מצוה:לא לעשות צורת אדם אפילו לנוי
שהזהירנו מעשות צורות בעלי חיים מהעצים והאבנים והמתכות וזולתם, ואף על פי שלא יעשו להעבד. וזה הרחקה מעשות הצורות כלל, כדי שלא יחשוב בהם מה שיחשבו הסכלים עובדי עבודה זרה שיחשבו כי לצורות כוחות. והוא אמרו יתעלה "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב" (שמות כ, יט).
ולשון מכילתא בענין לאו זה על צד הבאור אלהי כסף לא תעשו שלא תאמר הריני עושה לנוי כדרך שאחרים עושין במדינות תלמוד לומר לא תעשו לכם.
והעובר על לאו זה חייב מלקות.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו ואי זה מן הצורות אפשר לציירם ואי זה מהם לא יצויירו ואיך יהיה תאר הציור, בפ"ג מעבודה זרה. והתבאר בסנהדרין (דף ז':) שלאו זה גם כן רוצה לומר אמרו לא תעשון כולל ענינים מכוונת מצוה זו. אבל פשטיה דקרא מדבר במה שזכרנו כמו שהתבאר במכילתא.
קישורים
שלא לעשות צורות אפילו לנוי
שלא לעשות צורת אדם משום דבר, הן ממתכות הן מעץ ואבן וזולתם, ואפילו לנוי, שנאמר (שמות כ כ) לא תעשון אתי, ודרשו ז"ל (ראש השנה כד, ב) לא תעשון אותי, כלומר לא תעשון דמיון אותה צורה דהינו גוף אדם שכתבתי עליה בתורתי (בראשית א כו) נעשה אדם בצלמנו, והכונה בכתוב מצד השכל שנתן בו. ומה שאמר "בצלמנו" על חלק השכל שבאדם, מפני שהשכל כולו הוא בו ברוך הוא, אבל אין שום דמיון אחר בינו ברוך הוא ובין שום בריה (שקדם ענינו) מנבראיו חלילה. ולאו ד'לא תעשה לך פסל' שלא נעשה שום צורה שתעבד, וזה הלאו מיוחד לצורת אדם שלא נעשה אותו כלל אפילו לנוי, וזה להרחיק עבודה זרה.
דיני המצוה, כגון העושה צורת אדם חסר אבר אחד או יותר מה דינו, ויתר פרטיה מבוארים בפרק שלישי מעבודה זרה[1]. ובמסכת סנהדרין[2] אמרו שהלאו הזה כולל ענינים אחרים. אמנם עיקר הלאו במה שזכרנו. וכן אמרו במכילתא.[3].
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה ועשה צורת אדם אפילו לנוי, עבר על מצות מלך ואין בה חיוב מלקות.
הערות
- ^ (דף מג.)
- ^ (ז ב)
- ^ (יו"ד קמא סעיף ז)
קישורים
שלא לעשות צורה לנוי אע"פ שאינה עבודה זרה, שנאמר לא תעשון אתי אלהי כסף וגו' כלומר צורת אדם של כסף ושל זהב לנוי כדי שלא יטעו בהן הטועים וידמו שהם של ע"ז ואין אסור לנוי אלא צורת אדם בלבד והוא שתהא בולטת אבל משוקעת או צורת של סמנין מותר כדאיתא בע"ז [דף ס"ג] כתב מורי כי בה"ג [שם בתוס' ד"ה שאני ר"ג] העמיד טבעת דרב יהודא דאמר סמי עיניה דדין בצורת דרקון והא דחיישי' שם לחשד באנדרטי לפי שהוא צלם גמור ויש בו כל הגוף אבל פרצוף אדם לבדו לא מצינו שיהא אסור ואומר אני שאין להקל בזה מאחר שאין כאן ראי' ברורה. שנינו בפי' כל הצלמים [דף מ"ב] רשב"ג אומר שעל המכובדים אסורים שעל המבוזים מותרין ובגמ' מפרש מבוזין מטפחות וסדינים ור' חננאל גורס מטבעות ובירושלמי [פ"ג] אומר דכוסות וקיתון מבוזין הם שדרך לשקען במים. טבעת שיש עליה חותם שהיא צורת אדם אם היתה הצורה בולטת אסור להניחה ומותר לחתום בה ואם הייתה שוקעת מותר להניחה ואסור לחתום בה מפני שהחותם תעשה הצורה בולטת ואמרינן נמי שם שאסור לעשות דמות חמה ולבנה וכוכבים ומזלות שנא' לא תעשון אתי אלהי כסף לא תעשו בדמות שמשי שהם אתי במרום ואפילו אין הצורה בולטת בו שברקיע הם שקועים וכן פיר"ת ור"י [בתוס' שם] בד"א בעושה אבל במוצא שנינו שם המוצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון יוליכם לים המלח פי' דרקון הוא ענין נחש ואומר שיש לו ציצין בין פירקי צוארו, צורת הבהמה וחיה ועוף וצורות ירקות אילנות ופרחים מותר לצוד אותם ואפי' הצורה בולטת.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.