מהר"ם על הש"ס/יבמות/פרק יא
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רמב"ן |
ריטב"א |
רשב"א |
תוספות רי"ד |
תוס' חד מקמאי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
צח.
עריכהתוס' ד"ה נשא אחותו וכו' עד וריב"א פי' וכו' עד ולא שייך בה שמא יאמרו. ר"ל שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה דבגיותו היה אסור באחותו ור"ל דהא דנקט הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה לא למעט הורתו ולידתו שלא בקדושה אלא למעט הורתו ולידתו בקדושה דאי שניהם בקדושה הוי כישראל גמור והיה מותר באחותו שנולדה בהיותם עובדי כוכבים וכו'. אי נמי משום הכי נקט הורתו שלא בקדושה וכו' כצ"ל:
דפסיקא ליה מלתא וכו'. ר"ל אבל אי הוה הורתו ולידתו שלא בקדושה לא היה אסור אלא אחותו שנולדה מקודם אבל לא נולדה אחריו וכשהורתו ולידתו הוא בקדושה הוא בהפוך משום דכתרי אמהות דמי וק"ל כן משמע כוונת התוס' ובספר ח"ש פירש בע"א אבל אין משמעות התוס' דהכא כן ואף שהביא ראיה מתוס' דפ' ד' מיתות כשיעוין שם היטב נראה שאין הנידון דומה לראיה ע"ש נ"ל:
צח:
עריכהתוד"ה נשא אשה ובתה וכו' מדקתני כונס וכו'. דכשנשאן בגיותן דלא הוה בהן קדושין בשום אחת שייך לומר דלאחר שנתגייר כונס א' מהן אבל אם איתא דנשאן לאחר שנתגייר דשייך לכל הפחות קדושין באחת הוה ליה למימר יקיים אחת וכו':
צט.
עריכהד"ה כתב כל נכסיו וכו' עד וכן נראה לר"י דאי לר"מ וכו'. הלשון דחוק דמאי דיוק זה דמשמע דבעי למידק דבלא קושיא זו צ"ל דר"מ מודה ביתמי ר"ל אפי' לא הוי קשה לן ההיא דהכא אלא אההיא דהאשה שנפלו לחודיה צריכין אנו לומר דיבם במקום אחיו קאי דאל"כ הוי סברת ר"מ הפוכה מדרבנן וזה ליתא דבלאו ההיא דהכא נוכל לומד דר"מ אית ליה דמשעבדי אפי' בדיתמי ורבנן לא פליגי עליה אלא בדיתמי אבל מיניה מודו והשתא אינה סברא הפוכה דלרבנן הויא כתובה וב"ה שוין ולר' עדיפא כתובה מב"ה וק"ל ויש ליישב דה"ק וכן נראה לר"י תרוצו של ר"ת דאין לתרץ דלא קשיא מידי ההיא דהכא אההיא דהאשה שנפלו די"ל דבשניהם פליגי דרבנן אית להו אפילו מיניה לא גבי ממטלטלי ור"מ ס"ל דאפילו מיתמי גבי והכא אתא לאשמועינן רבותא דרבנן ובהאשה שנפלו אתא לאשמועינן רבותא דר"מ דא"כ הוה סברת ר"מ הפוכה מדרבנן וכו' ודו"ק נ"ל ברור:
צט:
עריכהגמ' חלק אחד פשיטא וכו'. גירסא זו שלפנינו היא גירסת התוס' אבל רש"י גריס בנמ' חלק א' סלקא דעתך ופי' דחלק אחד משמע שלכל אחר נותנים חלק אחר ולכך פריך ס"ד שנותנים לכל אחד חלק בפני עצמו ודו"ק ברש"י:
תוס' ד"ה ס"ד השתא בהמתן של צדיקים וכו' עד שהחכם עצמו נכשל באכילת איסור וכו'. והטעם הוא דדבר גנאי הוא להכם שיכנס דבר איסור לתוך פיו כן כתבו התוס' בשבת מההיא דר' ישמעאל קרא והטה ע"ש:
קא.
עריכהתוס' ד"ה הכה זה וכו' עד ולא חש למיתני בע"א. פי' לא חש למיתני בדרך לא זו אף זו כנהוג: