מגן אברהם על אורח חיים תרצו
סעיף א עריכה
(א) בכ"מ: עיין ריש סי' תרס"ח דע"י עכו"ם מותר ועיין סי' תקנ"ד סכ"ב:
(ב) אינו רואה: עיין ברמב"ם דמשמע דאפי' במקום שנהגו לעשות, וכ"כ הרא"ם בשמו בביאורי סמ"ג, אבל בב"י משמע דדוקא במקום שנהגו שלא לעשות:
(ג) סי' ברכה: כגון אם זורע איזה דבר אינו מצמיח (ב"י), אבל הרא"ם כתב שאינו מרויח אבל אינו מפסיד ג"כ ומשמע שם שגירסא אחרת הי' לו בגמ':
(ד) פסקי הלכות: ופשטי המקרא ואגרת שלום ומזכרת חובותיו וכן כל דבר שא"צ עיון גדול (מט"מ ב"י א"ח):
סעיף ג עריכה
(ה) אסורים בהספד: ומקום שנהגו שביום ז' הולכין על הקבר לקונן אסורים בפורים אלא האבל לבדו ילך שם עם חזן א' ויאמר לו השכב' ואפי' בערב פורים אסור לילך שם שלא יחשבו העולם שאבילו' נפסק מחמת פורים (ר"ש לוי י"ג כ"ה):
סעיף ד עריכה
(ו) ומ"מ ילך לבה"כ: צ"ע דהא הרב"י פסק בס"ה שלא יצא מפתח ביתו א"כ ה"ל לכתו' בל' י"א וכו':
(ז) וי"א שאין אבילו' וכו': ב"ח ורש"ל ופרישה העידו שהמנהג להתאבל וכ"כ מהרי"ל ועכשיו גרירי עלמא בתר דברי רמ"א, ונ"ל דיזהר בכולם חוץ מנעילת הסנדל וישיבה ע"ג קרקע מפני הבריות ומכ"ש שאסור לראות כל מיני שמחה:
(ח) דברים שבצנעא וכו': ויתפלל בביתו ואח"כ ילך לבה"כ לשמוע מגילה (טו' וכ"מ בלבוש) מיהו משמע בטור דבשחרית הולך לבה"כ לתפלת עיין ביורה דעה סי' שצ"ג:
(ט) עולה לו למנין: ואפי' מת בפורים וכמ"ש סי' תקמ"ח ס"ב:
סעיף ה עריכה
(י) לא יצא משם: נ"ל דבמקום הרוקח היו אוכלין סעוד' שלישית קודם מנחה אבל לדידן צריך לילך לביתו לאכול סעודה שלישית ואיתא במהרי"ל כשהיה אבל באמצע השנה הלך במ"ש לבה"כ ועמד בפתח בה"כ עד שאמר ברכו ואח"כ חזר לביתו עכ"ל ש"מ שמותר לילך לבה"כ כ"ש בפורים די"א דאין אבילו' נוהג כ' הלבוש א"א צידוק הדין אלא לחכם בפניו (בניו) [אחר] שדורשין עליו אומרים קדיש:
סעיף ו עריכה
(יא) שאבל חייב לשלוח: כתוב במהרי"ל כל דבר שמח' לא ישלח ולא ישלחו לו וכ"כ בס"ח, ומט"מ כ' שהמנהג שאין שולחין לאבל אפי' דבר שאינו עשוי לשמוח וכ"מ מדברי רמ"א, וז"ל ס"ח מי שמת אביו בפורי' לשנה הבא' ישלח מנות ובאותו שנה ישלח מעות או בשר לעניים רק לא תפנוקים העשוים לשמחה וכל דבר של שמחה לא ישלח ולא ישלחו לו עכ"ל סי' תשי"ג ופשוט דאם האבל הוא עני דמותר לשלוח לו מעות דלא גרע מצדק':
(יב) ביורה דעה סי' שפ"ה ע"ש: נ"ל שכוונתו להורות דבמקום שאין נוהגין אבילות בפורים כמ"ש ס"ד א"כ דינו כשבת ומותר לשלוח במקום שנהגו לשאול בשלומו ע"ש:
סעיף ז עריכה
(יג) עשה דיחיד: וי"א דאפי' עשה דרבי' כמ"ש סי' תקמ"ח ס"ג:
(יד) וכ"ש שחייב: דברי רמ"א צ"ע גדול דבשלמא בבשר ויין מות' משום שמחת פורי' אבל ק"ש ותפל' הטעם דפטו' שיהא פנוי לצורכי המת א"כ מ"ש פורים מימות החול ואף כי י"ל דס"ל דבליל' חייב בק"ש שדינו כמו בי"ט שני וכמ"ש סי' תקמ"ח ס"ה מ"מ קשה איך נלמד זה במכ"ש דבשר ויין דמה ענין זה לזה וצ"ע:
(טו) דדוקא בלילה: צ"ע למה יהא מותר בליל' בבשר ויין והלא אין חיוב כלל לאכול בלילה כמ"ש רסי' תרצ"ה וא"כ היאך כ' עשה דרבי' וכו' וע"ק דביורה דעה סי' שמ"א פסק דאפי' בשבת אם ירצה שלא לאכול בשר הרשות בידו וכמ"ש תר"י וז"ל שאינו מחוייב שיאכל בשר ויין וכו' ומה שאסרו בחול היינו משום שאם ימשך אחר תענוגי' יתבטל מקבורת המת עכ"ל (ועיין סי' תקנ"ב ס"י דכשנמנע משום אבילו' אסור) וא"כ ליכא עשה כלל אפי' ביום ואפשר לו' דפורים שאני דכתיב ביה שמחה ואין שמח' אלא בבשר ומ"מ קשה דהא י"ט נמי שמחה כתיב ביה ואין חיוב לאכול בשר רק בזמן שב"ה קיים עיין סי' תקכ"ט לכן נ"ל בלילה עכ"פ לא יאכל בשר דהא בלא"ה יש נמנעי' כמ"ש סי' תרצ"ה ס"ב בהג"ה ומ"ש ונ"ל דוק' בליל' קאי אמגיל':
(טז) קבור' מתו קודם: עמ"ש סי' תרפ"ז דיש חולקין וכן נוהגין לקברו אחר יציא' בה"כ, וקשה דאיך חייב בקריאת מגילה כיון דפטור מכל מצות וי"ל דטעמא דפטור משום שיהא עוסק בצרכי המת והכא אסור לקוברו עד שיקרא תחלה א"כ חייב אפי' בתפלה וק"ש דומיא דפסח שחייב אף על פי שהוא אונן וכמ"ש הרא"ש בשם הר"מ והמרדכי דאפילו עבוד' מבטלין לשמוע קריאת מגילה בצבור כ"ש אבילות א"כ ה"ה אונן ועוד דהא אין איסור באונן לילך לבה"כ כמ"ש ביורה דעה סימן שמ"א ומ"מ נ"ל דפטור מתפלה וק"ש, וגם נ"ל דאע"פ ששמע המגילה בצבור יקראנה שנית אחר שנקבר המת כי תלמוד ערוך הוא דאונן פטור מכל המצות, ואף על גב דאמרינן מקרא מגילה קודם היינו באחר אבל האונן פטור עד שיקברנו מיהו לפי מ"ש בסי' ע"א דאם רצה להחמיר רשאי א"כ יוצא במה ששמע בצבור דהא עיקר דמקרא מגילה קודם להמת וא"כ חייב במקרא מגילה ונ"ל דמ"מ לא יניח תפילין דאקרי פאר ועיין ריש סי' ע"א:
(יז) דלא עדיף משבת וי"ט: כלומר בי"ט שני כשקוברו ובשבת שמחשיך על התחום פטור מכולן כ"ש כאן ועמש"ל:
סעיף ח עריכה
(יח) מותר לישא: דבחג כתיב ושמחת בחגך ולא באשתך ולא בפורים ועוד דהוי ליה חד יומא ומשום חד יומא לא משהי אינש נפשיה וכמ"ד משום ביטול פריה ורביה (ב"י בשם הרשב"א) לכאורה משמע דה"פ דבשלמא ברגל גזרינן שמא ישהא עד הרגל כדי להשתכר שיצאו שבעת ימי המשתה בז' ימי החג אבל בפורים משום יום א' לא ישהא וצריך עיון דהא אמרינן בגמרא דמותר לישא ערב הרגל דמשום חד יומא לא משהי אינש נפשיה (פירש"י ור"ן כיון דאי משהו תו לא מצי עביד במועד) וא"כ לא יעמיד הנשואין בערב הרגל וזה לא שייך גבי פורים ואפשר דהרשב"א סברא דנפשיה קאמר אלא שתפס לשון הגמרא, ומ"מ קשה מנ"ל הא ואפשר שהוכחתו מדמותר לישא ערב עצרת ולא חיישינן שישהא הנישואין כי שם אינו חושש אם ידחה עד אחר עצרת דאינו אלא יום א' אלא ע"כ כיון דאינו אלא יום א' לא איכפת לו בזה לשהות דהא מ"מ יצטרך לעשות שבעת ימי המשתה:
וכתב הלבוש לפי מה שכתבתי סימן תרפ"ח ס"ו דאין לעשות סעודת פורים בשבת אם כן הכי נמי אסור לעשות סעודת נשואין בי"ד ע"כ ול"נ דלא דמי דהתם הטעם דאם כן לא תהא סעודת פורים ניכרת אבל הכא מה בכך אם לא תהא סעודת הנישואין ניכרת, ועיין מה שכתבתי שם, אלא אי קשיא הא קשיא דהא קיי"ל אין מערבין שמחה בשמחה כמו שכתבתי ריש סימן תקמ"ו וילפינן לה מקרא א"כ היאך מותר לערב שמחת הנשואין בשמחת פורים, ויש לומ' דמש"ה סיים הרשב"א ודברים אלו מדרבנן הם והולכין להקל כלומר דלמאן דאמר אין מערבין באמת אסור, אבל כיון דלאידך שרי הולכין להקל, וא"כ לפי מה שכתבתי ריש סימן תקמ"ו דקיימא לן כמאן דאמר אין מערבין שמחה בשמחה גם הכא אסור לכן נ"ל שיעשה החופה ביום י"ג כנ"ל: