פתיחת התפריט הראשי

מגן אברהם על אורח חיים תקסח

סעיף אעריכה


(א) ושכח ואכל:    אפי' הזיד ואכל הרבה לא יאכל יותר (ב"ח):


(ב) כזית:    נ"ל דוקא שאכל בפעם א' אבל אם שהה בנתים והמתין יותר מאכילת פרס אין מצטרף ובשתיה שיעורו מלא לוגמיו כמו ביה"כ עיין סי' תרי"ב דהא הר"ן מדמי ליה לגמרי לי"ה וס"ל דשעורו בכותבת:


(ג) וחייב לצום:    ואם קבל להתענו' ב' ימים רצופי' ושכח ואכל בליל' מתענ' ב' ימים אחרים [כל בו ב"י סי' תקס"ח ]:


(ד) ויש מחמירין:    הטעם כיון די"א דאפי' ביום זה רשאי ללות תעני' ולפרוע ולכן כשאכל איבד תעניתו וחייב לצום יום אחר לכן מחמירין כשני הדיעו' דחייב לצום כל אותו יום וגם יום אחר אבל בתעני' הקבוע כגון י"ז בתמוז שאסור לאכול א"צ להתענו' יום אחר אם לא שכונתו להתענו' לכפרה על עונו ושגגתו [ת"ה] וד"מ כ' פעם א' שכח א' ואכל בי' בטבת וצוה מהרי"ל שיתענה בה"ב עכ"ל ות"צ דינו כי"ז בתמוז לענין זה שא"צ להתענו' יום אחר אלא לכפר':

סעיף בעריכה


(ה) לדבר מצוה:    כגון לסעוד' מצוה דשייך בגוה ומ"מ צריך להתענות מקצת היום זמן מועט יותר ממה שהוא רגיל (ת"ה סי' ער"א) מיהו מביא שם דהא"ז ס"ל אפי' לשמחת מריעות שרי מפני דרכי שלום וכ"כ בהג"א עיין בב"י וכ"כ הלבוש לכן נ"ל להקל בסעודת מצוה אף על גב דלא שייך בגוה ועיין סי' רכ"ה ועיין סי' תקנ"א ס"י וסי' תמ"ד ס"ז וסי' תקנ"ח וכ' בס' ב"ש דחנוכת הבית בא"י הוי סעודת מצוה אבל לא בח"ל וביש"ש ספ"ז דב"ק כ' אם לא הניח תחלה לשתות בביתו ולנהוג קלות ראש רק שעושה סעודה לחנכו תחלה לומר בו ד"ת ולדרוש בו מעין המאורע הוי סעודת מצוה עכ"ל:

אי' סוף ברכות כל הנהנה מסעודה שת"ח שרוי בתוכו כאלו נהנה מזיו השכינה:


(ו) לא קבע הימים:    ואף על פי שקבלו במנחה מותר (ב"י):


(ז) ב' וה' כל השנה:    דה"ל יום מיוחד דקבע שנה זו דוקא עיין ביורה דעה סי' ר"כ ולבוש כתב די"א דלא מקרי יום זה ולא דק שבת"ה לא כ"כ אלא לדעת הא"ז דס"ל שאפי' יום זה מותר ללות ואינו אסור רק יום קבוע כגון יום שמת בו אביו אבל לדידן דס"ל דביום זה אסור ללות א"כ גם זה בכלל (יום) זה:

ואם נדר להתענות בה"ב חצי שנה או שנה ולא אמר השנה פשיטא דלא מקרי יום זה וכ"כ רמ"א סי' קט"ו מי שנשבע להתענות בה"ב מותר להתענות הב"ה ומ"מ אסור להתענות יום אחר דדוקא על ימים אלו קפיד משום שהם ימי רצון:


(ח) אפי' בי' ימי תשובה:    פירוש שמיוחדים אלו ימים דוקא וה"א דאסור לאכול:


(ט) מצוה לאכול:    נ"ל דאם ידע לפני ר"ה שיאכל בין ר"ה ליה"כ על ברית מיל' מחויב להתענות עוד יום א' לפני ר"ה דהא מה"ט מתענין ד' ימים לפני ר"ה נגד ד' ימים שאוכלין וכ"ש אם אירע מילה בד' ימים שלפני ר"ה שמתענין יום א' נגדו מיהו נ"ל אם הוא ביום ה' דליכא אלא ד' ימים לפני ר"ה א"צ להתענו' יום א' קודם שבת דמעיקר' לא קבלי עליהו אלא להתענות בימי הסליחות ולא בימים האחרים ואם מתענה עד אחר שיצא הצבור מבה"כ מקרי תענית כמ"ש סי' תקס"ב ס"ב אבל לא קודם לכן כי מעיקרא כך קבילו עלייהו, ופשוט דכשחל פדיון הבן או שאר סעודות מצוה בבה"ב או בי' ימים ג"כ מצוה לאכול:


(י) כי לא נהגו:    אבל בשאר תעניות שגוזרים הצבור אסור לאכול אפי' בסעודת מצוה וכ"מ סי' תקע"ב ס"ב ועמ"ש סי' תקנ"ט וביורה דעה סי' ש"ה בש"ך ס"ק י"ב שכ' אם חל פדיון הבן ביום ת"צ נוהגים לפדות ביום התענית ולעשות הסעודה בלילה עכ"ל:

וצ"ע אם חל יום ל"א בשבת וביום א' הוא תענית י' ימי תשובה אם מותרים לאכול דהתו' כתבו במ"ק סוף דף ח' מילה מותר לעשותה בח"ה כיון שזמנה קבוע אין לבטל זה מפני זה אבל סעודת פדיון הבן צ"ע וא"ל הא זמנה קבוע תינח בזמנה שלא בזמנה היאך יהא מותר עכ"ל וקשה הלא מצינו ג"כ מילה שלא בזמנה אלא ע"כ מילה אף על פי שעבר זמנה כל שעתא ושעתה זמנה הוא דאסור לעמוד ערל אבל פדיון הבן כיון שעבר זמנו יכולין לדחותו יותר כנ"ל לדעת התוס' וא"כ י"ל דלא מקרי סעודת מצוה לכן נ"ל דיעשה הסעודה בלילה אבל כשהוא בזמנו מותר לאכול שם:

וצ"ע כשמתענים כ' סיון במלכות פולין אם מותר לאכול על סעודת מצוה ומיהו בזמנינו על הרוב עושין כל הסעודות בלילה מיהו פ"א חל בע"ש כ' סיון והיה סעודת ברית מילה וצוה הרב לאכול ביום מפני שלא ימצאו אנשים שילכו בלילה, ופשוט דבמקום דמותר לאכול על הסעודה אינו תענית כלל ומותר אחר כך לאכול ולשתות אפי' בביתו ומיהו קודם הסעודה נ"ל דאסור לאכול ולשתות בביתו וכ"מ ממש"ל בשם ת"ה מיהו הבעלי ברית מותרים לאכול מיד די"ט שלהם הוא:


(יא) ואם קבל כו':    פי' דדוקא כשסמך על ענית אמן (כמ"ש ססי' תקס"ג) אז שרי לאכול אבל כשקבלו במנחה הוי נדר וצריך התרה (לבוש סימן תצ"ב) והטעם דאף על פי שענה אמן אינו מחויב להתענות לכן שרי לאכול על סעודת מצוה ואפילו התחיל להתענות ולא ידע שיזמינו אותו לסעודה מכל מקום שרי אבל ל"נ פירוש אחר דז"ל הרב"י בשם הג"מ אבל אם קבל במנחה בא' ימי התשובה צריך התרה עכ"ל וק' דהל"ל סתם אם קבל במנחה צריך התרה דהא קאי נמי על בה"ב אלא ה"פ אם מתענים כלם מפני המנהג אז אף על פי שקיבל עליו התענית במנחה מותר לאכול דמתענה אדעתא דמנהגא אבל אם מתענה בא' מימי תשובה דאז אינו מתענה מפני המנהג רק שקבל עליו עכשיו להתענות יום א' אסור לאכול דהוי כמי שמתענה באמצע השנ' כנ"ל ועיין סי' תקס"ב:


(יב) יכול לפדותו:    ועיין סוף סי' של"ד שיעור הפדיון ומ"מ ונ"ל דהעשיר יתן לפי עשרו דהטעם ששקול צער הממון נגד צער התענית ובעשיר דין מאה מנה כדין פרוטה לעני:

סעיף געריכה


(יג) יכול לדחותם:    וכ' בפסקי מהרא"י דה"ה מי שחייב תענית מכח תשוב' יכול לדחותו עכ"ל וצ"ע דיתחייב להתענות מיד דשמא ימות קודם לכן וכ"מ ביורה דעה סי' רי"ט שכת' מי שנדר לקנו' בית חייב לקנות בית ראשון ההגון לו וכ"כ ב"י בחושן משפט ססי' ע"ה בשם הריב"ש סי' של"ה ושד"מ דצריך לפרוע הנדר מיד שמא ימות והא דאמרי' בריש נדרים דוקא כשאמר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר אז צריך להיות נזיר ע"ש דף ג' היינו משום דלא משכחת בע"א דאם אמר סתם הרי עלי להיו' נזיר הרי הוא נזיר מיד ואם אמר הריני נזיר לכשארצ' הא קאמר לכשארצה ע"ש בר"ן אבל כשאמר הריני נודר להתענו' יום א' צריך להתענו' יום הראשון שיכול להתענו' וכ"ש כשחייב תענית מכח תשובה דשמא ימות בלא תשובה וז"ל הג"מ השניות דב"מ מי שנדר להתענו' ונאנס יכול לפרוע ביום קצר אף על פי שהנדר היה בימים ארוכים עכ"ל משמע דלכתחל' אסור ללות ומיהו לזמן מועט לא חיישי' שמא ימות כמ"ש הרא"ש בנדרים:

סעיף דעריכה


(יד) שב' ימים כו':    המתענים ג' ימים וג' לילות נוהגים להתענו' עוד ב' שעות בליל ד' שיהי' ע"ד שעות ס' לדבר שובה ישראל ע"ד ה' אלהיך והאוכלים בתחל' הליל' לא הפסידו שהוא כמנין חסד (מט"מ) ובסוף ר"ח הקצר כת' מ"ע המתענים ב' ימים יתענו שעה א' בלילה ויפסיקו ג"כ שעה א' מבע"י דהוי כמו כ"ז תעניתים דיום ראשון הוי תענית א' ואח"כ עולה כל שעה ליום א' ושעה ל"ד דמקצת השעה ככולה:


(טו) מכח תשובה:    ומ"מ טוב יותר שיצום מפוזרים שבכל עת יהיה לבו נכנע ויהיה חטאו נגדו תמיד:


(טז) הכא מוד':    דהתם אדעתא שיצטער לא קבל עליו ולכן יכול ללות משא"כ הכא דסוף סוף יצטער לכן צריך לקיים מה שקבל עליו [ד"מ]:


(יז) שלפני יה"כ:    ויתחיל להתענות אחר ט"ו באב ולא יתענה בשבת ור"ח (ע"ה):


(יח) שמי שקיבל עליו:    משמע אפילו לא אמר דרך נדר רק בקבל' תעני' בעלמא וכ"כ בד"מ:

סעיף העריכה


(יט) תענית חלום:    נ"ל דהמתענה בר"ח ניסן או בר"ח אב ת"ח א"צ למיתב תענית לתעניתו דהא י"א דמצוה להתענות כמ"ש סי' תק"פ עיין סי' תקס"ז וסוף סי' תקע"ג:

סעיף זעריכה


(כ) באדר שני:    דדמי למי שנדר עד אדר דאם ידע שהשנה מעוברת אסור עד אדר שני וה"נ הוא ידע (ב"י מהרי"ו) וקשה דהרב"י כתב ביורה דעה סי' ר"כ ס"ח דלהרמב"ם הוי דינא הכי אבל רוב הפוסקים ס"ל דאפי' ידע שהיא מעוברת הוי עד אדר ראשון ועוד ק' התינח אם שנה ראשונה לא היתה מעוברת והתחיל להתענות באדר אז דמי לנדר אבל אם שנה ראשונה מעוברת ובא לימלך באיזה אדר יתענה היאך נעשה ול"נ להביא ראיה מדאמרי' בתענית דף י"ח ע"א לחדש מעובר ופרש"י דהשנה מעובר' כו' משמע להדיא דנוהג באדר שני וגם אמרי' התם ע"ב דיום טוריינוס ויום נקנור כלם נוהגין באדר שני דאלת"ה לא פריך מידי מפורים ע"ש א"כ גם יום שמת בו אביו יש לנהוג בשני ובת"ה מביא ראיה לנהוג בראשון מדאמרי' פ"ק דמגילה דקריאת המגילה בשני משום דמסמך גאולה לגאולה עדיף משמע דאי לאו האי טעמא עבדי' בראשון ע"ש ובתשו' מהרי"ל סי' ל"א דחה ראי' זו משום דבמגילה ס"ד למיעבד בראשון דאין מעבירין על המצו' ע"כ ובגמ' משמע דאי לאו קרא הוי עבדי' פורים בתרוויהו ע"ש ואפשר דגם ימים הכתובים במ"ת נהגו בשניהם וכ"מ קצת בס"ס מ"ת שכת' אין בין אדר ראשון לאדר השני אלא מקרא מגילה וכו' משמע שבא לאורויי שכל הימים הכתובים במ"ת נהגו בשניהם ועוד די"ד וט"ו אסורים בהספד ותעני' בשניהן לכן מדינא יש להתענות בשניהם אך כיון שיום שמת בו אביו אינו אלא מנהג א"צ לעשות אלא כמו שנהג בתחלה דמעיקרא אדעתא דהכי קביל עליה אבל מי שנדר להתענות יום שמת בו רבו וכדומה צריך להתענו' בשניהם כנ"ל ועיין ביורה דעה סי' ת"ב בש"כ וט"ז ובכ"ה בשם הר"ש הלוי סי"ו כתב דיש להתענו' בראשון ובספר חסידים סי' תשי"ב כת' א' מת אביו באדר ראשון והיה מתענה בשנה פשוטה בשבט ובאדר עכ"ל ול"נ דלכ"ע האבלים א"צ ליתן לו קדיש אלא פעם א' וכיוצא בזה כתב במט"מ בשם רש"ל מי שאינו יודע יום שמת בו אביו יברור לו יום א' אך אל יסיג גבול לומר קדיש, ומי שמת אביו ביום ראשון דר"ח כסלו ולשנה הבאה חשון חסר ור"ח כסלו אינו אלא יום א' צ"ע מתי יתענה אם בכ"ט לחשון שהוא יום א' לפני ר"ח כסליו דהא לעול' יום שני עיקר שמונין מועדות משני או נימא דעכ"פ הוי שם ר"ח עליו ולכן יתענה בר"ח ובאבן העזר סי' קכ"ו יש דיעות אם יום ל' נמנה לחדש העבר או להבא ונ"ל דאם שנה ראשונה היא חסרה יקבע בכ"ט לחשון דבאמת משמע בגמרא דנדרים דיום ל' הוא נמנה לחדש העבר (עמ"ש סי' נ"ה ס"י) אבל כששנה ראשונה היא ג"כ מלאה א"כ צריך ליקבע היום בר"ח ולכן אף בשנים הבאים אחריהם אף שהם חסרים יקבע בר"ח דה"ל כמו נדר דאזלי' אחר לשון בני אדם כמ"ש מהרי"ל ומהרי"ו ועיין ביורה דעה סי' ר"כ, ואם מת ביום ראשון דר"ח אדר יתענה לשנה הבאה ביום ראשון דר"ח אדר ראשון ולא בכ"ט בו דלעולם אדר ראשון עומד תחת אדר שני:

סעיף יעריכה


(כא) די בהליכ' זו:    ואם נדר להוציא י' זהובים להליכה זו ואח"כ השכירוהו ללכת שם לא יצא י"ח (מהרי"ל סי' קכ"ו):

סעיף יאעריכה


(כב) עולין לו:    ול"ד לאומר הריני נזיר כשיהיה לי בן ומייתי לה מהר"ם בה' שמחות דהתם תרי נדרי נינהו וכן כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין [מהרי"ל שם] וא"כ בתרי נדרי כגון שנדר לצום ב' וה' ואח"כ נדר לצום מ' רצופים אין ב' וה' עולה לו וכ"כ בש"ג פ"ג דשבועות אלא שכתב דוקא אם אין מובלעי' ממש בתוך ימי נדרו כגון שבט"ו באב נדר להתענו' מ' יום רצופים וכבר רגיל להתענות י' ימי תשובה כיון שאין כל הי' ימים מובלעי' בתוך ימי נדרו צריך להשלים חשבון נדרו אחר הי' ימים כמ"ש התוספ' פ"ב דנזיר דף ט"ו אמשנת הריני נזיר כשיהיה לי בן וכו' עכ"ל וצ"ע דהא בגמרא דף י"ג אמרי' אומר הריני נזיר לאחר כ' יום ומעכשיו ק' יום וכו' מונה כ' ואחר כך ל' ואח"כ פ' וכתבו התוס' דף י"ג ול"ד לאומר הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר ק' שאם נולד לו בן תוך ע' שיכול להבליעו מבליעו וא"צ ל' אחרים דהת' אמרי' שהיתה דעתו להבליעו את של בנו ומה שלא אמר בפי' הריני נזיר כשיהיה לי בן ומעכשיו ע' יום היינו משום שדעתו להיו' נזיר ק' יום אם לא יולד לו בן אבל הכא הוי ליה למימר הריני נזיר אחר כ' ומעתה פי' בין הכל ק' אלא ודאי חפץ לעשו' ק' יום בלא הנזירות עכ"ל א"כ ה"נ הל"ל הריני בתענית ל' יום אלא ודאי חפץ להתענו' מ' יום בלא הי' ימים, והרמב"ם פסק דאפילו גבי נזירות בנו שהוא מובלע אין עולה לו ע"ש פ"ד מנזירות א"כ כ"ש בנ"ד שיש להחמיר ומיהו נ"ל דדוקא בשאר ימות השנה כמש"ל אבל אם נדר בט"ו באב ודאי אין כונתו אלא על מ' יום שעלה משה בהר כמ"ש ס"ד וא"כ ה"ל כאלו אמר מ' ימים אלו דפשוט אפילו היה בהם כמה תעניתים עולים לו ועיין ביורה דעה סי' רל"ט סי"ד דעת הטור והרב"י ורמ"א ונ"ל דדעת הטור הוא כמ"ש כיון דה"ל לפרש הריני בתעני' עוד ב' ימים ואומר הריני בתענית כ"ב יום דדעתו על כ"ב יום אחרים אבל בנזירו' אם אמר הריני נזיר ל' יום ואח"כ אמר הריני נזיר מ' יום דאמרי' ל' יום הראשונים עולין לו דא"א לומר הל"ל הריני נזיר י' יום דאין נזירות פחות מל' ואין כאן מקום להאריך והט"ז וש"ך כתבו שם דאזלי' בתר כונת הנודר, ומי שרגיל להתענות י' ימי תשובה ואירע בהם יום שמת בו אביו בין ר"ה ליה"כ א"צ להתענות ה' ימים לפני ר"ה מ"ד אצ"ג ויה"כ שהם חובה ועולין לו ואם יום שמת אביו הוא לפני ר"ה בימי הסליחות צריך להתענות ד' ימים חוץ מיום ההוא דהא לא קבע אלו דוקא ועמ"ש סימן רפ"ח ס"ד ואם חל ביום ראשון של סליחות או בער"ה א"צ להתענות כנגדו יום אחר דימים אלו קבועים לעולם בתוך הי' ימים אך בזה צ"ע אם חל ר"ה ביום ה' דליכא אלא ד' ימי הסליחות וחל יום המיתה ביום ב' אם נאמר שצריך להשלים יום אחר בשבוע שלפני זה או נימא כיון שאין קבועים להתענות אלא ימי הסליחות א"צ להתענות יום אחר והכי מסתבר' וה"ה אם גזרו הצבור תעני' באותו שבוע עולה לו עמ"ש ס"ג: קהל שגזרו להתענו' ב' וה' כל ימות הקיץ וחלקו הקהלה לד' חלקים שבכל ב' או ה' יתענו חלק רביעי ואירע י"ז בתמוז להיות בה' או שאירע תענית בה"ב שאחר הפסח שבלא"ה מתענים צ"ע אם צריכי' אותם שהי' היום בהם להתענות יום ב' שאחריו או נימא מזלייהו גרם, ונ"ל כיון דצריכים להתענות לשם תשובה צריכים להתענות יום אחר, ואפי' מי שרגיל להתענות ער"ח ואירע ביום ב' אין עולה לו דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין אבל מי שרגיל להתענות בה"ב בלאו הכי פשיט' דעול' לו: