מפרשי רש"י על ויקרא כו כ


| מפרשי רש"י על ויקראפרק כ"ו • פסוק כ' |
א • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יד • טו • טז • יז • יח • כ • כג • כה • כו • לב • לד • לו • לז • לח • מא • מב • מג • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


ויקרא כ"ו, כ':

וְתַ֥ם לָרִ֖יק כֹּחֲכֶ֑ם וְלֹֽא־תִתֵּ֤ן אַרְצְכֶם֙ אֶת־יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֣ץ הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יִתֵּ֖ן פִּרְיֽוֹ׃


רש"י

"ותם לריק כחכם" - (ת"כ) הרי אדם שלא עמל שלא חרש שלא זרע שלא נכש שלא כסח שלא עדר ובשעת הקציר בא שדפון ומלקה אותו אין בכך כלום אבל אדם שעמל וחרש וזרע ונכש וכסח ועדר ובא שדפון ומלקה אותו הרי שניו של זה קהות

"ולא תתן ארצכם את יבולה" - (ת"כ) אף מה שאתה מוביל לה בשעת הזרע

"ועץ הארץ" - (ת"כ) אפי' מן הארץ יהא לקוי שלא יחניט פירותיו בשעת החנטה

"לא יתן" - משמש למעלה ולמטה אעץ ואפרי

"לא יתן פריו" - כשהוא מפרה משיר פירותיו הרי שתי קללות ויש כאן שבע פורעניות


רש"י מנוקד ומעוצב

וְתַם לָרִיק כֹּחֲכֶם – הֲרֵי אָדָם שֶׁלֹּא עָמַל, שֶׁלֹּא חָרַשׁ, שֶׁלֹּא זָרַע, שֶׁלֹּא נִכֵּשׁ, שֶׁלֹּא כִּסֵּחַ, שֶׁלֹּא עָדַר, וּבִשְׁעַת הַקָּצִיר – בָּא שִׁדָּפוֹן וּמַלְקֶה אוֹתוֹ, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. אֲבָל אָדָם שֶׁעָמַל וְחָרַשׁ וְזָרַע וְנִכֵּשׁ וְכִסֵּחַ וְעָדַר, וּבָא שִׁדָּפוֹן וּמַלְקֶה אוֹתוֹ, הֲרֵי שִׁנָּיו שֶׁל זֶה קֵהוֹת.
וְלֹא תִתֵּן אַרְצְכֶם אֶת יְבוּלָהּ – אַף מַה שֶּׁאַתָּה מוֹבִיל לָהּ בִּשְׁעַת הַזֶּרַע.
וְעֵץ הָאָרֶץ – אָפִלּוּ מִן הָאָרֶץ יְהֵא לָקוּי, שֶׁלֹּא יַחֲנִיט פֵּרוֹתָיו בִּשְׁעַת הַחֲנָטָה.
לֹא יִתֵּן – מְשַׁמֵּשׁ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, אַעֵץ וְאַפְּרִי.
לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ – כְּשֶׁהוּא מַפְרֶה – מַשִּׁיר פֵּרוֹתָיו. הֲרֵי שְׁתֵּי קְלָלוֹת, וְיֵשׁ כָּאן שֶׁבַע פֻּרְעֲנֻיּוֹת.

מפרשי רש"י

[ל] ותם לריק כחכם וכו'. פירוש, שאין רוצה לומר שיתום כח גופם, דאם כן לא הוי ליה למימר "לריק", רק 'ותם כחכם':

[לא] אף מה שאתה מוביל לה. אף על גב דבברכה נאמר גם כן (פסוק ד) "ונתנה הארץ יבולה", חילוק יש, דכאן נאמר "ולא תתן ארצכם את יבולה", ולמעלה הוא אומר "ונתנה הארץ יבולה", ולכך יש לפרש "ונתנה הארץ" שהיא כלל הארץ - תתן את יבולה, מה שראוי לה לתת קודם שחטא אדם ונתקללה האדמה. וכאן כתיב "ארצכם" אשר זרעתם - לא תתן את יבולה, מה שזרעתם בארצכם. ועוד, כי "יבולה" נאמר על כח הגידול של ארץ, ואצל ברכה יתפרש שתתן כח גידול שלה לגמרי כאשר ראוי, וזה כמו שהיה קודם שחטא [אדם הראשון]. ובקללה פירושו שלא תתן כח גידול שלה כלל, וזה כאשר לא יוציא ממנה כאשר זרע הנה לא נתנה כח גידול שלה כלל, דכל זריעה להוסיף זרע, והיא לא נתנה כפי שזרע, ואין זה כח גידול כלל. ומה שאמרו (תו"כ כאן) 'אף מה שאתה מוביל', אף על גב דלפי זה פירוש "יבולה" כמשמעו, זהו כדי לבאר "ולא תתן יבולה" הנאמר כאן, שלא תתן כח גידול שלה כלל, דהיינו מה שהוביל לה לא תתן הארץ:

[לב] אפילו מן הארץ וכו'. דאם לא כן, 'והעץ לא יתן פריו' מיבעיא ליה:

[לג] משמש למעלה ולמטה. כמו שמפרש שקאי על העץ ועל הפרי, כאילו כתיב "ועץ הארץ לא יתן פריו", שפירושו לא יתן להחניט כלל, שיהא לקוי מן הארץ. וגם "לא יתן פריו", דהיינו כשהוא מפרה הוא משיר פירותיו. והוצרך לפרש [כן], כדי שיהו שבע מכות, כדכתיב "שבע על חטאתיכם", וכאשר פירשנו כן נמצא ז' מכות:

בד"ה וכ"ש כו' דעילוי קא מעלוי כו' נ"ב ולי נראה דלק"מ דטוב ברע היינו פי' תם בבע"מ אבל לעולם הבע"מ של הקדש מעולה בדמים הרבה מן התם אבל הרע שהוא בע"מ שהוא מעולה בדמים ה"א שיחליפו בתם של הקדש הגרוע לכך כתב רע בטוב ומ"ה פירש"י טוב ברע תם בבע"מ או רע בטוב ר"ל או הבע"מ בתם כדפי' וא"ל היכא שהוא תם וגם מעולה בדמים מנלן שלא יחליפנו בבע"מ הגרוע י"ל דמאחר שהראה לנו הכתוב שלא יחליף אפי' הוא מעולה כגון שהוא תם וראוי להקרבה וכן אם הוא מעולה בדמים א"כ ה"ה היכי דתרוייהו מעול' גבי הדדי דלא קפיד קרא עלייהו ודוק מהרש"ל: