פתיחת התפריט הראשי

רמב"ן על שמות י


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי אני הכבדתי את לבו" - הודיע הקב"ה למשה שהוא הכביד את לבם עתה אחרי שפחדו ממנו בברד והתודו על עונם ואמר לו הטעם כי עשיתי כן למען שאשית בקרבם אלה האותות אשר אני חפץ לעשות בהם שידעו מצרים את גבורתי לא שאעניש אותם יותר מפני הכובד הזה ועוד כדי שתספר אתה וכל ישראל לדורות הבאים כח מעשי ותדעו כי אני ה' וכל אשר אחפוץ אעשה בשמים ובארץ.

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וטעם התעללתי" - כי אני מצחק בו שאני מכביד את לבו ועושה הנקמות בו כטעם יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו (תהלים ב ד) והנה הודיע הקב"ה עתה למשה מכת הארבה ושיגיד אותה לפרעה כי מה טעם בא אל פרעה כי לא יאמר לו כלום ולא נזכר רק בדברי משה אל פרעה כי הכתוב קצר בזה וכן קצר למעלה במכת הברד שסיפר דברי הקב"ה אל משה התיצב לפני פרעה ואמרת אליו (לעיל ט יג) ולא הזכיר דברי משה אל פרעה כלל כמו שפירשתי (שם יט) וסבת זה שלא ירצה להאריך בשניהם ופעם יקצר בזה ופעם בזה ובאלה שמות רבה (יג ד) ראיתי ולמען תספר באזני בנך הודיעו הקדוש ברוך הוא למשה מה מכה יביא עליהם וכתב אותה משה ברמז ולמען תספר באזני בנך ובן בנך זו מכת הארבה כמה דתימר עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם וגו' (יואל א ג)

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויבא משה ואהרן" - כתב רבי אברהם ידענו כי לעולם לא יבא משה אל פרעה בלא אהרן עמו כי הוא המליץ אבל הזכיר עתה משה ואהרן בעבור שצוה פרעה להשיב את שניהם וגירש אותם באחרונה שלא עשה כן בכל המכות

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הנני מביא מחר ארבה" - אמרו המפרשים שהיו ימים רבים בין מכת הברד למכת הארבה בעבור הצומח לכם מן השדה (בפסוק הבא) ועל דעתי לא היו ימים רבים ביניהם רק מעט כי בידוע הוא שלא נמשך דין המצריים יותר משנה כי משנות משה רבינו יוודע זה כמו ששנינו במסכת עדיות (ב י) משפט המצרים במצרים שנים עשר חדש וכן אמר (בפסוק הבא) יתר הפליטה הנשארת לכם מן הברד וכתיב (בפסוק יב) אשר השאיר הברד כי היתה השנה ההיא בעצמה אם כן היה הברד בחדש אדר בשנה ההיא לא מקודם לכן כי השעורה אביב והחטה אפילה ולא יזיק אליה אם יכה הברד מה שצמח ממנה כי תשוב ותצמיח ועדיין לא פרחה הגפן ולא הנצו האילנות ולכך אמר הכתוב (לעיל ט כה) ואת כל עץ השדה שבר כי שבר הענפים והפארות ואחרי כן בחדש ימים בניסן צמחה החטה והכוסמת והיא הפליטה הנשארת להם מן הברד והתחילו העצים להוציא פרח והנצנים נראו וזה טעם הצומח כי בא הארבה ואכל פרחיהם והשחית הכל אשר לא השאיר להם פרח או ציץ ובחדש הזה עצמו נגאלו והכתוב שאמר (להלן פסוק טו) ואת כל פרי העץ יאמר על הנץ שיעשה פרי כמו שאמר (שם) כל ירק בעץ

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

ראו רמב"ן על שמות י ד

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויפן ויצא מעם פרעה" - בעבור שפחדו מאד בברד חשב משה שיפחדו גם עתה שימותו ברעב אם יאבדו יתר הפליטה הנשארת להם ויצא בלא רשותו טרם שיענוהו הן או לאו כדי שיתיעצו בדבר חשב מחשבות אמת כי כן עשו ואמרו לפרעה הטרם תדע כי אבדה מצרים ובדברי רבותינו (שמו"ר יג ד) ראה אותן שפונים זה לזה מאמינים לדבריו יצא משם כדי שיטלו עצה לעשות תשובה והנכון בעיני כי כן היה עושה בכל עת בואו אל פרעה אל היכלו מתרה בו ויוצא מלפניו אבל הוצרך הכתוב להזכיר זה בכאן בעבור ויושב את משה וגו'

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ראו רמב"ן על שמות י ו

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מי ומי ההולכים" - היה פרעה רוצה שילכו ראשיהם זקניהם ושוטריהם אנשים אשר נקבו בשמות ומשה ענהו כי גם הבנים והבנות ילכו כי חג ה' לנו ומצוה על כלנו לחוג לפניו אז חרה לפרעה על הבנים והבנות ואמר שלא ישלח הטף בשום פנים כי הם לא יזבחו אבל ישלח כל הזכרים הגדולים בעבור החג שאמר וישארו הטף והנשים

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

ראו רמב"ן על שמות י ח

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי רעה נגד פניכם" - כתרגומו זה לשון רש"י ומה טוב היה שיפרשהו אלינו והנוסחאות מן התרגום מתחלפות בו יש שכתוב בהן ארי בישא דאתון סבירין למעבד לקבל אפיכון אסתחרת ונראה לזאת הנוסחא שרצה אונקלוס לפרש הרעה שאתם חושבים לעשות ישבה נגד פניכם להעיד בכם שאתם רוצים לברוח כלשון והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו ויעדוהו לאמר (מלכים א כא י) והוא כלשון וישבו לאכל לחם (בראשית לז כח) ואסתחרו קום נא שבה (שם כז יט) אסתחר ויש נוסחאות כתוב בהן לקביל אפיכון לאיסתחרא יאמר הנה הרעה הזאת מזומנת לשוב לנגד פניכם כי עליכם תחזור מלשון ולא תסוב נחלה (במדבר לו ז) לא תסתחר וזה כמדרש חכמים שאמרו באלה שמות רבה (יג ה) דרך הבחורים והזקנים לזבוח שמא הקטנים והטף מי שאומר דבר זה אין דעתו אלא לברוח ראו כי אותה שאתם מבקשים לעשות שיש בדעתכם לברוח היא תשוב נגד פניכם שלא תצאו מכאן כלומר מדה כנגד מדה ועוד מצאתי בו נוסחא אחרת לית קביל אפיכון לאסתחרא יאמר אין בהכרת פניכם להסב הרעה אשר בלבבכם כי הכרת פניכם ענתה בכם ודרך הפשט דעו כי רעה נגד פניכם עומדת וקרובה לבא עליכם מאתי כי אגמול אתכם רעה בראותי שאתם חפצים לברוח

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ראו רמב"ן על שמות י י

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואחריו לא יהיה כן" - הכתוב מודיע אותנו מדרך הנבואה שאחריו לא יהיה כן וכתב רש"י ואותו שהיה בימי יואל שנאמר בו כמוהו לא נהיה מן העולם (יואל ב ב) למדנו שהיו גדול משל משה אותו של יואל היה על ידי מינים הרבה שהיה יחד ארבה וחסיל וילק וגזם אבל של משה שלא היה אלא מין אחד וכמוהו לא היה ולא יהיה וקשה עלי מאמר הרב שהרי כתוב (תהלים עח מו) ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה וכתיב (שם קה לד) אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר ואולי יאמר הרב שהיה מין הארבה של משה גדול משל יואל ושאר המינין של יואל גדולים משל משה ואלה דברים בטלים אבל "בכל גבול מצרים" נמשך לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן שם ויתכן כי בעבור היות ארץ מצרים לחה מאד ביאור לא יהיה שם ארבה גדול כי דרכו לבא בשני עצירת המטר וכאשר הוא מוזכר ביואל (א כ) וכתב רבינו חננאל בפירוש התורה שלו מעת עתרת משה רבינו ועד עכשיו אין ארבה מפסיד בכל מצרים ואם יפול בארץ ישראל ויבא ויכנס בגבול מצרים אינו אוכל מכל יבול הארץ כלום עד עכשיו ואומרים כי זה כבר ידוע הוא לכל בא וראה כי בצפרדע אמר (לעיל ח ה) רק ביאור תשארנה ולפיכך נשאר אלתמצח עד עכשיו אבל בארבה כתיב לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים ועל זה נאמר (תהלים קה ב) שיחו בכל נפלאותיו עד כאן לשון הרב ודעתי בפשט הכתוב כי בעבור שמכת הארבה רגילה לבא לפעמים בכל הדורות ועוד שבאה זאת כדרך המקרים כי רוח הקדים נשאו בעבור זה אמר כי היה גדול מאד מכל אשר נהיה במקרה העולם כי לפניו ואחריו איננו בא כמוהו ובגדלו ידעו כי מכת אלהים היא שאין רגילות לבא כן באחד הזמנים וגם אותו של יואל מכה מ את אלהים

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וטעם שא נא חטאתי" - דרך כבוד למשה כי הוא אלהים לפרעה (לעיל ז א) וגדול מאד בארץ מצרים (להלן יא ג) והעתירו אל ה' אלהיכם לשניהם כי כן יאמר פרעה בכל פעם דרך מוסר כי יודע פרעה כי משה הוא המעתיר כי כן אמר לו למתי אעתיר לך (לעיל ח ח) והעתרתי אל ה' (שם כה) אפרוש את כפי אל ה' (שם ט כט) כי לא ידבר משה בזה לשון רבים שלא יוציא שקר מפיו

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וטעם לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו" - כי לא היה החשך הזה אפיסת אור השמש שבא שמשם והיה כמו לילה אבל היה חשך אפלה כלומר איד עב מאד שירד מן השמים כי על כן אמר (בפסוק כא) נטה את ידך על השמים להוריד משם חשכה גדולה נופלת עליהם והיתה מכבה כל נר כאשר בכל החפירות העמוקות ובכל מקומות החשך העצום לא יתקיים הנר וכן העוברים בהרי חשך לא יעמד להם שם הנר ולא האש כלל ועל כן לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו ואלמלא כן היו משתמשין בנרות וזהו שאמר הכתוב שלח חושך ויחשך (תהלים קה כח) כי היה שלוח חשך לא אפיסת אור היום בלבד ויתכן שהיה איד עב מאד מורגש שהיה בו כמו ממש כדברי רבותינו (שמו"ר יד א) כאשר הוא בים אוקינוס כעדות ר"א

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וטעם צאנכם ובקרכם יוצג" - כי אנשי המקנה היו וכל רכושם וחילם במקנה היה וחשב פרעה כי לא יניחו כל ממונם ויברחו ואם אולי יעשו כן הנה ישאר לו עושר גדול כי היה מקנה כבד מאד

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות" - לא אמר משה דבר זה על מנת להעשות, ולא עשה כן כלל, אבל הם דברי חיזוק, יאמר כי תכבד מאד יד ה' עליו ועל עמו עד כי גם זבחים ועולות וכל אשר לו יתן בעד נפשו.

ובאמת, כי כאשר אמר להם (שמות יב לב): "וברכתם גם אותי", היה נותן ברצונו כל מקנהו לכפר עליו, אבל לא עלה על דעת משה לעשות (משלי כא כז): "זבח רשעים תועבה", כי ה' חפץ דכאו, לא לכפר עליו רק להענישו ולנער אותו ואת כל חילו בים.

ורבותינו אמרו (מכילתא פרק יג, תנחומא בא ז) כי (שמות יב לב): "כאשר דברתם" הוא על מאמרם "גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות". אולי רצו לומר, שרמז להם לתת ככל אשר אמרו, לא שלקחו ממנו כלל; או זבחים ועולות להם כדי שיצאו, לא להקריבם עליו; וגם זה אינו נכון.

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא אוסיף עוד ראות פניך" - פעם אחרת אחרי צאתי כי במכת הבכורות לא ראהו כי טעם ויקרא למשה ולאהרן (להלן יב לא) שהלך עד פתח ביתם וצעק בחשך קומו צאו מתוך עמי (שם) או ששלח להם על יד המצרים שנאמר בהם (שם לג) ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ ויתכן שיאמר לא אוסיף עוד ראות פניך בהיכלך שלא אבא עוד אני אליך וכך אמרו באלה שמות רבה יפה אמרת אל תוסף ראות פני עוד איני בא אצלך אתה בא אצלי