סמ"ג לאו נח
שלא להשחית פיאות הזקן שנא' לא תשחית פאת זקנך ותניא בתורת כהנים [קדושים פרשה ו'] ומביאה בקדושין [ד"ה] איזהו גילוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער יכול ליקטו במלקט ורהיטני יהא חייב בהשחתה זו תלמוד לומר בכהנים ופאת זקנם לא יגלחו ואין זה גילוח והתם [דף ל"ה] ילפינן גזירה שוה פאת פאת ישראל מכהנים ליתן האמור של זה בזה אבל בתער מצינו גילוח דכתיב יגלח בתער השכירה, ושנינו במכות [דף כ'] חייב אדם על הזקן שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטה [שם] מחוי רב ששת בין פירקי הזקן ותניא בת"כ [דלעיל] פאת זקנך סוף הזקן שבולת הזקן. פירוש שיוצא השיער באותה בליטה כעין שבולת והם לחי העליון ולחי התחתון מימין ולחי העליון והתחתון משמאל וסוף הזקן הוא שנטירו בלעז מנטון. [עיין באשירי דסוף מכות דף כ"ח עמוד ב'] ורבינו חננאל אינו מונה לחי התחתון אלא שתי פאות השפה.