מצוה:לדבוק בה'
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ.
(דברים י, כ)
כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ.
(דברים יא, כב)
אַחֲרֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן.
(דברים יג, ה)
היא שצונו להתחבר עם החכמים ולהתיחד עמהם ולהתמיד בישיבתם, בכל אופן מאופני העבודה והחברה, במאכל ובמשתה והעסק, כדי שיגיע לנו להדמות במעשיהם ולהאמין האמתיות מדבריהם. והוא אמרו יתעלה "ובו תדבק" (דברים י, כ). וכבר נכפל זה הצווי גם כן "ולדבקה בו" (דברים יא, כב).
ובא בספרי "ולדבקה בו – הדבק בחכמים ותלמידיהם". וכן הביאו ראיה על זה חיוב האדם לישא בת תלמיד חכם ולהאכיל תלמידי חכמים ולתת להם עסק מאמרו "ובו תדבק". ואמרו "וכי אפשר לו לאדם לידבק בשכינה? והא כתיב: "כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא" (דברים ד, כד) אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והנושא בת תלמיד חכם, והמהנה תלמיד חכם מנכסיו – מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה" (ספרי על דברים יא כב).
שנצטוינו להתחבר ולהתדבק עם חכמי התורה, כדי שנלמד מהם מצותיה הנכבדות, ויורונו הדעות האמתיות בה שהם מקבלים מהם. ועל זה נאמר "ובו תדבק" (דברים י, כ) ונכפל הצווי במקום אחר, שנאמר "ולדבקה בו" (שם יא, כב). ואמרו זכרונם לברכה (כתובות קיא:): וכי אפשר לו לאדם להדבק בשכינה? והא כתיב "כי יי אלהיך אש אוכלה הוא"! (דברים ד, כד) אלא הדבק לתלמידי חכמים ולתלמידיהם כאלו נדבק בו ברוך הוא. ומזה למדו רבותינו זכרונם לברכה לומר שכל הנושא בת תלמיד חכם והמשיא בתו לתלמיד חכם ומהנהו מנכסיו, כאלו נדבק בשכינה. ועוד דרשו בספרי (עקב, פיסקא מט): "ולדבקה בו", למוד דברי אגדה שמתוך כך אתה מכיר מי שאמר והיה העולם.
שרש המצוה נגלה הוא, כדי שנלמד לדעת דרכי השם יתברך.
ודיני המצוה כבר כתבתי קצתן.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים. וגם הנקבות מצוה עליהן גם כן לשמע דברי חכמים, כדי שילמדו לדעת את השם.
והעובר על זה ואינו מתחבר עמהם וקובע בלבו אהבתם ומשתדל בטובם ותועלתם בעתים שיש ספק בידו לעשות כן, מבטל עשה זה וענשו גדול מאד. כי הם קיום התורה ויסוד חזק לתשועת הנפשות, שכל הרגיל עמהם, לא במהרה הוא חוטא. והמלך שלמה אמר "הולך את חכמים יחכם" (משלי יג, כ). ורבותינו זכרונם לברכה אמרו (אבות א, ד), הוי מתאבק בעפר רגליהם.
והרמב"ן זכרונו לברכה כתב (בהשגותיו לספה"מ מצות עשה ז') כי עיקר מצוה זו היא להשבע בשמו ברוך הוא לקים מצוה, והראיה ממה שאמרו בתמורה (דף ג:) מנין שנשבעים לקים המצוה? שנאמר "נשבעתי ואקימה לשמור משפטי צדקך" (תהלים קיט, קו). והשיבו שם: ההוא מובו תדבק נפקא וכו' (ילקוט שמעוני, דברים) כמו שבא שם.
מצות עשה להדבק בחכמים כדי ללמוד ממעשיהם, שנאמר "ובו תדבקון". ואמרינן בפרק אחרון דכתובות (דף קיא:): וכי אפשר לו לאדם להדבק בשכינה?! והא כתיב (דברים ד, כד) "אש אכלה הוא"! אלא הידבק בחכמים ובתלמידים, בין בזיווג בין במשא ומתן ובכל מיני חיבור, שנאמר "ולדבקה בו".
ושנינו במסכת אבות (א, משנה ד): "הוי מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את כל דבריהם". ואומר "הולך את חכמים יחכם" (משלי יג, כ). ואומר "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים" וגומר (תהלים א, א).