פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אורח חיים תקסב ב

שולחן ערוך

יש אומרים שמי שרגיל להתענות געשרת ימי תשובה כיון טשאין רגילות לקבלם בתפלה אינו צריך להתענות עד צאת הכוכבים אלא יעד דשיצא מבית הכנסת:

הגה: והיחיד מתפלל עננו (הגהות אשירי ומרדכי פרק קמא דתענית) יאוכן חתן יתפלל עננו קודם שיכנס לחופה יבואז יוכל לשתות מכוס של ברכה (תרומת הדשן סימן קנ"ז). אבל מי שמתענה מי"ז בתמוז עד תשעה באב צריך היגלהשלים ידאף על גב דאינו צריך קבלה מי שאינו מתענה כל עשרת ימי תשובה טורק מתענה יום או יומים בעי קבלה והשלמה (תרומת הדשן סימן קמ"ו). ונראה לי דדוקא בסתם אבל אם וטזהתנה שלא להשלים הרשות בידו דלא עדיף משאר תענית:

מפרשים

מגן אברהם

(ד) שאין רגילות לקבלם:    שמקובלים ועומדים מכח מנהגם ואפי' המתענים כלם חוץ מיום א' כדי שלא יהא עליו כנדר א"צ קבל' והשלמה (ת"ה) ולפ"ז אותם המתענים לעולם יום ראשון של סליחות א"צ קבלה והשלמ' כיון שמקובלים מכח מנהגם, מיהו העולם נוהגין להשלים ואפשר דאסור להתיר להם עיין ביורה דעה סי' רי"ד ואפשר שנתפשט המנהג מכח טעות שראו בש"ע שכ' מי שאינו מתענה כל ימיו כו' בעי קבלה והשלמה וטעו בזה דמיירי במי שאינו נוהג להתענו' כל שנה וא"כ צריך לקבל התעני' לכן צריך להשלים אבל מי שמתענ' כל שנה אפי' יום א' א"צ קבלה והשלמה ומכ"ש מי שמתנה בשעת קבלה שא"צ להשלים:


(ה) עד שיצא מבה"כ:    ערבית [הג"א] משמע דוקא אחר תפלת ערבי' שהיא אחר י"א שעות פחות רביע וכמ"ש בב"י סי' רמ"ט בשם המרדכי דזה מקרי השלמ' אחר שנכנס יום שלאחריו וכ"מ ס"ג וס"א וסי' תקנ"ט ס"ט מיהו נ"ל דכל שהתפלל בזמן הנ"ל דיו דכיון שהוא תחל' השקיעה מקרי השלמת תענית ועיין סי' תקנ"ב סי"א וכ"כ הב"ח גבי חתן וכ"מ בת"ה:


(ו) צריך להשלים:    שמתענין על העבר על החורבן לא אמרי' לצעורי קמכוין משא"כ בימי תשובה דמתענין על העתיד שיקרע גזר דינם אמרי' דלא קבלו אלא לצעורי (ת"ה) וא"כ ה"ה המתענים מ' יום לפני יה"כ א"צ להשלים דהא מתענין מפני התשוב' והא דמתענין אותן ימים מפני שהם ימי רצון דוגמת י' ימי התשובה: הקשה הב"ח דהא ר"א ב"צ התענה ולא השלי' בט"ב שנדח' אעפ"י שהוא התענ' על העבר על החורבן ול"נ דלק"מ דר"א ב"צ לא היה צריך להתענו' כלל שי"ט שלו הוא אלא שקיבל על עצמו לצער עם הצבור ע"ש וכ"כ רש"י אבל יחיד שמקבל עליו תענית על צרה שעברה צריך להשלים:


(ז) התנ' שלא כו':    פי' בשע' קבלת התעני' עס"י ומ"ש ססי' תרכ"ד:

באר היטב

(ג) עשרת:    וה"ה מ' יום קודם י"כ או א' של סליחות עיין מ"א.


(ד) שיצא:    ערבית הג"מ וכתב המ"א משמע דוקא אחר תפלת ערבית שהיא אחר י"א שעות פחות רביע דזה מקרי השלמה אחר שנכנס יום שלאחריו מיהו נ"ל דכל שהתפלל מנחה בזמן הנ"ל דיו דכיון שהוא תחילת השקיעה מקרי השלמת תענית עיין שם.


(ה) להשלים:    הטעם שמתענין על העבר על החורבן ולא אמרינן לצעורי קמכוין משא"כ ביו"ד ימי התשובה דמתענין על העתיד שיקרע גזר דינם אמרינן דלא קבלו אלא לצעורי ת"ה. וזהו טעם המתענים מ' יום לפני י"כ דא"צ להשלים דהא מתענין ג"כ מפני תשובה.


(ו) התנה:    פי' בשעת קבלת התענית ובמנהגים כתב המחמיר להשלים ביו"ד ימי תשובה תע"ב.


משנה ברורה

(ט) שאין רגילות לקבלם בתפלה שמקובלים ועומדים מכח מנהגם וגם התענית הוא רק לצעורי בעלמא משום תשובה שיתכפרו עונותיו ולפ"ז אותן הנוהגין להתענות לעולם יום א' של סליחות וער"ה א"צ קבלה והשלמה כיון שמקובלים מכח מנהגם:


(י) עד שיצא מביהכ"נ ערבית ואפילו התפללו מבע"י דהיינו מפלג המנחה ולמעלה דהוא י"א שעות פחות רביע. ותפלת ערבית אין מעכב לזה אלא כיון שהגיע הזמן הזה די ובלבד שיתפלל מנחה תחלה [מ"א] ועיין במחצית השקל בסימן תקפ"א שכתב דעכשיו רבים נוהגים שלא להתענות כ"א עד זמן מנחה גדולה ומתפללים תחלה מנחה וכ"כ בפמ"ג ועכ"פ נראה דבאדם חלוש בודאי יכול לסמוך להקל להתענות רק עד זמן מנחה גדולה ולהתפלל מנחה ותפלת עננו ולאכול:


(יא) וכן חתן וכו' דמתענה ג"כ רק לצעורי משום תשובה לכפר עונותיו ואין רגילות לקבלו במנחה שלפניו:


(יב) ואז יוכל לשתות וכו' היינו ג"כ אף שלא התנה בתחלה שלא להשלים אפ"ה יכול לשתות וכנ"ל ומש"כ ואז היינו דלא ישתה קודם מנחה דאז לא יוכל לומר עננו. ומ"מ טוב יותר שיתנה החתן בפירוש שלא להשלים [אחרונים]:


(יג) להשלים הטעם שמתענין על העבר על החורבן ולא אמרינן לצעורי קמכוין משא"כ ביו"ד ימי תשובה דמתענין על העתיד שיקרע גזר דינם אמרינן דלא קבלו אלא לצעורי וזהו טעם המתענין מ' יום לפני יום הכפורים דא"צ להשלים דהא הם מתענים ג"כ מפני התשובה:


(יד) אף על גב דאינו צריך קבלה דמקובל ועומד מפני שרגיל בזה בכל שנה:


(טו) רק מתענה יום או יומים מיירי במי שאינו נוהג להתענות כל שנה וא"כ צריך לקבל התענית לכן צריך להשלים אבל מי שמתענה כל שנה אפי' רק קבע יום אחד לזה א"צ קבלה והשלמה ומכ"ש מי שמתנה בשעת קבלה שבודאי א"צ השלמה:


(טז) התנה בשעת קבלת תענית ואפשר דה"ה אם התנה מקודם אמרינן דקבלה שקיבל אח"כ אדעתא דתנאה קמא הוי:

ביאור הלכה

(*) י"א שמי וכו' והיחיד וכו':    הנה דעה זו היא דעת מקצת רבוותא שהביא הרמ"א בס"א דאם פירש בשעת קבלתו שלא להשלים דהוא רק לצעורי בעלמא יתפלל עננו אף בלא השלים דדוקא בקיבל עליו תענית בסתם דהוא יום שלם דוקא אז אם לא השלים אין מתפלל עננו ועפ"ז יצא להם דעשי"ת דאין נוהגין לקבלם והתענית הוא רק לצעורא בעלמא אין משלימין ואפ"ה מתפלל עננו דחשבינן להו כמו פירש שלא להשלים ולדעה זו גם הש"ץ אומר עננו בברכה בפ"ע בין גואל לרופא אלא דכיון דדעה ראשונה שבס"א לא ס"ל כן אלא דבכל תענית שלא השלים עד הערב אין אומר עננו וכן סתם המחבר בסי"א דכן הוא דעת רוב הפוסקים כמש"כ בד"מ ע"כ סיים הרמ"א דרק היחיד אומר עננו כהכרעתו בס"א:


(*) שרגיל להתענות בעשי"ת וכו':    לכאורה אפילו איננו רגיל להתענות כי הוא אצלו רק פעם הראשון אך באותו העיר נוהגים הרבה להתענות והוא רוצה ג"כ להתענות כשאר אנשי העיר מסתמא ג"כ כונתו אדעתא דמנהגא וא"צ קבלה ולא השלמה וכן מוכח מסוף דברי הרמ"א שכתב וכן מי וכו' רק מתענה יום או יומים וע"כ מיירי דאותו יום לא היה קבוע אצלו תמיד דאם היה קבוע א"צ קבלה כמש"כ המגן אברהם בסק"ד מכלל דאם מתענה בכל יו"ד ימי תשובה בכל גווני א"צ קבלה והשלמה. ומסתברא לכאורה דה"ה לענין תענית בה"ב שאחר פסח וסוכות דאם רגילין להתענות בהם שוב א"צ קבלה והשלמה והיחיד מתפלל עננו כעשי"ת. אכן לכאורה קשה לפ"ז דהמרדכי סותר א"ע דהלא דין זה דס"ב לענין עשי"ת הוא דינו של המרדכי בשם אבי העזרי והוא בעצמו כתב שם תיכף אח"ז דיוצא ידי קבלה אף אם קיבל זמן הרבה קודם מנחה וראיה ממה שש"ץ מברך בשבת מי שיקבל עליו להתענות בה"ב והרי בזמנם היו נוהגין כמעט כל הקהל להתענות בה"ב כמש"כ הט"ז בריש סימן תקס"ו ולפי דברינו א"צ כלל קבלה. ואפשר דהוא מיירי שלא באשכנז וצרפת שאין נוהגין שם רוב הקהל להתענות ודוחק. ועוד אפשר לומר דלענין תענית בה"ב אף במקום שרגילין צריך קבלה דכן קבעו המנהג מתחלה שכל אחד יקבל וכלשון המברך שאומר הוא יברך מי שיקבל עליו וכו'. ובזמנינו שאין העולם רגילין להתענות בה"ב מסתברא ודאי דצריך קבלה בפירוש או עכ"פ שיענה אמן על הש"ץ המברך כמש"כ הפוסקים בסימן תקס"ו.

והנה אם קיבל בפירוש בודאי חייב להשלים (אם לא שהתנה שלא להשלים וכמש"כ המגן אברהם בסק"ב) ואם רק ענה אמן אף דחשוב כקבלה לענין עננו מ"מ צ"ע אם חייב להשלים כיון שאינו כקבלה גמורה כמש"כ המג"א בסימן תקס"ו. וספק זה שייך גם לענין עננו דאם נאמר שחייב להשלים אם לא השלים אין יכול לומר עננו. ומ"מ לענין יחיד בשומע תפלה נראה דיוכל לומר עננו אף אם לא השלים כיון שענה אמן. ולענין תענית של ער"ח כיון שאין מנהג קבוע לזה כ"א למקצת אנשים כמו שכתב המגן אברהם בסימן תי"ז מסתברא דצריך קבלה מבע"י וא"כ צריך להשלים אם לא שהתנה בפירוש שלא להשלים ולענין תענית של ער"ה עיין לקמן בסימן תקפ"א בהג"ה:


(*) כיון שאין רגילות וכו':    דאם קיבל בסתם צריך אח"כ להתענות תענית שלם [הגר"א וכ"כ הפמ"ג]:


(*) עד שיצא מביהכ"נ:    עיין במגן אברהם דהכונה עד פלג המנחה ולדינא יש לעיין בזה הרבה דהא מקור דין זה הוא משום דאמרינן דהאי תעניתא הוא רק לצעורי בעלמא משום תשובה ודומיא דמאי דמשני בגמרא לענין ט"ב שנדחה במעשה דראב"צ דאמר שהתענינו בו ולא השלמנוהו וכמש"כ הגר"א והתם הלא הכונה רק עד אחר מנחה גדולה כמו דאיתא לעיל בסימן תקנ"ט ס"ט ע"ש במ"ב והנה המגן אברהם אזיל לשיטתיה שגם שם דעתו נוטה לי"א שעות ולזה ציין עיין סוף סימן תקנ"ט אבל באמת כבר השיגו שם הא"ר ושארי אחרונים עליו ודעתם דהוא רק עד אחר מנחה גדולה וא"כ ה"ה בענינינו כל היכי דהוא לצעורי בעלמא יכול לאכול אחר מנחה גדולה אח"כ מצאתי במחצית השקל שגם הוא העיר בזה [ולפלא על הח"א ששם העתיק שדי עד מנחה גדולה דלא כמ"א וכאן העתיק כהמ"א ואפשר דלשון השו"ע שכתב בענינינו עד שיצא מביהכ"נ דחקו דמשמע דהיכי שהוא מתענה לצער עצמו כדי שיתכפרו עונותיו אינו די במה שימתין עד אחר מנחה גדולה וגם זה אינו ראיה דאפשר דהשו"ע נקט לפי מנהגם דאז היה המנהג כן אבל לא דדינא הכי ונ"מ במקום שהמנהג הוא באופן אחר] והנה הפמ"ג כתב על דברי המגן אברהם וז"ל ומיהו העולם נוהגין אחר חצות ע"פ מנהגם והוי כאלו פירש מתחלה שאינו מקבל יותר עכ"ל ור"ל ויוכל ג"כ לומר עננו וכן משמע בסידור דה"ח הרי כדברינו דזה תלוי באמת בכל מקום לפי מנהגו ובפרט באיש חלוש נראה דבודאי יש לסמוך ע"ז להקל ולא יחמיר ע"ע כדי שיהיה לו כח להתענות ביוה"כ שזהו העיקר. ויותר טוב שיתנה מתחלה שאינו מקבל ע"ע להתענות כשאר העם רק עד אחר מנחה גדולה ויוכל ג"כ לומר עננו וכנ"ל. אח"כ מצאתי במחה"ש סימן תקפ"א שכתב בהדיא דעכשיו רבים נוהגים להתענות רק עד זמן מנחה גדולה ומתפללים מנחה תחלה. אחר כתבי כ"ז מצאתי בפ"ת בסימן תקפ"א שכתב בשם תשובת שאילת יעב"ץ שדעתו שהמתענה רק עד חצות אינו יכול להתפלל עננו. ומ"מ נראה דהרוצה לסמוך ע"ד הפמ"ג והמחצית השקל הנ"ל לומר עננו בודאי ג"כ שפיר עביד:


(*) והיחיד מתפלל עננו:    ר"ל דוקא יחיד וכהכרעתו לעיל בס"א [הגר"א]:





▲ חזור לראש