מצוה:לא לרדות בעבד עברי בעבודת פרך
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ.
(ויקרא כה, מג)
וְהִתְנַחֲלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ.
(ויקרא כה, מו)
שהזהירנו מהעביד עבד עברי במה שאין לו צורך בו והיא הנקראת עבודת פרך, והוא אמרו יתברך "לא תרדה בו בפרך" (ויקרא כה, מג). אבל נעבידהו בהכרח לעשות הפעולה ההיא שיצוה עליה.
ולשון ספרי (שם): "לא תרדה בו בפרך", שלא תאמר לו החם לי את הכוס והוא אינו צריך לו. וכן כל מה שדומה לזה. ואמנם הביאו משל מן היותר קלה שבמלאכות והיותר נקלה מהם, ועם כל זה אינה מותרת אלא בעת הצורך.
שלא נעביד עבד עברי בעבודת פרך, שנאמר "לא תרדה בו בפרך" (ויקרא כה, מג). ואי זו עבודת פרך? ופירשו זכרונם לברכה (ספרא בהר ו) שהיא עבודה שאין לה קצבה, וכן עבודה שאין אדם צריך לה אלא יעשנה כדי שלא יתבטל העבד.
וכמו שאמרו זכרונם לברכה: לא יאמר אדם לו "עדור תחת הגפנים עד שאבוא", שהרי לא נתן לו קצבה, אלא יאמר לו "עדור עד שעה פלונית" או "עד מקום פלוני". ואמרו גם כן בספרא שלא יאמר לו "החם לי כוס זה" והוא אינו צריך לו. וכן כל כיוצא בזה, אבל הביאו זכרונם לברכה במשל הקלה שבמלאכות והנמהרת לעשות, וכל שכן האחרות. והכלל שלא נעבידהו זולתי בהיות הצורך לנו לעשות המלאכה ההיא שנצווהו עליה.
פרטי המצוה קצרים, והנה כתבתי קצתן.
ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות בזמן שהיובל נוהג. ואין לחייב מלקות עליה, לפי שאפשר לעבור עליה בדיבור לבד מבלי מעשה. ואף על פי שאינה נוהגת בזמן הזה לפי שאין קניין עבד עברי נוהג, מכל מקום ראוי לו לאדם להיזהר בעניין מצוה זו גם היום בהיות עניים בני ביתו, ולהיזהר בה הרבה. וייתן אל לבו כי העושר ועניות, גלגל הוא שחוזר בעולם, ומהשם הוא – ויתננו לאשר ישר בעיניו כל זמן שירצה ולא יותר ואפילו רגע. שגם כי יצבור כעפר כסף ויטמנהו בקרקע ויקנה קרקעות עד אין מספר, וטובה הרבה יהיה לו – הכל יאבד ממנו יחד בחטאו לשם, ואם יצדק תתקיים בו הטובה, כי כל מין במינו ידבק.
"ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך" (ויקרא כה, מו) בפרשת בהר. מכאן אסרה תורה שלא לעבוד בעבד עברי בפרך. ותניא בתורת כהנים (בהר פרק ז') "בו" אי אתה רודה בפרך, אבל אתה רודה בבן חורין.
ונלמד "פרך" זה מפרך האמור במצרים, "ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך" (שמות א, יג). ותניא (שמות רבה א יא) "בפרך" שהיו מחליפין נשים עבודת לאנשים ועבודת אנשים לנשים, עבודת יום לעבודת לילה ועבודת לילה לעבודת יום.
ותניא (ספרא בהר ז) "לא תרדה בו בפרך", לא יאמר לו "החם לי כוס הזה" והוא אינו צריך, "צנן את הכוס הזה" והוא אינו צריך. ואם תאמר לעצמי אני עושה דבר זה המסור ללב, נאמר בו "ויראת מאלהיך" (ויקרא כה, מג).