מהר"ם על הש"ס/יבמות/פרק טו

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד | תוס' חד מקמאי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: מהר"ם | ראשונים | אחרונים

קטו.

ד"ה דאי בעי אמרה וכו' עד ונראה דהיכא שנהרג במלחמה וכו' אבל נהרג אטו מת לא. ויש לדקדק לפי זה א"כ מה הקשו בתוס' לעיל ד"ה מי אמרינן וכו' תימה לר"י דע"כ לא שייך מגו וכו' דאי שייך מגו א"כ במלחמה בעולם אמאי לא מהימנא במגו דאי בעיא אמרה מת על מטתו וכו' והא כתבו התוס' הכא דנהרג אטו מת לא אמרינן וצ"ל דהא דכתבו התוס' הכא דנהרג אטו מת לא אמרינן אין ר"ל דזה לא מקרי מגו אלא ר"ל דאינו כ"כ מגו טוב כמו היכי שאמרה נהרג אטו נהרג שלא במלחמה וק"ל:

קטו:

ד"ה וקאמרי סימנים פי' ר"ח ש"מ דאשה ועד א'. ר"ל מדקאמר וקאמרי סימנים ש"מ דטביעת עין לא מהני:

בא"ד ושמא איירי כשנשחת קצת צורת פניהם וכו'. פי' ולכך קאמר הכא וקאמרי סימנים אבל היכי דלא נשחת צורת פניהם כלל כיון דאמר אסקינהו קמן והכרנוהו בטביעת עין מהני וה"ה דגמרא הוי מצי לאוקמי דבדלא נשחת צורת פניהם איירי והכירוהו בטביעת עין אלא גמרא נקיט מלתא דעדיפי טפי דהיינו סימנים דמהני בכל ענין אפילו אי איירי דנשחת קצת צורת פניהם וק"ל:

ד"ה וכן הוויין וכו' עד ודוקא דהבא פריכא וכו' דלמא אפקידינהו גביה. ר"ל דלהכי לא יהבינן ליה זוזי דיתמי אפילו כשיש לו כלים דלמא אפקידינהו גביה הני כלים בעדים ולכך כי יהיב סימנים שקל להו:

קטז.

ד"ה מאי אמרת וכו' עד ומאי ראיה הוא גט לשטר וכו' ר"ל כיון דפרישית דלרבא אין אותיות נקנית במסירה מאי מייתי ראיה גט לשטר דלמא בשטר אין מוציאין ש"ח דחיישינן דלמא מסר ליה ואותיות אין נקנות במסירה דלגבות החוב הם יודעין וכו' ויש לדקדק א"כ הדרא קושיית התוס' שבתחלת דבור זה לדוכתא הא שפיר קאמר אביי דליכא לשנויי כדשני התוס' לעיל מזה דרבא ס"ל דאין אותיות נקנות וכו' ולכך מייתי ראיה דאי חיישינן וכו' הוה לן למיחש דלמא מסר ליה וכו' דהא השתא כתבו התוס' דלגבות החוב הם יודעים וכו' ולא חיישינן דלמא מסר ליה לגבות החוב וצ"ל דהשתא הדרו התוס' משנויא דשני לעיל אלא מתרצין קושיא דלעיל דאי חיישינן לתרי יצחק ה"נ הוה לן למימר גבי חבי בר גנאי דלמא מסר ליה לצור על פי צלוחיתו וק"ל:

קטז:

גמ' דארגיל הוא קטטה וכו'. ר"ל שהוא התחיל קצת בקטטה וגרם שנעשה קטטה בינו ובינה עד שאמרה לו גרשתני בפני פלוני ופלוני כדלעיל ובזה יתיישבו דברי התוס' בד"ה איכא בינייהו וכו' עד וא"ת וכו' והלא משקרה שאמרה גרשתני בפני פלוני ופלוני וכו':

תוס' ד"ה באותה וכו' עד ועי"ל דההוא אמורא דאמר וכו'. נ"ל להגיה דאמר דאפילו שלא בפניו אינה מעיזה וכן בסוף הדבור כיון דאפילו שלא בפניו אינה מעיזה וכו':

ד"ה שאין האחין וכו' עד וא"ר מ"מ תקשי אדמסיק וכו'. ר"ל דמ"מ תקשה קושיא אחרת ונצטרך לתרצה ובאותו תירוץ יתורץ ג"כ קושיא הראשונה וק"ל:

בא"ד ומצינו למימר נמי הכא וכו'. ר"ל מצינו ג"כ לתרץ הקושיא בענין אחר דהכא איירי שיצא לדעת וכשיצא לדעת אין מורידין קרוב לנכסיו לכ"ע כדאמר בפרק המפקיד דאי בעי הוה פקיד:

קיז.

תוד"ה וחזרו ב"ה וכו' עד א"נ התם דיחוי בעלמא וכו' ולמסקנא דהתם אתי שפיר כב"ה כנ"ל להגיה ומסקנא דהתם היינו מאי דמשני התם אמר רב אשי יבם נמי כאחר דמי וכתבו שם התוס' ד"ה והא בעינן וכו' ואי הוה גרסי' אלא אמר רב אשי וכו' הוה אתי שפיר דהדר ביה משנויא דלעיל ואתי האי טעמא נמי לב"ה ומצו דרשי שפיר מדרש כתובה וכו' ע"ש דף פ"א:

בא"ד ולא יתכן דאי מסתבר לדורשו בכתובות וכו' כן צריך להגיה ור"ל דאי מסתברא האי דרוש דדרשי התם בכתובות פרק האשה שנפלו כמו דרוש דהכא אמאי לא דרשי ליה ב"ה וכו':

קיז:

ד"ה הא לא נשאת וכו' עד וסיפא דעד א' אומר מת וא' אומר לא מת כן צריך להגיה ור"ל סיפא דמתני' דלקמן בסמוך דקתני עד א' אומר מת וכו' דהתם איירי כשהשני עדים באו בבת אחת ומכחישין זה את זה ה"ז לא תנשא ומאי רבותא אשמועינן והא במתניתין דהכא דאיירי בבאו זה אחר זה וכבר התירוה לינשא ואפ"ה קא אמרינן דלכתחלה לא תינשא ולא תצא מהיתרא הראשון היינו לענין דאם נשאת לא תצא ותירצו התוס' דסיפא אשמועינן דאפילו אם נשאת תצא:

בא"ד ורבי יוחנן וכו' מאי קמ"ל. ר"ל דאמר התם לא תנשא ואם נשאת לא תצא דמוקמינן ליה התם דאיירי בעד אחד אמר מת והתירוה לינשא וכו' וכדעולא ולכך לא תצא והיינו מתניתין דהכא דבשלמא עולא אשמועינן טעמא דמתניתין דהוי משום דכל מקום שהאמינה תורה עד א' וכו' אבל ר"י דלא יהיב טעמא למלתיה מאי קמ"ל ותירצו דר"י אתא לאשמועינן דלכתחלה לא תינשא דאי ממתניתין דהכא הו"א לא תצא מהיתירא הראשון ותנשא אפילו לכתחלה:

בא"ד מדקתני תצא ולא תני הולד ממזר. ר"ל הא דקי"ל דהולד ממזר היינו מדרבנן ולא מדאורייתא ואי איירי מתניתין בדינא דרבנן ה"ל נמי למיתני דהולד ממזר אלא ודאי לא איירי מתניתין אלא בדאורייתא ועוד מדקתני סיפא וכו' ואי מדרבנן וכו' אלא ודאי סיפא איירי מדאורייתא וכיון דסיפא איירי מדאורייתא ה"ה רישא וק"ל:

בא"ד משמע דעולא נמי איירי בזה אחר זה וכו' נ"ל להגיה משמע דעולא נמי איירי בבת אחת כמו בזה אחד זה:

קיח.

ד"ה באמצע דיבור בתוס' בריש העמוד הכא פשיטא וי"ל וכו' עד אבל הכא תקנתא דרבנן היא כצ"ל והוא ס"ד ואחר כך מתחיל דבור חדש הואיל ומכחישות זו את זו וכו' עד דה"א דבסיפא מודה הוא ג"כ סוף הרבור ואח"כ מתחיל דבור אחר הואיל זו וזו מודות וכו':