מפרשי רש"י על ויקרא כו מא
| מפרשי רש"י על ויקרא • פרק כ"ו • פסוק מ"א | >>
• א • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יד • טו • טז • יז • יח • כ • כג • כה • כו • לב • לד • לו • לז • לח • מא • מב • מג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אַף־אֲנִ֗י אֵלֵ֤ךְ עִמָּם֙ בְּקֶ֔רִי וְהֵבֵאתִ֣י אֹתָ֔ם בְּאֶ֖רֶץ אֹיְבֵיהֶ֑ם אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע לְבָבָם֙ הֶֽעָרֵ֔ל וְאָ֖ז יִרְצ֥וּ אֶת־עֲוֺנָֽם׃
רש"י
"והבאתי אתם" - (ת"כ) אני בעצמי אביאם זו מדה טובה לישראל שלא יהיו אומרים הואיל וגלינו בין האומות ע"א נעשה כמעשיהם אני איני מניחם אלא מעמיד אני את נביאי ומחזירן לתחת כנפי שנאמר (יחזקאל כ) והעולה על רוחכם היו לא תהיה וגו' חי אני וגו' אם לא ביד חזקה וגו'
"או אז יכנע" - כמו (שמות כג) או נודע כי שור נגח הוא אם אז יכנע ל' אחר אולי שמא אז יכנע לבבם וגו'
"ואז ירצו את עונם" - יכפרו על עונם ביסוריהם
רש"י מנוקד ומעוצב
וְהֵבֵאתִי אֹתָם – אֲנִי בְּעַצְמִי אֲבִיאֵם. זוֹ מִדָּה טוֹבָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים: הוֹאִיל וְגָלִינוּ בֵּין הָאֻמּוֹת, נַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם; אֲנִי אֵינִי מַנִּיחָם, אֶלָּא מַעֲמִיד אֲנִי אֶת נְבִיאַי וּמַחֲזִירָן לְתַחַת כְּנָפַי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה" וְגוֹמֵר "חַי אָנִי" וְגוֹמֵר "אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה" וְגוֹמֵר (יחזקאל כ לב-לג).
אוֹ אָז יִכָּנַע – כְּמוֹ: "אוֹ נוֹדָע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא" (שמות כא,לו); אִם אָז יִכָּנַע. לָשׁוֹן אַחֵר: אוּלַי, שֶׁמָּא אָז יִכָּנַע לְבָבָם וְגוֹמֵר.
וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם – יִכַפְּרוּ עַל עֲוֹנָם בְּיִסּוּרֵיהֶם.
מפרשי רש"י
[מו] זו מדה טובה לישראל. פירוש, דלא הוי ליה למכתב לשון הבאה, כי המביא מטפל עם אותו שמביא, וכיון שהגלות הוא עזיבה, לא הוי ליה למכתב לשון דמשמע שהוא מטפל ומתעסק עמהם לכל הפחות, הוי למכתב לשון הולכה, דלא הוי כל כך עסק וטפול עם מי שהוא מגלה אותו כמו שיכתוב לשון "והבאתי", דהוא משמע לגמרי שהוא מתעסק עמו, ומתרץ שהוא מדה טובה לישראל, לכך אמר כי 'אני בעצמי אביאם':
[מז] או אז יכנע. הקשה הרא"ם, דלפי זה יהיה המובן שלכך אני אביאם תחת כנפי אם אז יכנע, אבל אם לא יכנע לבבם לא אביאם תחת כנפי, וזה הפך המדרש (תו"כ כאן) שהרי אף בעל כרחם יביאם תחת כנפי השכינה. ולא הקשה כלום, דאין "או אז (אם) יכנע" דבוק אל "והבאתי", רק אל "בארץ אויביהם", וכך פירושו, שהקב"ה מביאם בארץ אויביהם שמא אז יכנע לבבם הערל ויחזורו בתשובה מעצמם. ואם לא יחזרו בתשובה מעצמם, ואדרבה, יהיו רוצים לעשות כמעשה הגוים, כבר אמר על זה "והבאתי אותם בארץ אויביהם", שהוא בעצמו יביאם, וכיון שהוא יביאם בעצמו, אם כן הוא יתברך דבוק בהם, ולא יניח [את] ישראל להפרד מהם. ואם ירצו ישראל חס ושלום לעשות כמעשיהם, מעמיד להם נביאים ומחזירם למוטב: