מלאכת שלמה על פרה ח
<< · מלאכת שלמה · על פרה · ח · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
מפני שהם ברשותו של שני: לעיל אשמועי' כשמסרן הבעל לשומ' נכנס השומר תחת הבעל ונפסלין במלאכת השומר ולא במלאכת הבעלים והכא אשמועי' רבותא טפי אם השומרים רבים כל זמן באחד מהן טהור או עומד בלא מלאכה הוי כאילו נמסרו לו לבדו ואינם נפסלין במלאכת האחרים ולא בטומאתם אע"פ שלא מסרום האחרים לזה היחיד לשמרם הרא"ש ז"ל והוא פי' הרמב"ם ז"ל:
המקדש מי חטאת וכו': עד סוף סי' ז' ביארו יפה בעל הערוך בשם גאון אחד ז"ל בערך דרס השלישי. שאם נפלו משקים על הסנדל נטמא אע"פ שאלו המשקים נשמרו בטהרת חטאת גזרו עליהם שיטמאו כלים לחטאת אבל לא אדם מידי דהוה אמשקים טמאים שמטמאין כלים לתרומה אבל לא אדם כדאיתא בפ"ק דשבת אע"ג דאם נטמאו המשקים מטמאים אדם לחטאת כדתנן לקמן בפ"ט היינו משום דאין ראויין להזאה אבל כל זמן שהן ראויין אינם מטמאים את האדם תדע לך שהרי נושא מי חטאת שיש בהן כדי הזאה או נוגע בהן טמא והאדם המזה אע"פ שנושא מי חטאת טהור לחטאת דאם היה טמא לחטאת היה מטמא הצלוחית ותחזור הצלוחית ותטמא המים הכא נמי אע"ג דגזרו שהמשקים יטמאו כלי לחטאת לא גזרו שיטמאו את האדם אבל כשנטמאו כליו חזרו וטמאוהו הלכך לא ינעול את הסנדל והה"נ שצריך שיזהר שלא יפלו משקים על בגדיו דאי אפשר להיות ערום כמו שאפשר לו להיות בלא סנדל הרא"ש ז"ל.
בפי' ר"ע ז"ל שאין מונים ראשון ושני בחטאת כדתנן לקמן פ' כל הראוי ועיין בפירושו ז"ל שם סוף הפרק. אבל בפי' הר"ש ז"ל כתוב כדתנן לקמן פי"ב אפילו הן מאה.
נפלו משקים על בשרו: היא פירושא דבבא קמייתא הר"ש ז"ל וכמו שפי' רעז"ל:
הרי זה אומר מטמאים לא טמאוני: הכא נראה דגרסי' לשון נקבה מטמאיך משום דכסות לשון נקבה:
השורף פרה ופרים וכו': וכתב הר"ש ז"ל דפי' בערוך בערך דרס דערום העסוק בפרה וערום המשלח את השעיר וערום האוכל נבלת עוף טהור כולם טהורים ואם הם לבושים נטמאו והיינו שהאדם אומר לבגדיו מטמאיך לא טמאוני. ודבר תימה מנא ליה עכ"ל ז"ל:
האוכל מנבלת העוף הטהור והיא בבית הבליעה: מטמא בגדים וזה מדרבנן הרמב"ם ז"ל ועיין במ"ש בהקדמת סדר זה:
כל ולד הטומאות וכו': פ"ז דהלכות שאר אבות הטומאות סי' ב' ה' ושם כתב דאפילו משקים אינם מטמאין אא"כ נטמאו מחמת שרץ או שאר אבות מאבות הטומאות.
וק"ק לע"ד דלא ה"ל לתנא למיתני אלא אינו מטמא כלים אלא משקה ה"ז אומר וכו' נטמא משקה טמאן למה לי ושמא דגם מהאי יתורא דייק הרמב"ם ז"ל לומר דבעי' שיטמאו המשקים מאבות הטומאות וכן צריך לדקדק בבא דאין כלי חרש וכו' ולשון הר"ש ז"ל אין מטמא כלים אלא אב הטומאה ומשקה שנטמאו בראשון ושני וכו':
אין כלי חרש מטמא חברו: אבל כלי מתכות מטמא חברו אם נגע במת אבל כלי חרש אין נעשה אב הטומאה אף אם נגע במת:
מטמא את המשקים: להיות תחלה כתב הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר זה אמרו תחלה ולא אמר ראשון בעבור שתחלה ר"ל דינו דין הראשון ואינו ראשון באמת ע"כ.
ה"ז אומר: פי' הרי האוכל של חולין שנגע במשקה אומר למשקה מטמאיך וכו':
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
כל הימים וכו': שבת פ"ח שרצים דף ק"ט וכתבו שם תוס' ז"ל ר' יוסי אומר כל המים מטהרין בזוחלין נראה לריב"א דטעמא משום דכל שעה הולכין ושבין מכאן לכאן והוו כזוחלין הלכך יש להם ליטהר בזוחלין כמו שאר נהרות אבל מים חיים אינם שהרי אינם נובעין הלכך מסתבר טפי מה שהכתוב קראן מקוה היינו לפסול אותן ממים חיים ע"כ:
ועיין במה שכתבתי בשם הר"ן ז"כ פ' חמישי דמסכת מקואות סימן ד'.
ועיין בבית יוסף י"ד סי' ר"א דף רל"ה עמוד ראשון במה שפירש על פי' הרמב"ם ז"ל דבמשנה זו:
ובספר קולון שרש נ"ו ועיין ג"כ שם בספר הלבוש סעיף ה'.
ובספר לקח טוב פ' בראשית עלה ד' עמוד ג':
מוכין לקויין: הרא"ש ז"ל. אלו הן המוכין כצ"ל:
מי קרמיון וכו': ופי' בערוך בערך קרמיון לשון שני קרמיון נהר הוא בדרך דמשק והוא אמנה פיגה הוא פרפר מי בצים מלשון בצותיו. ירמוך נהר הוא בדרך דמשק ע"כ:
אחד כשר ואחד פסול שנתערבו: מצד הנהר שהתחיל להתערב עם הפסול משם ולמטה אסור לקדש באותן המים אבל מן הצד האחר ולמעלה קודם מקום שהתחיל להתערב מותר לקדש באותם המים:
ומערת פמייס: מ"מ פנייס:
אמת המים הבאה מרחוק: הואיל ותחלתה מן המעין כשרה למלאת ממנה:
רי"א הרי היא בחזקתה ומותרת: כך מ"מ:
ר' עקיבא אומר אינו צריך להמתין: מוכח בתוספתא דלכ"ע אם ירד לבאר שטף של גשמים שהוא צריך להמתין עד שיחזרו המים לכמות שהיו ולשון הרמב"ם ז"ל נפל לתוכה שטף של גשמים ימתין עד שתצל ע"כ וכתב הר"י קורקוס ז"ל שהטעם מפני שמים במים מתערבין יותר עד כאן: