מפרשי רש"י על ויקרא יג יח
רש"י
"שחין" - (חולין ח) לשון חמום שנתחמם הבשר בלקוי הבא לו מחמת מכה שלא מחמת האור
"ונרפא" - השחין העלה ארוכה ובמקומו העלה נגע אחר
רש"י מנוקד ומעוצב
שְׁחִין – לְשׁוֹן חִמּוּם, שֶׁנִּתְחַמֵּם הַבָּשָֹר בְּלִקּוּי הַבָּא לוֹ מֵחֲמַת מַכָּה, שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הָאוּר (ספרא פרק ו,ו; חולין ח' ע"א).
וְנִרְפָּא – הַשְּׁחִין הֶעֱלָה אֲרוּכָה, וּבִמְקוֹמוֹ הֶעֱלָה נֶגַע אַחֵר.
מפרשי רש"י
[כ] לשון חמום. כמו שנה שחונה, כך פירש רש"י בפרק קמא דחולין (ח. ד"ה שחין):
[כא] שנתחמם הבשר כו'. וכך אמרינן בפרק קמא דחולין (דף ח.) 'איזה שחין ואיזה מכוה, שחין - לקה בעץ ובאבן ובכל דבר שלא מחמת האור וכו. ואין רוצה לומר דוקא על ידי מכה, אבל שלא על ידי מכה אין לו דין שחין, דהא בתורת כהנים אמרינן שם '"שחין", אין לי אלא שחין שעלה מאליו, מניין לקה בעץ ובאבן ובכל דבר שלא מחמת האור וכו. והא דקאמר בברייתא (חולין דף ח.) 'איזה שחין לקה בעץ כו, לומר לך אף על גב דבעץ לקה, ובא על ידי חמום כמו מכוה, אפילו הכי אין זה מכוה, כיון שלא בא על ידי האש, ומכל שכן שחין על ידי עצמו, דהוא שחין גמור. וזה שנקט רש"י כאן 'שנתחמם הבשר בלקוי שלא מחמת אור', לומר דאף זה נקרא שחין, כל שאינו מחמת אור, אף שבא על ידי לקוי:
[כב] השחין העלה ארוכה. אבל לא נרפא הבשר, דאי נרפא הבשר איך קאמר (פסוק יט) "והיה במקום השחין שאת לבנה", כיון דשלא מחמת השחין בא, שכבר נרפא. ועוד, מאי נפקא מיניה בשחין שהיה לו כבר, כיון דלא בא מחמת השחין, אלא "ונרפא" קאי על השחין, אבל הבשר לא נרפא, רק היה במקום השחין שאת: