מ"ג ויקרא כו לו


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והנשארים בכם והבאתי מרך בלבבם בארצת איביהם ורדף אתם קול עלה נדף ונסו מנסת חרב ונפלו ואין רדף

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּכֶ֔ם וְהֵבֵ֤אתִי מֹ֙רֶךְ֙ בִּלְבָבָ֔ם בְּאַרְצֹ֖ת אֹיְבֵיהֶ֑ם וְרָדַ֣ף אֹתָ֗ם ק֚וֹל עָלֶ֣ה נִדָּ֔ף וְנָס֧וּ מְנֻֽסַת־חֶ֛רֶב וְנָפְל֖וּ וְאֵ֥ין רֹדֵֽף׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּדְיִשְׁתְּאַרוּן בְּכוֹן וְאַעֵיל תְּבָרָא בְּלִבְּהוֹן בְּאַרְעָתָא דְּשָׂנְאֵיהוֹן וְיִרְדּוֹף יָתְהוֹן קָל טַרְפָא דְּשָׁקֵיף וְיִעְרְקוֹן מִעְרָק כִּד מִן קֳדָם דְּקָטְלִין בְּחַרְבָּא וְיִפְּלוּן וְלֵית דְּרָדֵיף׃
ירושלמי (יונתן):
וּדְיִשְׁתַּיְירוּן בְכוֹן וְאָעֵיל תַּבְרָא בְּלִבְּהוֹן בְּאַרְעֲתָא דְסַנְאֵיהוֹן וִיהֵי רָדִיף יַתְהוֹן קַל טַרְפָא דְנָתִיר מִן אִילַן וִיעַרְקוּן הֵי כְּמַעֲרוּקֵי חַרְבָּא וְיִפְּלוּן וְלֵית דְרָדִיף:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והבאתי מרך" - פחד ורך לבב מ"ם של מרך יסוד נופל הוא כמו מ"ם של מועד ושל מוקש

"ונסו מנסת חרב" - כאילו רודפים הורגים אותם

"עלה נדף" - שהרוח דוחפו ומכהו על עלה אחר ומקשקש ומוציא קול וכן תרגומו קל טרפא דשקיף ל' חבטה שדופות קדים שקיפן קידום לשון משקוף מקום חבטת הדלת וכן תרגומו של חבורה משקופי

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ – פַּחַד וְרֹךְ לֵבָב. מֵ"ם שֶׁל מֹרֶךְ יְסוֹד נוֹפֵל הוּא, כְּמוֹ מֵ"ם שֶׁל "מוֹעֵד" וְשֶׁל "מוֹקֵשׁ"‏[2].
וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב – כְּאִלּוּ רוֹדְפִים הוֹרְגִים אוֹתָם.
עָלֶה נִדָּף – שֶׁהָרוּחַ דּוֹחֲפוֹ וּמַכֵּהוּ עַל עָלֶה אַחֵר וּמְקַשְׁקֵשׁ וּמוֹצִיא קוֹל. וְכֵן תַּרְגּוּמוֹ: "קָל טַרְפָא דְּשָׁקֵיף", לְשׁוֹן חֲבָטָה. "שְׁדוּפוֹת קָדִים" (בראשית מא,ו), "שְׁקִיפָן קִדּוּם" (אונקלוס), לְשׁוֹן "מַשְׁקוֹף" (שמות יב,ז, מְקוֹם חֲבָטַת הַדֶּלֶת. וְכֵן תַּרְגּוּמוֹ שֶׁל "חַבּוּרָה" (שמות כא,כה), "מַשְׁקוֹפִי".

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

מרך בלבבם: אינו לשון רך הלבב ואל הרך לבי, כי המ"ם של מרך עיקר שהרי הניגון במ"ם, כמו אהל, אכל בכסף, וקראת לשבת עונג, ואין חבר כי אם בתלמוד בשחיטת חולין נתמרך באילו טריפות:


כלי יקר (כל הפרק)(כל הפסוק)

ורדף אתכם קול עלה נדף. הדא הוא דכתיב וכשלו איש באחיו כי זה מדבר בפירוד לבבות המצוי בישראל יותר מבכל האומות כמו שנאמר ואתכם אזרה בגוים. כמזרה שאין אחת דבוקה בחברתה כך ישראל גם בהיותם בארץ אויביהם הם מפורדים איש מעל אחיו אף על פי שמדרך הגולים לנחם זה את זה, אבל ישראל אינם כך שהם מפוזרים ומפורדים אף בהיותם בגולה וכל אחד דוחף את חבירו בחזקת היד ומבקש להדיחו ממצבו להתגולל ולהתנפל עליו כקללת אחיה השילוני שנאמר (מלכים א יד, טו) והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים. כי כל קנה נדחה ומתנודד מפני הרוח הנושב בו ונוסף על דחיפת הרוח כל קנה דוחף את חבירו, נמצא שכל קנה נדחה שני פעמים אחד מפני הרוח שנית מפני קנה חבירו הדוחה הסמוך לו וכן מאחד לחבירו עד שכולם כשלו ונפלו, כך כל איש מישראל נהדף מן הרוח דהיינו מן המלכיות כנבואת דניאל שהמשיל כל ארבע מלכיות ברוח, לא ברוח ה' שנאמר (דניאל ז, ב) וארו ד' רוחי שמיא מגיחן לימא רבא. ואולי שלימא רבה רמז לים סוף שבו קנה וסוף, וכוונתו אל ישראל כמשל הקנים שנוסף על דחיפת האומות את ישראל כל אחד דוחף את חבירו במהמורותיו, על כן המשילם כאן לעלה נדף כי העלה חלוש מאוד ונדף מחמת הרוח הנושב בו ואף על פי כן כל עלה דוחף את חבירו ומכה בו, כך כל איש מישראל בגלות דומה לעלה הנדף מפני רוח הנזכר ואף על פי כן הוא רודף אחר חבירו להכותו בשוט לשונו או כנגד האומות או בלשון הרע ברחוב היהודים דהיינו קול עלה, לכך נאמר מיד וכשלו איש באחיו.

ורמז עוד בעלה נדף, לרוב שיחת חולין הנאמרים בלא אמת בכל רחובות קריה כדרך שנאמר (תהלים א, ג) ועלהו לא יבול ודרשו רז"ל (סוכה כא, ב) אלו שיחת חולין של תלמידי חכמים כו', כך כל איש מישראל נהדף ונרדף מן קול עלה דהיינו שיחת חולין של לשון הרע המשמיעים בחוץ קולם קול ענות, הקול קול עקב מלב על שכבי וערי (סנהדרין כט, ב) כי בעלי הלשון השמיעו את כל ישראל אין נקי כי כל אחד שמח לאיד חבירו ותהיה בפיו כדבש למתוק אם ימצא מקום לדבר בגנות חבירו, וכמה נעלבים עובר עליהם כוס זה ואין אומר השב. ובדורינו מדה זו לבדה תספיק אריכת גלותינו.

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

והנשארים בכם וגו'. פירוש אותם שישארו אחר כל זה ברשעם ולא חזרו בתשובה, כדרך שאמר למעלה ואם תלכו עמי קרי וגו' כמו כן אמר והנשארים בכם פירוש בתכונה הראשונה אוסיף בהביא להם מורך וגו' ונפלו וגו', והנשארים וגו' פירוש שלא חזרו כו' אחר כל זה ימקו וגו', וממוצא דבר אתה יודע שהגם שתבא להם כליון אחר כליון לא תכלה האומה כמאמרו לבסוף לא מאסתים לכלותם:

מדרש ספרא (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ג] "והנשארים בכם והבאתי מֹרך בלבבם"-- אינו אומר "והבאתי מִרוּך בלבבם" אלא "והבאתי מורך בלבב" ואיזו? זו אימה ופחדה דאגה ורעדה ויראה.

[ד] "ורדף אותם קול עלה נדף"-- אמר ר' יהושע בן קרחה פעם אחת היינו יושבים בין האילנות ונשבה הרוח והטיחו העלים זה בזה; עמדנו ורצנו ואמרנו "אוי לנו שמא ידביקונו הפרשים!". לאחר זמן נפנינו אחרינו, וראינו שאין בריה, וישבנו במקומנו ובכינו, ואמרנו "אוי לנו שעלינו נתקיים הפסוק "ורדף אותם קול עלה נדף".

"ונסו מנוסת חרב"-- מפני אימה.  "ונפלו ואין רודף"-- מבלי כח.

<< · מ"ג ויקרא · כו · לו · >>


  1. ^ אינו דומה, כי מורך הוא מלעיל והרי"ש בסגול, בעוד מועד ומוקש טעמם מלרע והעי"ן והקו"ף בצירה. וצ"ע. ויקיעורך.
  2. ^ אינו דומה, כי מורך הוא מלעיל והרי"ש בסגול, בעוד מועד ומוקש טעמם מלרע והעי"ן והקו"ף בצירה. וצ"ע. ויקיעורך.