מ"ג ויקרא כו לו
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והנשארים בכם והבאתי מרך בלבבם בארצת איביהם ורדף אתם קול עלה נדף ונסו מנסת חרב ונפלו ואין רדף
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּכֶ֔ם וְהֵבֵ֤אתִי מֹ֙רֶךְ֙ בִּלְבָבָ֔ם בְּאַרְצֹ֖ת אֹיְבֵיהֶ֑ם וְרָדַ֣ף אֹתָ֗ם ק֚וֹל עָלֶ֣ה נִדָּ֔ף וְנָס֧וּ מְנֻֽסַת־חֶ֛רֶב וְנָפְל֖וּ וְאֵ֥ין רֹדֵֽף׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּדְיִשְׁתְּאַרוּן בְּכוֹן וְאַעֵיל תְּבָרָא בְּלִבְּהוֹן בְּאַרְעָתָא דְּשָׂנְאֵיהוֹן וְיִרְדּוֹף יָתְהוֹן קָל טַרְפָא דְּשָׁקֵיף וְיִעְרְקוֹן מִעְרָק כִּד מִן קֳדָם דְּקָטְלִין בְּחַרְבָּא וְיִפְּלוּן וְלֵית דְּרָדֵיף׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּדְיִשְׁתַּיְירוּן בְכוֹן וְאָעֵיל תַּבְרָא בְּלִבְּהוֹן בְּאַרְעֲתָא דְסַנְאֵיהוֹן וִיהֵי רָדִיף יַתְהוֹן קַל טַרְפָא דְנָתִיר מִן אִילַן וִיעַרְקוּן הֵי כְּמַעֲרוּקֵי חַרְבָּא וְיִפְּלוּן וְלֵית דְרָדִיף: |
רש"י
"ונסו מנסת חרב" - כאילו רודפים הורגים אותם
"עלה נדף" - שהרוח דוחפו ומכהו על עלה אחר ומקשקש ומוציא קול וכן תרגומו קל טרפא דשקיף ל' חבטה שדופות קדים שקיפן קידום לשון משקוף מקום חבטת הדלת וכן תרגומו של חבורה משקופי
מפרשי רש"י
[מג] עלה נדף שהרוח דוחפו כו'. הפך הפירוש, שפירש תחלה "ונסו מנסת חרב", נראה אלי כי דעת רש"י כי הם שני דברים; "ורדף אותם קול עלה נדף", "ונסו מנסת חרב". וזה כי לפעמים יהיו דואגים שהאויב בא עליהם ונסו מנוסת חרב, ואין זה מפני קול עלה נדף. וראיה לזה, שאם ינוסו מפני קול עלה נדף, למה צריך לומר אחר כך "ואין רודף", והרי רישא דקרא כתיב "ורדף אותו קול עלה נדף", ובודאי אין כאן רודף, אלא "ונסו מנוסת חרב" דבר בפני עצמו, ולפיכך הקדים אותו קודם "ורדף אותו קול עלה נדף", דעתה ליכא למטעי:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב – כְּאִלּוּ רוֹדְפִים הוֹרְגִים אוֹתָם.
עָלֶה נִדָּף – שֶׁהָרוּחַ דּוֹחֲפוֹ וּמַכֵּהוּ עַל עָלֶה אַחֵר וּמְקַשְׁקֵשׁ וּמוֹצִיא קוֹל. וְכֵן תַּרְגּוּמוֹ: "קָל טַרְפָא דְּשָׁקֵיף", לְשׁוֹן חֲבָטָה. "שְׁדוּפוֹת קָדִים" (בראשית מא,ו), "שְׁקִיפָן קִדּוּם" (אונקלוס), לְשׁוֹן "מַשְׁקוֹף" (שמות יב,ז, מְקוֹם חֲבָטַת הַדֶּלֶת. וְכֵן תַּרְגּוּמוֹ שֶׁל "חַבּוּרָה" (שמות כא,כה), "מַשְׁקוֹפִי".
רשב"ם
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק ז (עריכה)
[ג] "והנשארים בכם והבאתי מֹרך בלבבם"-- אינו אומר "והבאתי מִרוּך בלבבם" אלא "והבאתי מורך בלבב" ואיזו? זו אימה ופחדה דאגה ורעדה ויראה.
[ד] "ורדף אותם קול עלה נדף"-- אמר ר' יהושע בן קרחה פעם אחת היינו יושבים בין האילנות ונשבה הרוח והטיחו העלים זה בזה; עמדנו ורצנו ואמרנו "אוי לנו שמא ידביקונו הפרשים!". לאחר זמן נפנינו אחרינו, וראינו שאין בריה, וישבנו במקומנו ובכינו, ואמרנו "אוי לנו שעלינו נתקיים הפסוק "ורדף אותם קול עלה נדף".
"ונסו מנוסת חרב"-- מפני אימה. "ונפלו ואין רודף"-- מבלי כח.