מפרשי רש"י על בראשית לב י
<< | מפרשי רש"י על בראשית • פרק ל"ב • פסוק י' |
• א • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כב • כג • כד • כה • כו • כח • כט • לא • לב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיֹּ֘אמֶר֮ יַעֲקֹב֒ אֱלֹהֵי֙ אָבִ֣י אַבְרָהָ֔ם וֵאלֹהֵ֖י אָבִ֣י יִצְחָ֑ק יְהֹוָ֞ה הָאֹמֵ֣ר אֵלַ֗י שׁ֧וּב לְאַרְצְךָ֛ וּלְמוֹלַדְתְּךָ֖ וְאֵיטִ֥יבָה עִמָּֽךְ׃
רש"י
"ואלהי אבי יצחק" - ולהלן הוא אומר ופחד יצחק ועוד מהו שחזר והזכיר שם המיוחד היה לו לכתוב האומר אלי שוב לארצך וגו' אלא כך אמר יעקב לפני הקב"ה שתי הבטחות הבטחתני אחת בצאתי מבית אבי מבאר שבע שאמרת לי אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק ושם אמרת לי ושמרתיך בכל אשר תלך ובבית לבן אמרת לי שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך ושם נגלית אלי בשם המיוחד לבדו שנאמר ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך וגו' בשתי הבטחות האלו אני בא לפניך
רש"י מנוקד ומעוצב
וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק – וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר "וּפַחַד יִצְחָק" (לעיל לא,מב)? וְעוֹד: מַהוּ שֶׁחָזַר וְהִזְכִּיר שֵׁם הַמְּיוּחָד, הָיָה לוֹ לִכְתּוֹב "הָאוֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ..."! אֶלָּא כָּךְ אָמַר יַעֲקֹב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שְׁתֵּי הַבְטָחוֹת הִבְטַחְתַּנִי, אַחַת בְּצֵאתִי מִבֵּית אָבִי מִבְּאֵר שֶׁבַע, שֶׁאָמַרְתָּ לִי: "אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק" (לעיל כח,יג). וְשָׁם אָמַרְתָּ לִי: "וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ" (כח,טו). וּבְבֵית לָבָן אָמַרְתָּ לִי: "שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ" (לעיל לא,ג). וְשָׁם נִגְלֵיתָ אֵלַי בְּשֵׁם הַמְּיוּחָד לְבַדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ...". בִּשְׁתֵּי הַבְטָחוֹת הַלָּלוּ אֲנִי בָא לְפָנֶיךָ.
מפרשי רש"י
[טו] נתמעטו זכיותי וכו' לכך אני ירא שמא נתלכלכתי בחטא. פירוש שאין לומר מפני מעוט זכיות בלבד יש לו לירא, דסוף [סוף] כשהבטיחו הקב"ה לא הבטיחו שאם יעשה לו טובות שתתבטל ההבטחה, אלא אם יתלכלך בחטא תתבטל ההבטחה. ו'לכלוך בחטא' נמי לא הוי מידי אם היה לו כל זכיות שלו, דהיו מגינים על חטא שלו, והיה מנכה מיעוט עבירות כנגד זכיות הרבים שלו, אבל יש לחוש שנתלכלך השתא בחטא - והזכיות נתמעטו, לכך היה ירא. והשתא מה שהקשה הרמב"ן על זה דהא לא שייך 'נתמעטו זכיותי' דהא הזכיר לו הבטחה זאת שהבטיחו בצאתו מבית לבן "ה' האומר אלי" (פסוק ט), ומשם ואילך לא עשה עמו חסדים עד שהיה ירא, אין זה קשיא, דעיקר יראה היה שמא נתלכלך בחטא כמו שאמרו רז"ל (ברכות דף ד.), אלא הזכיר 'מיעוט זכיות' דהיה ירא עכשיו דיהיה החטא גורם לו כיון דאין לו זכיות להתלות בו, כי הזכיות גם כן שכבר עשה קודם ההבטחה בבית לבן הם כנגד החסדים שעשה לו הקב"ה קודם, ואם כן אין כאן רק הבטחה, ויש לדאג שמא נתלכלך בחטא אחר כך. ומה שהקשה איך יזכיר אחריו (פסוק יב) "ואתה אמרת היטב איטב עמך" אחר שכבר אמר 'שמא נתלכלכתי בחטא', ואין זה קשיא, דכך אמר דרך בקשה - כיון דסוף סוף הבטיחו הקב"ה, והיה מבקש דרך תחנונים, שעם התחנונים יהיה לו מועיל ההבטחה של הקב"ה:
[טז] נתן מקלו וכו'. דאם לא כן הוי ליה למכתב 'כי במקלי באתי עד הנה', ולמה הזכיר את הירדן, אלא שנתן מקלו בירדן, ומכל מקום שמעינן תרתי מיניה; שמעינן דנתן מקלו בירדן ונבקע הירדן, וגם שמעינן מיניה דלא היה לו רק המקל, מדכתיב "ועתה הייתי לשני מחנות", משמע כי לא היה לו מאומה: