מדרש תנחומא הקדום/כרך א/בראשית ו ה

שלמה בובר
מדרש תנחומא
הקדום והישן מיוחס לרבי תנחומא ברבי אבא על חמשת חומשי תורה
→בראשית ה א	בראשית ו ט←

[לג] וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ (בראשית ו, ה). ילמדנו רבינו, כמה דינם של רשﬠים בגיהנם? כך שנו רבותינו, משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש. זה מן המשנה, מן המקרא מנין? דכתיב: והיה מדי חדש בחדשו (ישעיהו סו, כג), מאותו חודש לאותו חודש, הרי י"ב חדשים, שנאמר: מיום ליום ומחדש לחדש [שנים ﬠשר] (אסתר ג, ז). ובמה הם נידונין? באש ובשלג, שנאמר: לא תירא לביתה משלג (משלי לא, כא), זהו גיהנם. ונוטלין אותו מן השלג ומקלעין אותו לתוך האש. אמר דוד: "ויﬠלני מבור שאון מטיט היון" (תהלים מ, ג), ולמה נקרא שמו טיט היון? שהן נוטלין אותן ומשליכין אותן לאש והן צװחין ווי, ואחר כך הן מקלﬠין אותם לשלג והן צװחין װי, לכך נקרא שמו "היון", מקום שאומרים שם װי ווי. והיכן משלימין את נפשותיהם? אמר חזקיה בריה דר' חייא: בתוך השלג, שנאמר: תשלג בצלמון (תהלים סח, טו). ומה ראית להקיש משפט רשעים בגיהנם למשפט דור המבול? שכשם שדינם של אלו באש ובשלג, [כך דינם של אלו באש ובשלג. באש מנין?] שנאמר: בחומו נדﬠכו ממקומם (איוב ו, יז), ובשלג מנין? שנאמר: ויהי הגשם ﬠל הארץ (בראשית ז, יב). ולמה כך? אלא במדה שאדם מודד בה מודדין לו. ראה מה כתיב: ויראו בני האלהים את בנות האדם (בראשית ו, ב), אלו הבתולות; כי טבת הנה (שם), אלו הפנויות. ויקחו להם נשים (בראשית שם), אלו נשי אנשים. מכל אשר בחר (שם), אף על הזכר ועל הבהמה. אמר ר' הונא בשם ר' אידי: לא נתחתם גזר דינם של דור המבול ﬠד שכתבו קמיסטסין (פירוש כתובות) לזכר ולבהמה. לפיכך באו עליהן המים כמין אשה, שנאמר: ילפתו ארחות דרכם (איוב ו, יח), ואין ילפתו אלא אשה, שנאמר: ויחרד האיש וילפת והנה אשה (רות ג, ח), ואין ארחות אלא (אשה) [נשים], שנאמר: אורח כנשים (בראשית יח, יא), וכן דרכם, שנאמר: כי דרך נשים לי (בראשית לא, לה), הוי אומר במה שחטאו בו נפרﬠ מהם. תדﬠ לך שכן הוא, ראה מה כתיב, ביום ההא נבקעו כל מﬠינות תהום רבה (בראשית ז, יא), מהו רבה? אלא אמר הקב"ה: כמה שחטאו ברבה, כך אני נפרﬠ מהם ברבה, מנין? ממה שקראו בﬠניין: וירא ה' כי רבה וגו':

[לד] [וירא ה׳ כי רבה וגו׳]. זהו שאמר הכתוב: כי יש אדם שﬠמלו וגו' (קהלת ב, כא), מדבר בהקב"ה. ומנין שנקרא אדם? שנאמר: [ועל דמות הכסא] דמות כמראה אדם ﬠליו מלמﬠלה (יחזקאל א, כו). שעמלו בחכמה (קהלת שם), שנאמר: ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג, יט). ובדעת מנין? שנאמר: בדﬠתו תהומות נבקעו (משלי ג, כ). ובכשרון, שהיו המעשים מתכשרין מﬠצמן. ולאדם שלא ﬠמל בו, אלו הבריות. יתננו חלקו, גם זה הבל. כי כל ימיו מכאובים (קהלת ב, כג), שהיו מכאובים לפני הקב"ה במﬠשיהם הרעים,. וכﬠס ﬠנינו, שהיו מכﬠיסין לפני הקב"ה. גם בלילה לא שכב לבו, שהיו עושין (רע) [מעשים רעים] בלילה. ומנין שאפילו ביום? שנאמר: רק רע כל היום (בראשית ו, ה):

[לה] ד"א וירא ה'. זהו שאמר הכתוב: בכל מקום ﬠיני ה׳ צופות רﬠים וטובים (משלי טו, ג), וכתיב: (כל מקום ﬠיני ה' משוטטות) [כי ה׳ ﬠיניו משוטטות בכל הארץ] (דברי הימים ב טז, ט), צופות םﬠשיהם של צדיקים ומﬠשיהם של רשﬠים. טובים זה נח ובניו, ורעים אלו דור המבול:

[לו] ד"א וירא ה'. זהו שאמר הכתוב: כי לכל חפץ יש ﬠת ומשפט (קהלת ח, ז), אלא לפי שהרשﬠים מכﬠיסין להקב"ה (והקב"ה) [ואומרים: הקב"ה] נשבﬠ שאינו מביא מבול לעולם, ואנו ﬠושים כל מה שאנו מבקשין. ומנין שנשבﬠ הקב"ה? שכן ישﬠיהו אמר: כי מי נח זאת לי [אשר נשבﬠתי מﬠבור מי נח ﬠוד על הארץ (ישעיהו נד, ט)], הקב"ה ראה את הרשﬠיּם היאך מכﬠיסין לפניו, כביכול תוהא שנשבﬠ, והוא אומר: מה אﬠשה שנשבﬠתי. מנין? שנאמר: ותהי האמת נﬠדרת [וגו' וירא ה' וירﬠ בעיניו כי אין משפט (ישעיהו נט, טו)], למה אמר הקב"ה "וירא ה' וירﬠ בﬠיניו" כביכול? למה? "כי אין משפט". אמר הקב"ה: הרשﬠים שבﬠולם כך אומרים, שאני נשבﬠתי שאיני מביא מבול לעולם, [חייכם] יש לי שפטים אחרים ליפּרﬠ מכם, ומהו עושה לרשﬠים? משקﬠן במים או בנהר או לתוך הבור, לכך אמר: "כי לכל חפץ יש עת ומשפט". לכך נאמר: וירא ה' כי רבה רﬠת האדם בארץ:

[לז] דבר אחר: וירא ה'. זהו שאמר הכתוב: אנשי רע לא יבינו משפט (משלי כח, ה), אילו דור המבול, שהיו חוטאין ולא היו מסתכלין שהפורﬠנות באה ﬠליּהן. ומבקשי ה' יבינו כל (שם), זה נח ובניו, ששמﬠו מהקב"ה שהוא מביא מבול ונתייראו מהקב"ה. בא וראה, למה אמר הקב"ה לנח שיﬠשה תיבה? כדי שיראו אותו שהוא ﬠוסק בה ויﬠשו תשובה; ואלמלי כך, לא היה הקב"ה יכול להציל את נח בשמים או בדברים, אחרי^[1] שאמר לו: ﬠשה לך תבת ﬠצי גופר (בראשית ו, יד), צהר תﬠשה לתבה (בראשית ו, יד)? ולמה כך? אמר הקב"ה: מתוך כך שאני אומר לו עשה תבה והוא ﬠוסק בה, והם מתכנסים אצלו ואומרים לו: נח, מה אתה ﬠושה? והוא אומר להם: תבה, שאמר לי הקב"ה שהוא מביא מבול לﬠולם שהן מכﬠיסין אותו, ומתוך כך ﬠושין תשובה; כך הקב"ה מחשב. אבל הן לא היו משגיחין ﬠליו, הוי אומר: אנשי רﬠ לא יבינו משפט:

[לח] דבר אחר: וירא ה'. זהו שאמר הכתוב: יש רﬠה ראיתי תחת השמש (קהלת י, ה). אמר הקב"ה: ראו מה ﬠשו הרשﬠים הללו! שתי בריות אני ﬠשיתי באדם, יצר טוב ויצר הרע, שנאמר: עיר קטנה ואנשים בה מﬠט (קהלת ט, יד), ﬠיר קטנה זה הגוף, ואנשים בה מﬠט, אילו אברים. ובא אליה מלך גדול (שם), זה יצר הרﬠ. ובנה ﬠליה מצודים גדולים {(שם), אלו חטאות. ומצא בה איש מסכן (וחכם) [חכם] (שם טו), זה יצר טוב. ומלט הוא את הﬠיר בחכמתו, שהוא מביא את האדם לחיים. ואדם לא זכר וגו' (שם), זה דור המבול, שלא קבלו ﬠליהם יצר טוב:

[לט] דבר אחר: וירא ה'. מה כתיב למﬠלה מן הﬠניין? "ויהי נח בן חמש מאות שנה" (בראשית ה, לב). בא וראה, כל הרשﬠים שלפני נח היו מולידים בן שׁבﬠים, ובן שמונים שנה, ובן מאה, ונח בן חמש מאות שנה הוליד. ולמה כן? נסתכל נח בבני אדם שהן ﬠתידין ﬠומדין ומכﬠיסין להקב"ה, ואמר: למה לי להזקק לפריה ורביה? לכך לא הוליד ﬠד חמש מאה שנה. ואחר כן אמר: וכי ימות אותו האיש בלא בנים, והקב"ה צוה לאדם על (ידי) פריה ורביה, שנאמר: ויברך אותם אלהים [ויאמר להם אלהים פרו ורבו] (בראשית א, כח), ואני מת בלא בנים? מה ﬠשה נח? נזקק לפּריה ורביה לאחר חמש מאות שנה, שנאמר: ויהי נח בן חמש מאות שנה [ויולד נח את שם את חם ואת יפת] (בראשית ה, לב):

[מ] ויאמר ה׳ לא ידון רוחי באדם לﬠולם (בראשית ו, ג). אמר ריש לקיש, אמר הקב"ה: איני בורא ﬠוד נפש לאדם, שנאמר: לא ידון רוחי באדם. ר׳ יוחנן אמר: מהו לא ידון? כשיﬠלו נפשותיהם אצלי, איני מחזירן להם, שנאמר: ויאמר ה׳ למלאך וישב חרבו אל נדנה (דברי הימים א כא, כז). אמר לחם הקב"ה: לﬠצמיכם אתם עושים רﬠה שאתם נפלים מן הﬠולם, שנאמר: הנפּלים היו בארץ וגו׳ (בראשית ו, ד). למה נקרא שמם נפילים, שהפילו את הﬠולם.

וגם אחרי כן וגו׳ וילדו להם (שם). אמר ר' ברכיה: אין כתיב וילדו מהם, אלא וילדו להם, אלא מלמד שהיתה אשה רואה אחד מהם, ומיד מתייחמת כנגדו ויולדת. כיוצא בו אמר יחזקאל: האשה המנאפת וגו׳ (יחזקאל טז, לב):

המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם (בראשית ו, ד). אנשים שנתפרשו שמותן למעלה, מחויאל – שמיחה הקב"ה שמותן מן הﬠולם, מתושאל – שנתשו אל. אנשי השם, שהיו קשים ומורדים בהקב"ה, שנאמר: ויאמרו לאל סור ממנו וגו' (איוב כא, יד). אמר ר׳ יצחק: למה היו מורדים? שהיו זורעים שנה אחת, והיה עושה תבואה לארבﬠים שנה. אמר ר׳ שמואל בר אמי: למה היו מורדים? שהיו רואים בנים ובני בנים ולא היו מתים. אמר הקב"ה: מכאן ואילך ﬠוד כל ימי הארץ זרﬠ וקציר (בראשית ח, כב), שהיו מולידים וקוברים. וקור וחום, שלא היו יסורין באים ﬠליהם, מכאן ואילך היו מתייסרין באש ובשלג. מעשה בתלמיד אחד של ר' ﬠקיבא שאמרו לו בחלום: באדר אתה מת, וניסן אי אתה רואה, מה שזרﬠת לא תקצר. בא לו לפני ר' ﬠקיבא, אמר לו: באדירות אתה מת, ואי אתה בא לידי נסיון, ומה שהולדת אי אתה קובר. אמר הקב"ה: בﬠולם הזה, ﬠל ידי שיצר הרﬠ מצוי, היסורין מצויין בבני אדם, אבל לעולם הבא אני ﬠוקרן מכם, שנאמר: והסירותי את לב האבן מבשרכם (יחזקאל לו, כו), ומחדש אני אביכם, שכן אמר ישﬠיה: וקוי ה' יחליפו כח ויﬠלו אבר כנשרים (ישעיהו מ, לא): חסלת בראשית

הערות

1. ראו בדף שיחת עמוד:Salomon Buber. Midrash Tanhuma.1885.pdf/251