מצוה:שלא ליהנות מציפוי עבודה זרה
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא.
(דברים ז, כה)
שהזהירנו שלא ליהנות בתכשיטין שיקשטו בהן לעבודה זרה. והוא אמרו יתברך לא תחמוד כסף וזהב עליהם.
ובספרי ביאר שצפוי נעבד אסור וסמכו אותו באמרו יתברך לא תחמוד. ומי שעבר על לאו זה חייב מלקות.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בעבודה זרה.
קישורים
שלא ליהנות מצפוי עבודה זרה
שנמנענו שלא ליהנות מצפויי עבודה זרה, ואף על פי שהעבודה זרה עצמה אינה אסורה בהנאה, כגון המשתחוה לדבר שאין בו תפיסת יד אדם כגון הר או בהמה או אילן שאינם נאסרין בהנאה, אבל הצפוי שעליהם מכל מקום אסורים בהנאה שהוא בכלל משמשי עבודה זרה שאסורין, ועל זה נאמר (דברים ז, כה): "לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וּזֲהַב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לְךָ" ואף על פי שנאמר במקום אחר (דברים יג, יח) דרך כלל "וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ וְגוֹ'", נתיחד לאו בצפוי לפי שיתנו עיניהם בו הפתאים.
משרשי המצוה כדי להרחיק כל ענין עבודה זרה וכל הנטפל לה.
דיני המצוה נתבארו בפרק שלישי מעבודה זרה.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.
ועובר על זה ונהנה בצפויין ואפילו בכל שהוא חייב מלקות.
שלא ליהנות מציפוי נעבד כיצד כגון כל דבר שאין בו תפיסת ידי אדם כמו ההרים והגבעות והאילנות אף שהנעבד עצמו מותר בהנאה, שנאמר (דברים יב, ב): "אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים" ולא ההרים אלהיהם צפויין אסור כמו ששנינו בפרק כל הצלמים (ע"ז מה, א), והנהנה מהן בכל שהו לוקה שנאמר (דברים ז, כה): "לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך" וכל ציפוי עבודה זרה הרי הן בכלל משמשיה.