מצוה:לא לגאול חרמים
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
אַךְ כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִם אִישׁ לַיהוָה מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ מֵאָדָם וּבְהֵמָה וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַיהוָה.
(ויקרא כז, כח)
הזהירנו מפדות סתם חרמי הארץ.
והוא אמרו לא ימכר ולא יגאל. ולשון ספרי לא יגאל לבעלים. מה יעשה לו כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו. או יכול אע"פ שפירש לשם תלמוד לומר הוא.
וכבר התבארו דיני מצוה זו כלומר שדה חרמי כהנים במסכת ערכין (דף כ"ח:) ושם נתבאר שסתם חרמים לכהנים. ושם נאמר חרמי כהנים אין להם פדיון אלא נתנין לכהן כתרומה.
קישורים
שלא יגאל שדה החרם
שלא יגאל שדה החרם, והוא הדין לכל שאר קרקעות ומטלטלין המחרמין שאין להם פדיון, אלא נתנין לכהנים והם עושין בהם כל חפצם, ועל זה נאמר, כל חרם ולא יגאל. ואמרו בספרא (יב ד), לא ימכר לאחר, ולא יגאל לבעלים.
משרשי המצוה. כתוב למעלה (מצוה שנז).
מדיני המצוה. מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה [1], שהמחרים לשמים הקדיש, אבל נפדה הוא בשויו, ויפלו הדמים לבדק הבית, ויצאו הנכסים לחולין, אבל חרמי כהנים אין להם פדיון לעולם, אלא הרי הם לכהנים ולזרעם לעולם. וכהן שזכה בשדה חרמים ומכרו חוזרת לו או לזרעו ביובל, שנאמר לכהן תהיה אחזתו. מלמד ששדה חרמו לו כשדה אחזתו לישראל. ויתר פרטיה וכל ענינה הכל כמו שכתבתי למעלה (מצוה שנז), ומתבאר הכל במסכת ערכין. ואין ספק כי שני לאוין אלו, שהן לא ימכר ולא יגאל", נוהגין היום, וכמו שכתבתי למעלה לדעת הרמב"ם זכרונו לברכה, שהמחרים בזמן הזה קרקע או מטלטלין בחוצה לארץ שנתן לכהנים, ואף על פי שאינו נוהג שדה חרמין בארץ אלא בזמן שהיובל נוהג, כך כתב הרמב"ם זכרונו לברכה בספר הפלאה [2].
נכסים שהחרימו אותם ונתנו לכהנים אין להם פדיון לעולם אלא נתנין לכהנים כתרומה. ועל החרמים נאמר "כל חרם בישראל לך יהיה" (במדבר י"ח, י"ד). ונחלקו רבותינו: יש אומרים שהמקרא הזה מדבר בחרמים סתם ויש אומרים שמדבר במפר' שיהא החרם הזה לכהנים כאשר בארנו בדיני חרמים בספר מצוות עשה (מ"ע קל"ב).
ולדברי הכל על חרם הכהנים הוא אומר "לא ימכר ולא יגאל", לא ימכר לאחרים ולא יגאל לעולם לבעלים.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
- ^ (פ"ו מהל' ערכין ה"ד)
- ^ (שם ח יא יב)