מכילתא על שמות יב ו

כח.

"והיה לכם למשמרת". מפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים?

- היה רבי מתיא בן חרש אומר: (יחזקאל טז): "ואעבור ואראך והנה עתך עת דודים" - הגיע שבועתו שנשבע הקב"ה לאברהם שיגאל את בניו, ולא היה בידם מצות שיעסקו בהם כדי שיגאלו, שנאמר "שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה" וגו', ערום מכל מצות. נתן להם הקב"ה שתי מצות, דם פסח ודם מילה, שיתעסקו בם כדי שיגאלו, שנאמר "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך" וגו'. ואומר (זכריה ט): "גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו". לכך הקדים הכתוב לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים, שאין נוטלין שכר אלא על ידי מעשה.

- רבי אלעזר הקפר ברבי אומר: וכי לא היה בידם של ישראל ארבע מצות שאין כל העולם כדאי בהם?! שלא נחשדו על העריות, ולא על לשון הרע, ולא שנו את שמם, ולא שנו את לשונם!

  • ומנין שלא נחשדו על העריות? שנאמר (ויקרא כד): "ויצא בן אשה ישראלית", להודיע שבחן של ישראל שלא היה ביניהם אלא זה ופרסמו ופרטו הכתוב. ועליהם מפורש בקבלה, (שיר השירים ד): "גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום": גן נעול אחותי כלה - אלו הזכרים, גל נעול מעין חתום - אלו הנקבות. ור' נתן אומר: גן נעול - אלו הנשואות, גל נעול - אלו הארוסות. דבר אחר: גן נעול, גל נעול - אלו שתי ביאות.
  • ומנין שלא נחשדו על לשון הרע והיו אוהבין זה את זה? תלמוד לומר (שמות ג): "ושאלה אשה משכנתה", כבר היה בידם שנים עשר חדש ואי אתה מוצא אחד מהם שהלשין על חברו.
  • ומנין שלא שנו שמם? כשם שמיחסן בירידתן שנאמר (שמות א): "ראובן שמעון לוי ויהודה", כך מיחסן בעלית, שנאמר (שמות ו): "ויתילדו על משפחותם לבית אבותם" וגו'. ואומר (בראשית מח): "המלאך הגואל אותי".
  • ומנין שלא שנו את לשונם? שנאמר (בראשית מה): "כי פי המדבר אליכם". ואומר (שמות ה): "ויאמרו אלהי העבריים נקרה עלינו" וגו', ואומר (בראשית טו): "ויבא הפליט ויגד לאברם העברי".

ומפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים? - לפי שהיו שטופין בעבודה זרה במצרים, ועבודה זרה שקולה כנגד כל המצות, שנאמר (במדבר טו): "והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה" - ייחד הכתוב מצוה הזאת ואמרה ענין בפני עצמו, ואי זה זה? עבודה זרה. אתה אומר עבודה זרה, או אינו אלא אחת מכל מצות האמורות בתורה סתם? כשהוא אומר "וכי תשגו ולא תעשו" וגו', באו כל המצות ללמד על מצוה אחת. ומנין לעובר על כל מצות שהוא פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה? - שנאמר (דברים כט): "לעברך בברית ה' אלהיך", ואין ברית אלא תורה, שנאמר (דברים כח): "אלה דברי הברית וגו'". אמר להם: "משכו ידיכם מעבודה זרה והדבקו במצות".

- רבי יהודה בן בתירא אומר: הרי הוא אומר (שמות ו): "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח וגו'", וכי יש לך אדם שהוא מתבשר בשורה טובה ואינו שמח?! (שנאמר) (ירמיה כ): "יולד לך בן זכר שמח שמחהו", רבו מוציאו לחירות ואינו שמח?! אם כן, למה נאמר "ולא שמעו אל משה"? אלא שהיה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה, שנאמר (יחזקאל כ): "ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו", ואומר, "וימרו בי בית ישראל במדבר". הדא הוא דכתיב, (שמות ו): "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום [אל] בני ישראל" - ציוום לפרוש מעבודה זרה.

"והיה לכם למשמרת". למה נאמר? לפי שנאמר "משכו וקחו לכם צאן וגו'", אמרו לו ישראל למשה רבינו, (שמות ח): "הן נזבח את תועבת מצרים וגו'"! אמר להן, מן הנס שהוא עושה לכם במשיכתו אתם יודעים בשחיטתו.

"והיה לכם למשמרת". שמרהו עד י"ד ושחטהו בי"ד. אתה אומר שמרהו עד י"ד ושחטהו בי"ד, או שמרהו עד י"ד ומשכהו ושחטהו [ביו"ד]? תלמוד לומר "בראשון בארבעה עשר יום", קבעו הכתוב חובה. הא אין עליך לדון כלשון האחרון אלא כלשון הראשון: שמרהו עד י"ד ושחטהו בי"ד.

"והיה לכם למשמרת". מגיד הכתוב שהיו מבקרין אותו ארבעה ימים קודם לשחיטה. מכאן אתה דן על התמיד.

נאמרה שמירה בפסח ונאמרה שמירה בתמיד, מה שמירה האמורה בפסח מבקרין אותו ארבעה ימים קודם שחיטה, אף שמירה האמורה בתמיד מבקרין אותו ארבעה ימים קודם שחיטה. (מכאן אתה דן על התמיד. נאמרה שמירה [בתמיד] ובפסח נאמרה שמירה. מה שמירה האמורה בפסח מכין אותו ארבעה ימים קודם שחיטתו, אף שמירה האמורה בתמיד (מבקרין) [מכין] אותו ד' ימים קודם לשחיטתו).

מכאן אמרו (משנה ערכין ב ה): "אין פוחתים מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים. כדי לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה. ומוסיפין לעולם"

(והיה לכם למשמרת . להוציא פסח דורות. שפסח מצרים מקחו בעשור ופסח דורות מקחו כל זמן).


כט.

"ושחטו אותו" - וכי כלן שוחטין אותו?! (אלא לעשות שלוחו של אדם כמותו) מכאן אמרו(משנה ברכות ה ה): "שלוחו של אדם כמותו".

ל.

"ושחטו אותו" - בין בחול בין בשבת. ומה אני מקיים (שמות לא): "מחלליה מות יומת" - בשאר מלאכות חוץ משחיטת הפסח. או אף בשחיטת פסח, הא מה אני מקיים "ושחטו אותו" בשאר כל הימים חוץ מן השבת? - תלמוד לומר (במדבר ט): "ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו", ואפילו בשבת, דברי רבי יאשיה. אמר לו ר' (נתן) [יונתן], ועדיין לא שמענו! נם לו ר' יאשיה: הרי הוא אומר (במדבר כח): "צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי וגו'" - אם ללמד על התמיד שתדחה את השבת, והלא כבר נאמר (במדבר כח): "וביום השבת שני כבשים בני שנה", ומה תלמוד לומר במועדו? אלא להקיש ולדון גזירה שו: נאמר כאן 'במועדו' ונאמר להלן 'במועדו', מה כאן דוחה שבת אף להלן דוחה שבת.

(ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל . מנין אתה אומר שאם אין להם לישראל אלא פסח אחד שכולן יוצאין בו ידי חובתן - תלמוד לומר ושחטו אותו וגו'.)

לא.

"ושחטו אותו וגו'". מכאן אמרו (משנה פסחים ה ה): "הפסח נשחט בשלש כתות קהל ועדה וישראל".

לב.

"בין הערבים". שומע אני עם דמדומי חמה? (תלמוד לומר (דברים טז): "בערב". אי בערב, יכול משתחשך? תלמוד לומר "כבא השמש". אי כבא השמש, "ובשלת ואכלת" - תלמוד לומר "מועד צאתך". הפסיק הענין: ובשלת ואכלת - משחשכה. ר' אומר:) הרי הוא אומר "שם תזבח את הפסח בערב". שומע אני כשמועו - תלמוד לומר "מועד צאתך ממצרים". אימתי יצאו (אלו) [ישראל] ממצרים? - משש שעות ולמעלה. וכן הוא אומר (שמות יב): "ויהי בעצם היום הזה יצאו וגו'".

רבי נתן אומר: מנין (ראיה) לבין הערבים שהוא משש שעות ולמעלה? אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ירמיה ו): "קדשו עליה מלחמה, קומו ונעלה בצהרים, אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב".

רבי שמעון בן יוחאי אומר: בא הכתוב להשית ראשון אחרון ואחרון ראשון. "מועד צאתך ממצרים" - לשחיטתו, "כבוא השמש" - לצלייתו, {"בערב" - לאכילתו.

בן בתירא אומר: "בין הערביים" - [בין שני הערבים] (שחטהו - תן ערב לשחיטתו, תן ערב לאכילתו).


ראו גם: התורה והמצוה על שמות יב ו - פירוש מלבי"ם על המכילתא.



קיצור דרך: mdrjhlka-jm-12-06