מצוה:לא לקחת כופר ממחוייב גלות לפטרו מן הגלות
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן.
(במדבר לה, לב)
הזהיר מקחת כופר מן ההורג בשוגג כדי שנפטור אותו מגלות, אבל יגלה על כל פנים. והוא אמרו "לא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו" (במדבר לה, לב).
והתבארו משפטי מצוה זו במכות.
שלא ניקח כופר מהמחויב גלות מחמת שהרג שוגג, לפוטרו מן הגלות, שנאמר "ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ" (במדבר לה, לב). ולפי משמעות זה לפי הדומה יהיה לנוס פעול, כלומר לא תקחו כופר על מי שהוא ינוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ מגורי אבותיו.
שורש איסור הכופר בהורג שוגג וכל עניינו כענין הורג מזיד, אין צורך להאריך בו הדיבור.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.