מפרשי רש"י על ויקרא כו לו


| מפרשי רש"י על ויקראפרק כ"ו • פסוק ל"ו | >>
א • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יד • טו • טז • יז • יח • כ • כג • כה • כו • לב • לד • לו • לז • לח • מא • מב • מג • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


ויקרא כ"ו, ל"ו:

וְהַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּכֶ֔ם וְהֵבֵ֤אתִי מֹ֙רֶךְ֙ בִּלְבָבָ֔ם בְּאַרְצֹ֖ת אֹיְבֵיהֶ֑ם וְרָדַ֣ף אֹתָ֗ם ק֚וֹל עָלֶ֣ה נִדָּ֔ף וְנָס֧וּ מְנֻֽסַת־חֶ֛רֶב וְנָפְל֖וּ וְאֵ֥ין רֹדֵֽף׃


רש"י

"והבאתי מרך" - פחד ורך לבב מ"ם של מרך יסוד נופל הוא כמו מ"ם של מועד ושל מוקש

"ונסו מנסת חרב" - כאילו רודפים הורגים אותם

"עלה נדף" - שהרוח דוחפו ומכהו על עלה אחר ומקשקש ומוציא קול וכן תרגומו קל טרפא דשקיף ל' חבטה שדופות קדים שקיפן קידום לשון משקוף מקום חבטת הדלת וכן תרגומו של חבורה משקופי


רש"י מנוקד ומעוצב

וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ – פַּחַד וְרֹךְ לֵבָב. מֵ"ם שֶׁל מֹרֶךְ יְסוֹד נוֹפֵל הוּא, כְּמוֹ מֵ"ם שֶׁל "מוֹעֵד" וְשֶׁל "מוֹקֵשׁ"[1].
וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב – כְּאִלּוּ רוֹדְפִים הוֹרְגִים אוֹתָם.
עָלֶה נִדָּף – שֶׁהָרוּחַ דּוֹחֲפוֹ וּמַכֵּהוּ עַל עָלֶה אַחֵר וּמְקַשְׁקֵשׁ וּמוֹצִיא קוֹל. וְכֵן תַּרְגּוּמוֹ: "קָל טַרְפָא דְּשָׁקֵיף", לְשׁוֹן חֲבָטָה. "שְׁדוּפוֹת קָדִים" (בראשית מא,ו), "שְׁקִיפָן קִדּוּם" (אונקלוס), לְשׁוֹן "מַשְׁקוֹף" (שמות יב,ז, מְקוֹם חֲבָטַת הַדֶּלֶת. וְכֵן תַּרְגּוּמוֹ שֶׁל "חַבּוּרָה" (שמות כא,כה), "מַשְׁקוֹפִי".

מפרשי רש"י

[מב] כאילו רודפים כו'. דאף על גב דכתיב "מנוסת חרב", אין כאן חרב, דהא רודף אין, אלא כאילו רודפים בחרב (כ"ה ברא"ם):

[מג] עלה נדף שהרוח דוחפו כו'. הפך הפירוש, שפירש תחלה "ונסו מנסת חרב", נראה אלי כי דעת רש"י כי הם שני דברים; "ורדף אותם קול עלה נדף", "ונסו מנסת חרב". וזה כי לפעמים יהיו דואגים שהאויב בא עליהם ונסו מנוסת חרב, ואין זה מפני קול עלה נדף. וראיה לזה, שאם ינוסו מפני קול עלה נדף, למה צריך לומר אחר כך "ואין רודף", והרי רישא דקרא כתיב "ורדף אותו קול עלה נדף", ובודאי אין כאן רודף, אלא "ונסו מנוסת חרב" דבר בפני עצמו, ולפיכך הקדים אותו קודם "ורדף אותו קול עלה נדף", דעתה ליכא למטעי:

  1. ^ אינו דומה, כי מורך הוא מלעיל והרי"ש בסגול, בעוד מועד ומוקש טעמם מלרע והעי"ן והקו"ף בצירה. וצ"ע. ויקיעורך.