פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אורח חיים תרצה ב

שולחן ערוך

*חייב אינש לבסומי בפוריא *עד דלא ידע דבין ארור המן לברוך מרדכי:

הגה: ויש אומרים דאין צריך להשתכר כל כך, אלא שישתה יותר מלימודו (כל בו) הויישן, ומתוך שיישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי (מהרי"ל). ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים.
ואין להתענות בפורים ומלבד תענית חלום, זועיין לעיל סימן תקס"ח וסימן תק"ע.
יש שנהגו ללבוש בגדי שבת ויום טוב בפורים וכן נכון (מהרי"ל).
ונוהגים לעשות סעודת פורים חלאחר מנחה, וערבית יתפללו בלילה, ומתפללים מנחה תחילה טבעוד היום גדול. ורוב הסעודה צריכה להיות ביום (מנהגים), ולא כמו שנוהגין להתחיל סמוך לערב ועיקר הסעודה היא ליל ט"ו. וכשחל פורים ביום ששי, יעשו יהסעודה בשחרית משום כבוד שבת (מנהגים). ומי שרוצה לעשותה תמיד בשחרית הרשות בידו (ת"ה).
יש אומרים שיש לאכול יאמאכל זרעונים בפורים, זכר לזרעונים שאכל יבדניאל וחביריו בבבל (כל בו).
טוב לעסוק מעט בתורה קודם שיתחיל הסעודה, וסמך לדבר, "ליהודים היתה אורה ושמחה" (אסתר ח טז), ודרשינן: אורה זו תורה (מהרי"ב).
וחייב במשתה ושמחה קצת בשני ימים, י"ד וט"ו (מנהגים), וכן נהגו.
ויש אומרים יגדאם הזיק אחד את חבירו ידמכח שמחת פורים, פטור מלשלם (ת"ה סי' ק"י), ועיין בתרומת הדשן בדיני נזיקין:

מפרשים

מגן אברהם

(ג) אלא שישתה יותר וכו':    וי"א שלא ידע לחשוב שארור המן בגי' ברוך מרדכי:


(ד) תענית חלום:    נ"ל כוונתו דיתענה עד אחר מנחה ואח"כ יאכל ועמ"ש סי' תר"ד וסי' תקנ"ב סי"א, ובס' תניא כתוב הנשבע להתענות בפורי' יעמוד בשבועתו ויסעוד בלילה אף על פי שמצוה מן המובחר ביום יעשה מה שיוכל ועיין ריש סי' תקנ"ג דלא קי"ל כן:


(ה) ורוב הסעודה וכו':    הא דלא נהיגי לעשותה בשחרית היינו משום שטרודים במשלוח מנות כדאשכחן ספ"ה דחולין שלא היו מרבים בסעוד' י"ט הראשון של סוכות מפני שהיו טרודים בסוכה ולולב (ת"ה):


(ו) זרעוני' בליל' הראשונ':    ויש שאין אוכלין בשר בליל' כדי שלא יטעו לו' שהו' סעודת פורים (כל בו):


(ז) דאם הזיק:    ובכ"ה כ' דוקא שהזיק ממונו אבל גופו חייב עכ"ל אבל באגודה סוכה כתב כשמשחקים הבחורים בשבת ומכין זה את זה פטורים ובלבד שלא יתכוונו עכ"ל:


(ח) מכח שמחת פורים:    פי' שעשה מכח שמחה אבל אם כוון להזיק חייב עיין בחושן משפט שם:

באר היטב

(ב) וישן:    י"א שלא ידע לחשוב שארור המן בגימטרי' ברוך מרדכי. וט"ז כתב לפענ"ד נראה לפרש דצריך האדם לתת שבח לו יתברך על טובה כפולה שעשה עמנו הא' פורעניות שהביא הוא על המן ואלו לא נתברך מרדכי אלא היה ניצול עם כל ישראל דיינו אלא שבירכו למרדכי בגדולה מאוד והטובה יתירה ע"כ אמר צריך לבסומי עד שלא ידע מעלתינו מן ארור המן שזה מפלה שלו לברוך מרדכי שזה מעלתינו שניה ע"ש.


(ג) מנחה:    ושל"ה כתב דיעשה הסעודה קודם מנחה ע"ש.


(ד) פטור:    ואם כוון להזיק חייב עיין חושן משפט סוף סימן שע"ח ועיין מ"א ס"ק ז'.


משנה ברורה

(ד) בין ארור המן:    שזה מפלה ראשונה, שניטל נקמה רבה ממנו. ועוד טובה יתרה מזה, גדולת מרדכי שבירכו הקב"ה שעלה למעלה ראש. והנה קודם שנשתכר נתן בודאי תודה להשם יתברך על שתי הטובות, ועל כן אמרו חז"ל שלא יפסיק מלתן שבח על זה בשמחה, עד שיבוא לידי כך שלא יבחין עוד מה בין טובה זו לזו. ועיין באור זרוע דמכל מקום יראה להיות זהיר בענין נטילת ידים וברכת המוציא וברכת המזון, ויהיה שמחה של מצוה. ועיין בפרי מגדים שכתב, דענין סעודת פורים ומתנות לאביונים ומשלוח מנות אפשר דצריך כונה על זה לשם מצוה:


(ה) וישן ומתוך שישן וכו':    וכן ראוי לעשות [פמ"ג]:


(ו) מלבד תענית חלום:    ויתענה עד אחר מנחה, ויאכל קודם ביאת השמש רק פעם אחת. הנשבע להתענות בפורים יראה להתיר שבועתו:


(ז) ועיין לעיל סימן תקס"ח:    סעיף ה, ובסימן תק"ע בכל הסימן:


(ח) לאחר מנחה:    הא דלא נהיגי לעשותה בשחרית, משום שטרודים במשלוח מנות ונמשכין ברוב עד המנחה, ואסורין להתחיל בסעודה קודם מנחה:


(ט) בעוד היום גדול:    כתב אליה רבה בשם של"ה: המשובח מי שעושה סעודה בשחרית. וכתב עוד שיקבץ אנשי ביתו וחביריו, דאי אפשר לשמוח כראוי ביחיד. ומכל מקום יהיה שמחה של דברי תורה, וכדלקמיה:


(י) הסעודה בשחרית:    היינו קודם חצות היום לכתחילה. ועיין ביד אפרים מה שכתב בשם מהרי"ל:


(יא) מאכל זרעונים:    בלילה הראשונה:


(יב) דניאל וחביריו:    וגם אסתר אכלה זרעונים, כדאמרינן פרק קמא דמגילה: "וישנה... לטוב" (אסתר ב ט), שהאכילה זרעונין:


(יג) דאם הזיק וכו':    בב"ח מחלק בין היזק גדול לקטן, בין בגוף בין בממון, דבהיזק גדול מקפידין ואין מנהג לפטור בהיזק גדול:


(יד) מכח שמחת פורים:    פירוש, שעשה מכח שמחה, אבל אם כיון להזיק חייב:

ביאור הלכה

(*) חייב איניש וכו':    וא"ת האיך יחייבו חז"ל מה שנזכר בתורה ובנביאים בכמה מקומות השיכרות למכשול גדול וי"ל מפני שכל הניסים שנעשו לישראל בימי אחשורוש היו ע"י משתה כי בתחלה נטרדה ושתי ע"י משתה ובאה אסתר וכן ענין המן ומפלתו היה ע"י משתה ולכן חייבו חכמים להשתכר עד כדי שיהא נזכר הנס הגדול בשתיית היין. ומ"מ כ"ז למצוה ולא לעכב [א"ר]:.


(*) עד דלא ידע וכו':    וז"ל המאירי חייב אדם להרבות בשמחה ביום זה ובאכילה ובשתיה עד שלא יחסר שום דבר ומ"מ אין אנו מצוין להשתכר ולהפחית עצמינו מתוך השמחה שלא נצטוינו על שמחה של הוללות ושל שטות אלא בשמחה של תענוג שיגיע מתוכה לאהבת הש"י והודאה על הנסים שעשה לנו וע"ש מה שמבאר דברי הגמרא. וז"ל הח"א כיון שכל הנס היה ע"י יין לכן חייבו חכמים להשתכר ולפחות לשתות יותר מהרגלו כדי לזכור הנס הגדול ואמנם היודע בעצמו שיזלזל אז במצוה מן המצות בנט"י וברכה ובהמ"ז או שלא יתפלל מנחה או מעריב או שינהוג קלות ראש מוטב שלא ישתכר וכל מעשיו יהיו לש"ש עכ"ל:.

כף החיים

(יד) סעיף ב: חייב איניש לבסומי בפוריא וכו' — ואם תאמר, היאך יחייבו חז"ל מה שנזכר בתורה ובנביאים בכמה מקומות דהשכרות מכשול גדול? ויש לומר, מפני שכל הניסים שנעשה לישראל בימי אחשורוש היו על ידי משתה, כי בתחילה נטרדה ושתי על ידי משתה ובאה אסתר, וכן עניין המן ומפלתו על ידי משתה היין היה, ולכן חייבו חכמים להשתכר עד כדי שיהא נזכר הנס הגדול בשתיית היין. אליה רבה אות א', משנה ברורה בביאור הלכה.


(טו) שם: חייב איניש לבסומי בפוריא וכו' — היינו למצוה ולא לעכב. תשובת מהרי"ל סימן נ"ו בשם ראבי"ה. וכן כתב הגהות מיימוני פרק ב' דמגילה. דרכי משה אות א'. כנסת הגדולה בהגהת הטור. עולת שבת אות א'. אליה רבה שם. משנה ברורה שם.


(טז) שם: עד דלא ידע בין ארור המן וכו' — יש מפרשים, עד דלא ידע לחשוב חשבון זה כזה. חידושי אגודה למסכת מגילה. ואני שמעתי, עד דלא ידע הי מינייהו קדים, ארור המן לברוך מרדכי או ברוך מרדכי לארור המן. כנסת הגדולה שם. והמנהגים כתבו, דפיוט אחד היה שהיו עונים בבית א' ארור המן ועל בית א' ברוך מרדכי, וצריך צילותא שלא יטעה לפעמים. דרכי משה שם. והט"ז ס"ק א כתב, דצריך האדם לתת שבח לו יתברך על טובה כפולה שעשה עמנו, הא' הוא פורענות שהביא על המן, ואילו לא נתברך מרדכי אלא היה ניצול עם כל ישראל דיינו, אלא שבירכו למרדכי בגדולה מאד והטובה יתירה, על כן אמר: צריך לבסומי עד שלא ידע מעלתנו מן ארור המן, שזה מפלה שלו, לברוך מרדכי שזה מעלתנו שניה, יעויין שם. ובשער הכוונות דף ק"ט עמוד ד' כתב כפשוטו, שיטעה לומר במקום ברוך מרדכי ברוך המן, ויעויין שם טעם בסוד. וכן כתב בסידור עמודי שמים לרב יעב"ץ, שאביו הגאון ז"ל היה [נוהג] בבחרותו לקיים המימרא כפשוטו. אלא שכתב: אך החלש שמזיק לו השכרות, פשיטא שאינו מחוייב בכך, גם לא המשתטה ביינו ואין בו מדעת קונו, וראיה לדבר ריב"א, ועל זה נאמר: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים, יעויין שם. וכוונתן במה שכתב ריב"א הוא ראשי תיבות רבי יהודה ברבי אלעאי, רוצה לומר שר' יהודה בר' אלעאי אמר בירושלמי דלא שתי אלא מפסחא לפסחא וחוגרני צדעי וכו', משמע דבפורים לא שתה, ששתייתו היה מזיק לבריאת גופו. שערי תשובה אות ב'. ומכל מקום אף מי שאינו יכול להשתכר יעשה סעודה, ובתוך הסעודה ישתה איזה כוס של יין כדי לקיים "ימי משתה ושמחה". וקודם הסעודה יאמר: לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' הריני בא לקיים מצות סעודת פורים במאכל ומשתה כמו שתיקנו מרדכי ואסתר לעשות ביום זה כמו שכתוב: "לעשות אותם ימי משתה ושמחה" לתקן את שורש מצוה זו וכל מצוות התלויות בה במקום עליון, ויהי נועם" וכו'. ואחר הסעודה קודם ברכת המזון ילמוד משניות של מסכת מגילה והם ד' פרקים, ויכוין שהם כנגד ד' אותיות הוי"ה וד' אותיות אדנ"י.


(טוב) שם: עד דלא ידע וכו' — והיודע בעצמו שיזלזל אז במצוה מן המצוות, בנטילת ידיים ובברכה וברכת המזון או שלא להתפלל מנחה או מעריב או שינהוג קלות ראש, מוטב שלא ישתכר. חיי אדם כלל קנ"ה אות ל'.


(חי) שם בהגה: ואין להתענות בפורים — דכתיב: "ימי משתה ושמחה". ועיין לקמן סימן תרצ"ו סעיף ג'.


(יט) שם בהגה: מלבד תענית חלום — נראה דכוונתו דיתענה עד אחר מנחה ואחר כך יאכל. ועיין מה שכתב סימן תר"ד וסימן תקנ"ב סעיף י"א. מגן אברהם ס"ק ד. ורוצה לומר דשם בסימן תקנ"ב סעיף י"א בהגה כתוב גם כן לעניין ערב תשעה באב דיתענה עד אחר מנחה ואחר כך אוכל, יעויין שם, ואם כן הוא הדין לכאן, ויאכל קודם ביאת השמש רק פעם אחת. אשל אברהם אות ד'.


(ך) שם בהגה: מלבד תענית חלום — והמתענה תענית חלום בחנוכה ופורים, צריך למיתב תענית לתעניתו כדין המתענה תענית חלום בשבת, כמו שכתב לעיל סימן תקס"ח סעיף ה' יעויין שם. ודין תענית חלום באיזה גוונא מתענין, עיין לעיל סימן רפ"ח סעיף ד' וסעיף ה' ובדברינו לשם בסייעתא דשמיא.


(כא) ובספר התניא כתוב: הנשבע להתענות בפורים, יעמוד בשבועתו ויסעוד בלילה, אף על פי שמצוה מן המובחר ביום, יעשה מה שיוכל. ועיין ריש סימן תק"ע דלא קיימא לן כן. מגן אברהם ס"ק ד. ורוצה לומר דשם כתוב שיש להתיר נדרו ולאכול, יעויין שם ובדברינו לשם.


(כב) שם בהגה: יש נהגו ללבוש בגדי שבת וכו' — ויש ללבוש מבערב, כמו שכתבנו לעיל אות יג יעויין שם.


(כג) שם בהגה: ונוהגין לעשות סעודת פורים לאחר מנחה וכו' — והטעם כתוב שם בתרומת הדשן סימן קי, משום דבי"ד שחרית צריך שיהוי בקריאת המגילה, ואחר כך הוא טרוד ושולח מנות ומתנות לאביונים ואין פנאי לאכול בסעודה בשמחה וכו'. אלא שכתב: אף שישבתי המנהג, מכל מקום רבותי ואני אחריהם נהגינן עיקר הסעודה בשחרית, יעויין שם. וכן כתב השל"ה דף רס"א עמוד א'. וכל מי שמקדים ומזרז ביותר לעשות סעודה בהשכמה הוא משובח בעיני, יעויין שם. והביא דבריו האשל אברהם אות ה', וכתב: וכן אני נוהג. וכן כתב בספר מעשה רב להגר"א אות רל"ח: סעודת פורים עיקרה ביום, על כן הנכון לכוין לצאת בסעודת שחרית, עד כאן לשונו. וכן כתב בסידור הרש"ש ז"ל וזה לשונו: להזהר ולהזדרז לעשות סעודה אחר תפילת שחרית, לכמה טעמים ידועים לי, וגם בעוד שהארות הנזכרים בתוקפם אחר התפילה ולא יסתלקו אחר כך מהכלים הפנימים דשחרית, כי תפילת המנחה היא בכלים אמצעים כנודע. לפיכך כמעט קיבלתי בקבלה לעשות הסעודה אחר תפילת שחרית בעזרת האל, עד כאן לשונו, וכן הוא מנהג חסידי בית אל יכונן בצדקה.

סימן זה לא נשלם עדיין... את/ה מוזמנ/ת להשלים זאת. לכל שאלה ניתן לפנות בדף השיחה