מ"ג שמות י כט
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר משה כן דברת לא אסף עוד ראות פניך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּרְתָּ לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה כֵּ֣ן דִּבַּ֑רְתָּ לֹא־אֹסִ֥ף ע֖וֹד רְא֥וֹת פָּנֶֽיךָ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר מֹשֶׁה יָאוּת מַלֵּילְתָּא לָא אוֹסֵיף עוֹד לְמִחְזֵי אַפָּךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר משֶׁה יָאוּת מַלֵּילְתָּא אֲנָא עַד דַּהֲוֵינָא יָתִיב בְּמִדְיָן אִיתְאֲמַר לִי בְּמֵימַר מִן קֳדָם יְיָ דְגוּבְרַיָא דְבָעוּ לְמִקְטְלִי נַחֲתוּ מִנִּכְסֵיהוֹן וְהִינוּן חֲשִׁיבִין כְּמִיתַיָא וְלָא מִן סוּף דַּהֲוָה עֲלָךְ רַחֲמִין הֲוֵינָא מְצַלֵּי וּמַחְתָא הֲוָה מִתְכַּלְיָא מִינָךְ וּכְדוֹן לָא אוֹסִיף תּוּב לְמֶחֱמֵי סְבַר אַפָּךְ: |
| ירושלמי (קטעים): | וַאֲמַר משֶׁה קוּשְׁטָא מַלֵּילְתָּא מְבַשֵּׂר אֲנָא מִן זִמְנָא קַדְמַיָא עַד דַּאֲנָא יָתֵיב בְּמִדְיָן אֲרוּם מִיתוּ כָּל גּוּבְרַיָא דַּהֲווֹ תַבְעִין יַת נַפְשִׁי לְמִקְטוֹל לָא מִן סוֹף דַּהֲוָה לָךְ רַחֲמִין דַּהֲוֵינָא מְצַלֵּי עֲלָךְ וּמְחָתָא מִתְכְּלַיָא בְּרַם מְחָתָא עֲשִירָא הִיא לְפַרְעה מִן בְּרָךְ בּוּכְרָךְ וַאֲמַר לֵיהּ משֶׁה יָאוּת כְּדֵין קוּשְׁטָא מַלֵּילְתָּא לָא אוֹסִיף עוֹד לְמֶיחֲמֵי סְבַר אַפָּךְ: |
רש"י
אבל קשה טובא דמה ראה משה לומר כן שלא יוסיף ראות פניו, שמא ישלחו הקב"ה בשליחות אל פרעה, ואין לומר שכך ידע משה בנבואה שלא יראה עוד פניו, שהרי אמרו ז"ל (שמו"ר יח, א) קפץ הקב"ה לדבר עם משה בתוך פלטרין של פרעה, אף על גב דאין דרך הקב"ה לדבר עם משה בתוך מצרים, כמו שהביא רש"י גם כן בפרשת "החודש הזה לכם" בסמוך (להלן יב, א), משום כבודו של משה שלא ימצא בדאי שאמר "לא אוסיף עוד ראות פניך" קפץ עליו הדבור, ואם היה משה אומר כפי הנבואה אם כן לא היה בשביל כבודו של משה כלל, והדר קושיא, ויש לומר דמשה רבינו עליו השלום ידע בנבואה שאם יאמר לו "לא אוסיף עוד ראות פניך" בשביל כבודו שלא יהיה בדאי - יבוא אליו הדבור בתוך פלטרין של מלך, לכך אמר "לא אוסיף עוד ראות פניך", והשתא הוי לשון "לא אוסיף" שפיר, שהרי על ידי משה היה זה, ולכן אמר "לא אוסיף". ומכל מקום הוצרך רש"י לפרש 'אמת שלא אוסיף' ולא פירש "לא אוסיף" כמשמעו, דסוף סוף לא היה תולה ברצון משה - כדמשמע לשון "לא אוסיף" דמשמע מדעתו - רק בשביל שקפץ עליו הדבור בתוך פלטרין של פרעה לא הוצרך לבא אל פרעה, ולכך הוצרך לפרש 'אמת שלא אוסיף וכו. ועוד יש לומר כי דעת משה כי הוא לא יוסיף עוד ראות פניו אפילו אם היה שולחו לפרעה - לא היה בא אליו עד שישלח פרעה אחריו, שהרי מן מכת ארבה ששלח פרעה אחריהם והושיבם (פסוק ח), ובמכת חושך - "ויקרא פרעה למשה" (ר' פסוק כד), ואין בשום אופן לומר שאחר כך יבאו מעצמם אל פרעה. ואם ישלח פרעה אחריהם זה מקרי גם כן "לא אוסיף עוד ראות פניך", שאני מדעתי לא עשיתי, דודאי אין למרוד במלכות, שאם ישלח מלך אחר אחד איך לא יבא אליו, ואם כן לא מקרי זה שהוא יראה פניו, ומכל מקום בא הדבור אליו שלא ימצא בדאי בעיני מצרים, דאפשר כי לא ידעו שפרעה שלח אחריו, הרי בעיני אותם הבלתי יודעים נמצא בדאי, ולפיכך קפץ עליו הדבור:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •