מצוה:לא להשתחוות לעבודה זרה
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
ד לֹא תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי.
ה וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי.
(שמות כ, ד-ה)
לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם.
(שמות כג, כד)
כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי יְהוָה קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא.
(שמות לד, יד)
ח לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי.
ט וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מצותו [מִצְוֹתָי].
(דברים ה, ח-ט)
שהזהירנו מהשתחוות לעבודה זרה. והוא אמרו יתברך "לא תשתחוה להם" (שמות כ, ד).
והוא מבואר שאמרנו עבודה זרה נרצה בו כל מה שיעבד זולת האל. ואין הכונה איסור השתחואה לבדה לא זולתה, אמנם זכר דרך אחד מדרכי העבודה רוצה לומר ההשתחויה, וכן אנחנו מוזהרים מהקריב להם ולנסך ולקטר. ומי שעבר על אחד מאלו והשתחוה או הקריב או נסך או קטר, חייב סקילה. ולשון מכילתא זובח לאלהים יחרם עונש שמענו אזהרה מנין תלמוד לומר לא תשתחוה להם ולא תעבדם, זביחה בכלל היתה ויצתה ללמד. מה זביחה מיוחדת שכיוצא בה עובדים לשמים וחייבים עליה בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו, אף כל שכיוצא בו עובדים לשמים חייבין עליו בין עובדו בין שאינו עובדו.
וענין המאמר זה, כי אלו הארבעה מינין מן העבודה, והם ההשתחויה והנסוך והזביחה והקטור, שבהם נצטוינו שנעבוד האל יתברך. כל מי שיעבוד עבודה זרה באחת מהם חייב סקילה, אף אם היה זה הנעבד אין דרכו שיעבד באחד מהן, והוא שקראוהו שלא כדרכה. רוצה לומר, שאפילו עבד אותה שלא כדרך עבודתה, אחר שעבדה באחד מאלו, חייב סקילה כשיהיה מזיד, והוא בכרת אם לא ידעו בית דין או לא יעשו בו העונש, ואם היה שוגג יקריב קרבן. וכן כשקבלו עליו באלוה באיזה דבר שקבלו עליו, חייב.
וכבר נכפלה אזהרה זו, רוצה לומר איסור עבודתם באחד מאלו הארבעה מינין ואפילו שלא כדרכה. והוא אמרו יתעלה ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים. ולשון ספרי אין שעירים אלא שדים. ובגמרא זבחים (דף קו.) נתבאר שלאו זה אמנם הוא בשוחט לעבודה זרה, אפילו לא תהיה השחיטה דרך עבודתה. אמרו מנין לזובח בהמה למרקוליס שהוא חייב? שנאמר ולא יזבחו עוד אם אינו ענין לכדרכה דכתיב איכה יעבדו הגוים האלה תנהו ענין לשלא כדרכה, והעובר עליו אם יהיה מזיד בכרת וסקילה כמו שאמרנו, ובשוגג יקריב קרבן. ולשון התורה זובח לאלהים יחרם.
וכבר התבארו דיני מצוה זו בפרק שביעי מסנהדרין.
שלא להשתחות לעבודה זרה, ועבודה זרה היא כל שיעבוד זולתי האל ברוך הוא, שנאמר "לא תשתחוה להם ולא תעבדם" (שמות כ, ה). ואין פירוש הכתוב לא תשתחוה על מנת לעבוד שנלמד ממנו שהשתחואה לבד שלא לכוונת עבודה שלא יהא אסור, שהרי במקום אחר נאמר בתורה "כי לא תשתחוה לאל אחר" (שם לד, יד) שאסרה ההשתחואה לבד בשום צד. ואמנם סמך אליה "ולא תעבדם" לומר שהשתחואה היא אחת מדרכי העבודה. ולמדנו מכאן עם סיוע כתובים אחרים שארבע עבודות הן שהקפידה התורה בהן בכל עבודה זרה שבעולם, ואפילו אין דרך עבודתה בכך חייבין עליהן, ואחת מהן השתחואה.
שורש מצוה זו ידוע.
דיני המצוה כגון מה היא השתחואה, אם בפישוט ידים ורגלים או משעה שיכבוש פניו בקרקע (הוריות ד.), והרחקת העניין, כגון מה שאמרו שאם ישב לו קוץ ברגלו או נתפזרו לו מעות בפני עבודה זרה שאין רשאי לשוח ולטלם מפני שנראה כמשתחוה, ויתר פרטיה, מבוארים במסכת עבודה זרה (דף יב.).
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר עליה והשתחוה לשום עבודה זרה בעולם, או זבח וקיטר וניסך או זרק, במזיד -- חייב כרת, ובעדים נסקל, ובשוגג חייב חטאת. וביאור משפטי העונש בפרק ז' מסנהדרין.
שלא להשתחוות לשום עבודת כו"ם, שנאמר "לא תשתחוה להם" (שמות כ, ד). ואע"פ שאין דרך עבודתה בכך, כאשר ביארנו. גרסינן במסכת עבודה זרה (דף יב.) ישב לו קוץ ברגלו לפני עבודת כו"ם, לא ישחה ויטלנו מפני שנראה כמשתחוה לה. נתפזרו לו מעותיו בפניה, לא ישחה ויטלם מפני שנראה כמשתחוה לה, אלא ישב ואח"כ יטלם.
ואומר שם: אם אינו נראה מותר. מאי אינו נראה? אילימא דלא מיתחזי, והאמר רב (שם ובשבת סד:) כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין – אפילו בחדרי חדרים אסור. אלא אינו נראה כגון שהופך עצמו לצדדין. מכאן יש ללמוד שהלכה כרב שמקשה סתם גמרא מדבריו. אמנם בירושלמי דכלאיים מקשה מכמה משניות על רב ואינו מתרץ כלום.
עוד גרסינן בעבודה זרה (שם) פרצופות המקלחות מים לפני עכו"ם, לא יניח פיו על פיהם וישתה מפני שנראה כמנשק לעכו"ם.