מצוה:לא לכתוב בבשרנו כתובת קעקע
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי יְהוָה.
(ויקרא יט, כח)
הזהירנו מרשום בגופנו במיני צבעונים כגון הכהול והוירדט וזולתם, כמו שיעשו עובדי עבודה זרה, כמו שהוא מפורסם אצל אנשי מצרים עד היום. ואזהרה מזה הוא אמרו "וכתובת קעקע לא תתנו" (ויקרא יט, כח). והעובר על לאו זה חייב מלקות.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בסוף מכות.
שלא לכתוב בבשרנו כתובת קעקע, שנאמר "וכתובת קעקע לא תתנו בבשרכם" (ויקרא יט, כח). והעניין הוא כמו שעושין היום ישמעאלים, שכותבים בבשרם כתב מחוקה ותקוע שאינו נמחק לעולם. ואין החיוב אלא בכתב חקוק ורשום בדיו או בכחול או בשאר צבעונין הרושמים. וכן אמרו במכות (דף כא.) קיעקע ולא כתב, כלומר שלא רשמו בצבע; כתב ולא קיעקע, כלומר שרשם בשרו בצבע אבל לא עשה שריטה בבשרו – אינו חייב, עד שיכתוב ויקעקע בדיו או בכחול ובכל דבר שהוא רושם.
משרשי המצוה מה שכתבנו בהקפת הראש ובהשחתת זקן, שהיא להרחקת כל ענייני עבודה זרה מגופנו ומבין עינינו. וגם זה מן השורש הזה בעצמו, שהיה מנהג הגויים שרושמים עצמן לעבודה זרה שלהם, כלומר שהוא עבד נמכר לה ומרשם לעבודתם.
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (פי"ב מהל' עבודה זרה הי"א) שכל מקום שבגוף, בין מגולה בין מכוסה בבגדים, בכלל איסור זה. ויתר פרטיה בסוף מסכת מכות.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות. והעובר על זה וכתב אפילו אות אחת בכל מקום שבגופו בעניין זה שאמרנו, שיהיה חקוק ורשום באחד ממיני הצבעים הרושמין, לוקה. ואם רשמו בו אחרים, אינו לוקה אלא אם כן סייע, מן הכלל הידוע: לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו.
כתוב בפרשת קדושים וכתובת קעקע לא תתנו בבשרכם אני ה'. פי' כתובת קעקע האמורה בתורה הוא שישרטט על בשרו וימלא מקום השריטה כחול או דיו וכיוצא בהן. זה היה מנהג הגויים שרושמין עצמן לעבודה זרה שלהן, כלומר שהוא עבד מכור לה ומורשם לעבודתה.
שנינו במכות [דף כ"א] שאינו חייב עד שיעשה שני הדברים שיכתו' בשריטה וגם יקעקע בצבע וקיימא לן כרבנן דאמרי התם דכל כתובת קעקע אסור אע"ג דאיכא דפליג עלייהו ואמר אינו חייב עד שיכתוב שם ע"ז וקיימא לן כרב אשי דאמר התם דמותר ליתן אפר מקלה על גכי מכתו דמכתו מוכיח עליו ושרי.