מפרשי רש"י על דברים לג ז


| מפרשי רש"י על דבריםפרק ל"ג • פסוק ז' | >>
א • ב • ה • ז • ח • יא • יב • יג • טז • יט • כ • כא • כו • כז • כח • כט • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


דברים ל"ג, ז':

וְזֹ֣את לִיהוּדָה֮ וַיֹּאמַר֒ שְׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ ק֣וֹל יְהוּדָ֔ה וְאֶל־עַמּ֖וֹ תְּבִיאֶ֑נּוּ יָדָיו֙ רָ֣ב ל֔וֹ וְעֵ֥זֶר מִצָּרָ֖יו תִּהְיֶֽה׃


רש"י

"וזאת ליהודה" - סמך יהודה לראובן מפני ששניהם הודו על קלקול שבידם שנאמר אשר חכמים יגידו וגו' להם לבדם וגו' ולא עבר זר בתוכם ועוד פירשו רבותינו שכל מ' שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמות יהודה מתגלגלין בארון מפני נדוי שקבל עליו שנאמר וחטאתי לאבי כל הימים אמר משה מי גרם לראובן שיודה יהודה וכו'

"שמע ה' קול יהודה" - תפלת דוד ושלמה ואסא מפני הכושים ויהושפט מפני העמונים וחזקיה מפני סנחריב

"ואל עמו תביאנו" - לשלום מפני המלחמה (ס"א מן המלחמה)

"ידיו רב לו" - יריבו ריבו וינקמו נקמתו

"ועזר מצריו תהיה" - על יהושפט התפלל על מלחמת רמות גלעד ויזעק יהושפט וה' עזרו ד"א שמע ה' קול יהודה כאן רמז ברכה לשמעון מתוך ברכותיו של יהודה ואף כשחלקו א"י נטל שמעון מתוך גורלו של יהודה שנאמר מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון (ומפני מה לא ייחד לו ברכה בפ"ע שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים כ"כ באגדת תהילים)


רש"י מנוקד ומעוצב

וְזֹאת לִיהוּדָה – סָמַךְ יְהוּדָה לִרְאוּבֵן, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁנֵיהֶם הוֹדוּ עַל קִלְקוּל שֶׁבְּיָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ" וְגוֹמֵר, "לָהֶם לְבַדָּם" וְגוֹמֵר, "וְלֹא עָבַר זָר בְּתוֹכָם" (איוב טו,יח-יט). וְעוֹד פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁכָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, הָיוּ עַצְמוֹת יְהוּדָה מִתְגַּלְגְּלִין בָּאָרוֹן מִפְּנֵי נִדּוּי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים" (בראשית מד,לב). אָמַר מֹשֶׁה: מִי גָּרַם לִרְאוּבֵן שֶׁיּוֹדֶה? יְהוּדָה וְכוּלֵּיהּ (ספרי שמח; סוטה ז' ע"ב).
שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה – תְּפִלַּת דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, וְאָסָא מִפְּנֵי הַכּוּשִׁים, וִיהוֹשָׁפָט מִפְּנֵי הָעַמּוֹנִים, וְחִזְקִיָּה מִפְּנֵי סַנְחֵרִיב (ספרי שם).
וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ – לְשָׁלוֹם מִן הַמִּלְחָמָה.
יָדָיו רָב לוֹ – יָרִיבוּ רִיבוֹ וְיִנְקְמוּ נִקְמָתוֹ.
וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה – עַל יְהוֹשָׁפָט הִתְפַּלֵּל, עַל מִלְחֶמֶת רָמוֹת גִּלְעָד, "וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט וַה' עֲזָרוֹ" (דה"ב יח,לא). דָּבָר אַחֵר: שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה – כָּאן רָמַז בְּרָכָה לְשִׁמְעוֹן מִתּוֹךְ בִּרְכוֹתָיו שֶׁל יְהוּדָה; וְאַף כְּשֶׁחָלְקוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נָטַל שִׁמְעוֹן מִתּוֹךְ גּוֹרָלוֹ שֶׁל יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מֵחֶבֶל בְּנֵי יְהוּדָה נַחֲלַת בְּנֵי שִׁמְעוֹן" (יהושע יט,ט; ספרי שם) [וּמִפְּנֵי מָה לֹא יִחֵד לוֹ בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ? שֶׁהָיָה בְּלִבּוֹ עָלָיו עַל מַה שֶּׁעָשָׂה בַּשִּׁטִּים. כֵּן כָּתוּב בְּאַגָּדַת תְּהִלִּים].

מפרשי רש"י

[ו] ומפני הנדוי. אף על גב שקיים הדבר, שהרי אמר "אם לא אביאנו אליך וגו'" (בראשית מ"ד, ל"ב), ובודאי קיים זה, למדו מכאן במסכת מכות (דף יא:) דאף נידוי על תנאי צריך הפרה, ולא ידע יהודה זה, ולפיכך עצמותיו מתגלגלים:

[ז] כאן רמז לשמעון כו'. פירש הרמב"ן, כי "ידיו רב לו" יכבוש מצריו נחלה גדולה יותר מן הראוי לו, ורמז בזה שינחיל מנחלתו לשמעון אחיו, וכתיב (יהושע י"ט, ט') "מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון". ולי היה נראה לפרש כמשמעו, שהיה יהודה מתברך בלשון "שמע", ולא בלשון 'האזין', לומר כי שמעון שנקרא גם כן על שם "כי שמע ה' כי שנואה אנכי" (בראשית כ"ט, ל"ג), נחלתו בתוך נחלת בני יהודה. ולפיכך רמז לשמעון בברכה זאת גם כן, דהוא "שמע ה' קול יהודה", ונמצאים שרמז כאן ברכת שמעון בתוך נחלתו: