מצוה:לא להוסיף על התורה או המצוות
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ.
(דברים יג, א)
לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם.
(דברים ד, ב)
הזהירנו מהוסיף בתורה, לא בכתוב ולא במקובל, והוא אמרו "לא תוסיף עליו" (דברים יג, א). ובביאור אמרו במקומות רבים ועובר משום בל תוסיף, עברת על בל תוסיף.
שנמנענו שלא נוסיף בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה, ועל זה נאמר "לא תוסף עליו" (דברים יג, א). וכיצד יהיה התוספת? כתב הרמב"ם זכרונו לברכה (פ"ב מהל' ממרים ה"ט) כגון המורה שבשר עוף בחלב אסור מן התורה, וזה מוסיף על דבר הקבלה. שכך קבלנו בפירוש, "לא תבשל גדי וגו'", שבשר בהמה וחיה נאסרו לבשל בחלב, אבל לא בשר עוף. וכן אם הורה שבשר חיה מותר בחלב, עובר משום לא תגרע, לפי שזה גורע הוא, שכך קבלנו שבשר בהמה וחיה בכלל האסור. עד כאן.
ורובי המפרשים (ראב"ד ממרים שם) יאמרו דלא שייך לא תוסף כלל אלא במצות עשה. והענין הוא לפי מה ששמעתי אני מפי מורי, ישמרו אל, כגון: מי שמניח שני תפילין כשרין בראשו או בידו, וכן העושה חמש טוטפות בתפילין, וכמו כן הנוטל שני לולבין כשרין בידו וכל כיוצא בזה. וכן היושב בסוכה אחר החג בכונה לעשות מצות סוכה אף על פי שיודע שעבר זמנה, שאין עוברין משום בל תוסיף אלא כשמכוין לעשות המצוה. וכן הנוטל לולב אחר החג ומכוין לעשות בו מצוה, עם היותו יודע שעבר החג. וכן הוא בגמרא בראש השנה, פרק ראוהו בית דין (דף כח:), דמסיק התם אלא אמר רבא לצאת לא בעי כונה, כלומר שמצוות אין צריכות כוונה. לעבור בזמנו לא בעי כונה, שלא בזמנו בעי כונה. אבל הנוטל לולב בחג אפילו מאה פעמים ביום על דעת לצאת בכל פעם ופעם, אין כאן בל תוסיף. וכן התוקע בשופר ביום ראש השנה ואפילו כמה פעמים, וכן כל כיוצא בזה. ואין צריך לומר שהנוטל לולב פסול, וכן אם אגד עמו מין פסול אליבא דהלכתא דקיימא לן אין צריך אגד, שאין כאן משום בל תוסיף. זהו כלל הדברים בענין איסור זה שהעלו מורי, ישמרם אל, מדברי הגמרא אחר יגיעה רבה. ועתה בני, אם תזכה ותאכל יגיע כפיך גם אתה, אשריך וטוב לך.
משרשי המצוה כי האדון המצוה אותנו על התורה, ברוך הוא בתכלית השלמות וכל מעשיו וכל ציווייו הם שלמים וטובים, והתוספת בהם חסרון וכל שכן הגרעון, זה דבר ברור הוא.
דיני המצוה במסכת סנהדרין (דף פח:), וכמו כן במסכת ראש השנה פרק ראוהו בית דין (שם), וגם בעירובין דיברו בעניין פרק המוצא תפילין (דף צו.).
ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על זה והוסיף במצוות, כגון שעושה חמש טוטפות בתפילין או מניח שני תפילין כשרין עשויין כתקנן בראשו, וכן הנוטל שני לולבין בידו וכל כיוצא בזה, וכן היושב בסוכה אחר החג או הנוטל לולב בכונה לעשות המצוה, ואף על פי שיודע שעבר זמנה – עובר על לאו זה וחייב מלקות. ובעדים והתראה, כמו שידוע בכל מקום.
שלא להוסיף על התורה, שנאמר "את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסיף עליו" (דברים יג, א). כלומר אל תוסיף על התורה שבכתב ולא על תורה שבעל פה, ולומר שזה התוספת מהתורה, כגון שאומר על ארבע בתים של תפילין שיש לעשותם מהתורה שבעל פה חמישה. אבל יש רשות לבית דין לאסור דבר המותר, שהרי כדי לעשות סייג לתורה אסרוהו ולא שיהא איסורו מן התורה.
תניא בספרי [ראה]: "מניין שאין מוסיפין על הלולב ועל הציצית? תלמוד לומר: "לא תוסיף עליו". ומניין שאין פוחתין מהן? תלמוד לומר: "לא תגרע ממנו". מניין שאם פתח לברך ברכת כהנים, לא יאמר "הואיל ופתחתי לברך אומר ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם" וגו'? תלמוד לומר: "דבר", אפילו דבר לא תוסף עליו". אותה ברייתא דספרי כמאן דאמר בסוכה [בפ' לולב הגזול דף ל"ג ובפ"ק דף י"א ובמנחות בפ' הקומץ רבה דף כ"ז] לולב צריך אגד אבל אנו סוברין כרבנן שאומרים לולב אין צריך אגד לפיכך אין לחוש בתוספת כדמפרש במסכת סנהדרין [דף פ"ח] דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. ויש מפרש שמה שאומר באותו פרק [שם] והאיכא לולב וציצית שיש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ודוחה שאין דבר זה בהם, לעניין זקן ממרא דווקא הוא, [לעיל בל"ת רי"ז] ובמצות זקן ממרא הבאתי דבר זה השיב רבינו יצחק בר שמואל בתשובה אחת על עניין שאומר שם במס' סנהדרין [דף פ"ח] בתפילין דאיכא תורה ויורוך דמשמע ליה תורה ויורוך תורה שלמה של מצוה כגון ארבע טוטפות של תפילין דהיינו תורה שלמה ומצוה כהלכתא שלא יוסיף עליה דבר הפוסל אלא כמו שיורוך חכמים תעשנה.
ואם מתחילת עשיית המצוה עושה בה יתור ותוספת, לא היה כאן תורה מעולם. אבל אם המצוה בהכשרה והוא מוסיף עליה דבר הפוסלה, כגון שמוסיף על ארבע טוטפות של תפילין טוטפת חמישית, הרי שהיתה כאן מצוה בהכשרה והוא מקלקלה על ידי שאינה משמרה כמו שהורו חכמים עכ"ל. שנינו במסכת זבחים [דף פ'] דמים הניתנים במתנה אחת שנתערבו בניתנין במתנת ארבע, רבי אליעזר אומר ינתנו במתנות ארבע, רבי יהושע אומר ינתנו במתנה אחת. אמר לו רבי אליעזר: לדבריך הרי הוא עובר על בל תגרע. אמר לו רבי יהושע: לדבריך הרי הוא עובר על בל תוסיף. ועוד אמר לו רבי יהושע: כשנתת ועברת על בל תוסיף עשית מעשה בידיך, כשלא נתת ועברת על בל תגרע לא עשית מעשה בידיך.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.