מצוה:לא להשחית פאת זקן בגילוח של תער
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ.
(ויקרא יט, כז)
שהזהירנו מלגלח הזקן והוא חמישה חלקים: הלחי העליון מצד ימין, והלחי התחתון מצד ימין, הלחי העליון מצד שמאל, והלחי התחתון מצד שמאל, והזקן. ובא האזהרה בהם בזאת המילה "לא תשחית את פאת זקנך" (ויקרא יט, כז). וזה שזקן יקרא הכל. ולא אמר "לא תשחית זקנך" אבל אמרו "לא תשחית פאת", רוצה לומר שלא תגלח אפילו פאה אחת מכלל הזקן.
ובא הפירוש שהוא חמש פאות כמו שחילקנו אותם. והוא חייב חמש מלקיות כשיגלח הכל, אפילו גלחו בבת אחת. ולשון משנה (מכות כ.) ועל הזקן חמש: שתיים מכאן ושתיים מכאן ואחת למטה. רבי אליעזר אומר אם נטלן כולן כאחת, אינו חייב אלא אחת. ואמר אלמא קסבר רבי אליעזר לאו אחד הוא. הנה זה ראיה מבוארת דסבר תנא קמא שהן חמישה לאוין, וכן היא ההלכה.
וזה גם כן היה קישוט כמו שהוא היום מפורסם בקישוט הגלחים שהם יגלחו זקנם. ואשר חייב שלא ימנו חמש מצוות, בהיות האזהרה מהן במילה אחת כמו שבארנו במצוה שלפני זאת.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בסוף מכות. וזו אין הנשים חייבות בה.
שלא לגלח פאת הזקן, שנאמר "ולא תשחית את פאת זקנך" (ויקרא יט, כז). וחמש פאות יש בזקן ובכל אחת יש בה חיוב מלקות, אפילו נטלן כולן כאחת ובהתראה אחת. ואלו הן: לחי העליון והתחתון מימין, והעליון והתחתון משמאל, הרי ארבעה. ושבלת הזקן, והוא מקום חיבור הלחיים למטה הנקרא בלעז מונטו"ן, הרי חמישה. ולשון המשנה (מכות כ.) ועל הזקן חמש: שתיים מכאן ושתיים מכאן ואחת מלמטן. וכתב המעתיק בשם הרמב"ם זכרונו לברכה (לאו מד): ובאה המניעה בזה באלה המלות, "ולא תשחית את פאת זקנך", ולא אמר "ולא תשחית את זקנך" ואף על פי שהכל יקרא זקן. ירצה לומר בזה שלא תגלח אפילו פאה אחת מכלל הזקן. ולוקין על כל אחת מלקות אחת, ואפילו גילחם בבת אחת כולן חייבין עליה חמש מלקיות.
משרשי המצוה מה שכתבנו במצוה הקודמת, להרחיק כל ענין עבודה זרה וזה גם כן היה מנהג כומרי עבודה זרה, להשחית פאת זקנם. ועוד כתב בזה וזה לשון המעתיק: ואשר יחייב שלא ימנו חמש פאות שבזקן חמש מצוות הוא בעבור שבאה המניעה במילה נפרדת והוא עניין נפרד, כמו שבארנו במצוה שלפניה. עד כאן.
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (דף כא.) שאין החיוב אלא בגילוח של תער, שנאמר "ולא תשחית". גילוח שיש בו השחתה דווקא וזהו תער, כן פרשו זכרונם לברכה. וכתב הרמב"ם זכרונו לברכה (פי"ב מהל' עבודה זרה ה"ז) ואם גילח במספרים, פטור. [נראה מדבריו דדוקא פטור הוא אבל אסור לעשות כן. ואפשר שיהיה הענין במגלח במספרים כעין תער], וכמו שנראה הענין כן במסכת נזיר. שאמרו שם (דף נח:) אמר רב מקל אדם כל גופו בתער, ואוקמוה במספרים כען תער, חוץ מבית השחי ובית הערוה דאף כן אסור. (עפ"י ד"ר) [והשפם מותר לגלחו בתער שאין שם חשש פאה כלל]. ויש מן הגדולים שהחמירו שלא להעביר תער על כל בשר. ויתר פרטיה מבוארים בסוף מכות.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים, אבל הנקבות מותרות הן בהשחתת זקן אם יש להן שיער בהן. [גם אם השחיתה האשה זקן האיש, פטורה. והעבדים חייבים בהשחתת זקן] כמו שכתבנו למעלה (מצוה רנא). וכן טומטום ואנדרוגינוס אסורין מספק.