מפרשי רש"י על ויקרא כו מב
<< | מפרשי רש"י על ויקרא • פרק כ"ו • פסוק מ"ב | >>
• א • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יד • טו • טז • יז • יח • כ • כג • כה • כו • לב • לד • לו • לז • לח • מא • מב • מג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְזָכַרְתִּ֖י אֶת־בְּרִיתִ֣י יַעֲק֑וֹב וְאַף֩ אֶת־בְּרִיתִ֨י יִצְחָ֜ק וְאַ֨ף אֶת־בְּרִיתִ֧י אַבְרָהָ֛ם אֶזְכֹּ֖ר וְהָאָ֥רֶץ אֶזְכֹּֽר׃
רש"י
"וזכרתי את בריתי יעקוב" - בחמשה מקומות נכתב מלא ואליהו חסר בחמשה מקומות יעקב נטל אות משמו של אליהו ערבון שיבוא ויבשר גאולת בניו
"וזכרתי את בריתי יעקוב" - למה נמנו אחורנית כלומר כדאי הוא יעקב הקטן לכך ואם אינו כדאי הרי יצחק עמו ואם אינו כדאי הרי אברהם עמו שהוא כדאי ולמה לא נאמרה זכירה ביצחק אלא אפרו של יצחק נראה לפני צבור ומונח על המזבח
רש"י מנוקד ומעוצב
וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב – בַּחֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת נִכְתָּב מָלֵא (כאן; ירמיהו ל,יח; שם לג,כו; שם מו,כז; שם נא,יט), וְאֵלִיָּהוּ חָסֵר בַּחֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת (מל"ב א,ג; (שם,ד; (שם,ח; שם,יב; מלאכי ג,כג). יַעֲקֹב נָטַל אוֹת מִשְּׁמוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ עֵרָבוֹן, שֶׁיָּבֹא וִיבַשֵּׂר גְּאֻלַּת בָּנָיו.
וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב – לָמָּה נִמְנוּ אָבוֹת אֲחוֹרַנִּית? כְּלוֹמַר: כְּדַאי הוּא יַעֲקֹב הַקָּטָן לְכָךְ, וְאִם אֵינוֹ כְּדַאי, הֲרֵי יִצְחָק עִמּוֹ; וְאִם אֵינוֹ כְּדַאי, הֲרֵי אַבְרָהָם עִמּוֹ, שֶׁהוּא כְּדַאי. וְלָמָּה לֹא נֶאֱמְרָה זְכִירָה בְּיִצְחָק? אֶלָּא אֶפְרוֹ שֶׁל יִצְחָק נִרְאֶה לְפָנַי צָבוּר וּמֻנָּח עַל הַמִּזְבֵּחַ.
מפרשי רש"י
[מח] בה' מקומות נכתב מלא. חד הך דהכא, וחד "אם את זרע יעקוב אמאס" (ר' ירמיה לג, כ), וחד "ושב יעקוב ושקט" (ירמיהו מ"ו, כ"ז), וחד "הנני שב את שבות יעקוב" (ירמיהו ל', י"ח), וחד "לא כאלה חלק יעקוב" (ירמיהו נ"א, י"ט). ואליהו בה' מקומות חסר; חד "מלאך ה' דבר באליה" (ר' מ"ב א, ג), וחד "וילך אליה ויאמר איש בעל שער" (ר' מ"ב א, ד), וחד "ויען אליה ויאמר אליהם אם איש אלקים אנכי" (מלכים ב א', י"ב), וחד "ויאמר אליה התשבי הוא" (מלכים ב א', ח'), וחד "הנה אנכי שלח לכם את אליה" (מלאכי ג', כ"ג):
[מט] יעקב נטל אות משמו. פירש הרא"ם, כי הטעם ה' מקומות דהוי כאילו נשבע בחמשה חומשי תורה שיבוא ויגאל אותם. ואין זה טעם, דכיון דנטל אות משמו של אליה לערבון, למה היה צריך שבועה, ואם שבועה למה ערבון. אבל יש לומר כי הנותן ערבון נותן לו כף יד, כדכתיב (ר' משלי ו, א, ג) "בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפך לך התרפס", 'לך והתר פס'. ויש חמשה אצבעות בכף היד, לכך נטל בחמשה מקומות הוי"ו של אליה, כאילו כפו - שהוא חמשה אצבעות הם - אצל יעקב, והאצבע דומה לוי"ו, לכך הוי"ו מן אליה חסר, והיא נתונה ליעקב. ובמסכת אהלות (פ"א מ"ח) מונה שלשים אברים בפיסת יד של אדם, וחמשה וואוי"ן הם שלשים, שלקח יעקב פיסת ידו של אליהו לערבון שיבוא ויגאל את בניו:
וטעם המדרש הזה, רמז לך כי אליה לא נברא רק שיגאל את ישראל, ולדבר זה עומד. ומכיון שהוא עומד לזה, ולא היה זה עדיין, לפיכך נטל אות מאותיות שמו של אליהו לערבון אצל יעקב, כלומר אליה אין שמו שלם, מפני שכל עצמו עומד לגאול את ישראל בני יעקב, לכן אות משמו נמצא אצל יעקב, לפי שהוא משלים את שם אליה כשיגאול את בניו, וכל זמן שזה לא נעשה - שמו חסר. ותשלום שמו אצל יעקב, שבני יעקב עומדים לגאולה. וכשיהיו נגאלים אז יהא שמו של אליהו שלם, שלא נברא אליה רק לגאול את בני יעקב:
[נ] נכתבו האבות אחרונית כו'. והיינו כשהקב"ה מזכיר אותם בעצמו. אבל משה אמר "זכור לאברהם וגו'" (שמות ל"ב, י"ג), כי שמא צריך צדקת וזכות כולם ביחד, כי אין האדם יודע, לכך הזכיר אותם כסדר לחבר זכות כולם ביחד. אבל הקב"ה אומר שכל אחד ואחד זכותו די שיגאול ישראל, לכך הקב"ה זכרם אחורנית:
ואומר אני כי יעקב צורתו חקוקה בכסא כבוד (חולין דף צא:), ושמו יתברך מיוחד עליו עד שהמלאכים מקלסין שמו "ברוך ה' אלקי ישראל" (דה"י א, טז, לו), וכבר הארכנו בפרשת וישלח, וכאשר ה' יתברך זוכר האבות, זוכר יעקב תחלה, שהרי הוא קרוב אליו, שהרי צורתו חקוקה בכסא שלו, כי איך יזכור אברהם תחלה ואחר כך יצחק ויעקב, והרי יעקב עמו בכסא, אין זוכר את הרחוק ואחר כך הקרוב, רק הקרוב ואחר כך את הרחוק. ולכך אמר "וזכרתי את בריתי יעקב וגו'". אבל כאשר אמר משה "זכור וגו'", התחיל באברהם, כי יעקב חקוקה צורתו בכסא הכבוד, ושמו מיוחד עליו, לכך יש להזכירו אחרון, שעולין לדבר שהוא עליון באחרונה, ואין עולין לדבר שהוא עליון בראשון. ומה שאמרו (תו"כ כאן) 'למה נכתבו אחורנית כו, שנתנו טעם אחר, הכי פירושו, כי ראוי היה שיזכור אותם כסדר, כי כאשר יזכיר אותם כסדר הפירוש שיזכור אותם ביחד כלם כסדר אשר היו. אבל כאשר התחיל ביעקב - הרי זכות יעקב בלבד, ועל זה אמר דמה בכך, כי כדאי זכות כל אחד ואחד. וכדי להזכיר זכותם ביחד - לא היה צריך להזכיר אותם כסדר. ופירוש זה ברור ונכון מאוד למבין:
[נא] אלא אפרו של יצחק כו'. דבר זה ענין גדול למה אפרו של יצחק נראה תמיד, כי מפני שיצחק מסר נפשו למדת הדין להיות נשחט ונשרף על קדושת השם, מדת הדין אינו נסתר כלל, והוא ידוע למבינים: