מ"ג שמות יב כט


מקראות גדולות שמות


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי בחצי הלילה ויהוה הכה כל בכור בארץ מצרים מבכר פרעה הישב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיהוָה הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֣י ׀ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה וַֽיהֹוָה֮ הִכָּ֣ה כׇל־בְּכוֹר֮ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒ מִבְּכֹ֤ר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשְּׁבִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַבּ֑וֹר וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַהֲוָה בְּפַלְגוּת לֵילְיָא וַייָ קְטַל כָּל בּוּכְרָא בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם מִבּוּכְרָא דְּפַרְעֹה דַּעֲתִיד לְמִתַּב עַל כּוּרְסֵי מַלְכוּתֵיהּ עַד בּוּכְרָא דְּשִׁבְיָא דִּבְבֵית אֲסִירֵי וְכֹל בּוּכְרָא דִּבְעִירָא׃
ירושלמי (יונתן):
וַהֲוָה בְּפַלְגוּת לֵילְיָא דַּחֲמֵיסַר וּמֵימְרָא דַיְיָ קָטַל כָּל בּוּכְרָא בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם מִבִּיר בּוּכְרָא דְפַרְעה דְּעָתִיד לְמִיתַּב עַל כּוּרְסֵי מַלְכוּתֵיהּ עַד בּוּכְרַיָיא בְּנֵי מַלְכַיָא דְאִשְׁתְּבִין וְאִינוּן בֵּי גוֹבָא מִתְמַשְׁכְּנִין בְּיַד פַּרְעה וְעַל דַּהֲווֹ חָדָן בְּשִׁעְבּוּדְהוֹן דְּיִשְרָאֵל לָקוּ אוּף הִינוּן וְכָל בּוּכְרֵי בְּעִירָא מֵתוּ דְּמִצְרָאֵי פַּלְחִין לְהוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וה'" - כל מקום שנא' וה' הוא ובית דינו שהוי"ו לשון תוספת הוא כמו פלוני ופלוני

"הכה כל בכור" - אף של אומה אחרת והוא במצרים

"מבכור פרעה" - אף פרעה בכור הי' ונשתייר מן הבכורים ועליו הוא אומר (שמות ט) בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כוחי, בים סוף

"עד בכור השבי" - שהיו שמחין לאידם של ישראל ועוד שלא יאמרו יראתנו הביאה הפורענו' זו ובכור השפחה בכלל הי' שהרי מנה מן החשוב שבכלן עד הפחות ובכור השפחה חשוב מבכור השבי

העמק דבר (כל הפרק)(כל הפסוק)

(שמות יב כט): "עד בכור השבי" - הוא מאומה אחרת, ולהודיע כי המיתה לא היה בתורת עונש, דאם כן לא היה מת השבוי, אלא העברה המעבר של ה' בארץ מצרים הוא בתורת עונש, וממילא, מי שהשיג בפנימיות התפעלות מהעברת קדושה - ניזוק, עד שאפילו בכורי ישראל ראויים היו להיות ניזק, לולי חמלת ה' עליהם, ובשביל זה נתקדש כל בכור, כאשר יבואר. אבל בכורי כל אומה נפגעו בטבע העניין.

והוסיף המקרא להודיע "אשר בבית הבור", שהוא למטה מעשרה [טפחים], כסתם בור בבבא קמא פרק ה משנה ה. ומזה המקרא למדו חז"ל, דסתם בור עשרה טפחים, דזהו עיקר הרבותא כאן.

ומכל מקום, לא היה מועיל מחיצה כזו לגבי העברת ה' בכבודו ובעצמו כ"י. והוי כדאיתא בברכות כו., דבספר תורה, דקדוש יותר, לא מהני מחיצה עשרה, אלא בית בפני עצמו. ומכל שכן קדושת כבודו יתברך.

והנה, לעיל, במאמר משה לפרעה, (שמות יא ה): "אמר עד בכור השפחה...", דזה הוא נוגע לפרעה; מה שאין כן בכור השבי, מה איכפת לפרעה? אבל הכא, בסיפור העניין, להודיע פעולת ההעברה, וכדי להגיע מזה לקדושת בכורי ישראל, נצרך לפרש יותר "בכור השבי".

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)


עט. ויהי בחצי הלילה יוצרו חלקו (למה נאמר, לפי שנאמר ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא וגומר (שמות יא), וכי אפשר לבשר ודם לעמוד על חציו של לילה? אלא א"כ יוצרו חלקו. רבי יהודה בן בתירה אומר) היודע שעותיו ועתותיו, הוא חלקו. רבי אליעזר אומר, נאמר כאן לילה ונאמר להלן (חצות) [לילה] מה (להלן) עד חצות אף (כאן) עד חצות.

וה' הכה כל בכור שומעני על ידי מלאך או על ידי שליח- תלמוד לומר והכיתי כל בכור. לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח.

וה' הכה כל בכור בארץ מצרים, אפילו ממקומות אחרים. בכורי מצרים שהן במקומות אחרים מנין? תלמוד לומר למכה מצרים וגו' (תהלים קלו). בכורי חם כוש ופוט ולוד מנין? תלמוד לומר ויך כל בכור במצרים וגו' (שם עח).

מבכור פרעה היושב על כסאו בא הכתוב ללמדך על פרעה שהוא בכור. או לא בא אלא ללמד על בנו שהוא בכור- כשהוא אומר היושב על כסאו, הרי בנו. אמור, ומה תלמוד לומר מבכור פרעה- בא הכתוב ללמדך שהוא בכור והוא נשתייר מכל הבכורות. ועליו הכתוב אומר ואולם בעבור זאת העמדתיך. בעל צפון נשתייר מכל היראות בשביל לפתות לבן של מצרים, עליהם הוא אומר משגיא לגוים ויאבדם (איוב כ).

עד בכור השבי . וכי שבויים מה חטאו- אלא שלא יהו השבויין אומרים יראתנו הביאה (עליו) את הפורענות. קשה יראתן שעמדה על (עצמן) [עצמה]. קשה יראתנו שלא שלטה בנו הפורענות. (ללמדך) שכל גזרות שהיה פרעה גוזר על ישראל, היו השבויין שמחין בהם שנאמר שמח לאיד לא ינקה (משלי טז). וכתיב בנפול אויבך אל תשמח (שם כד) וכתיב בן אדם יען אשר אמרה צר על ירושלים האח וגו' (יחזקאל כו) וכתיב לכן כה אמר ה' צבאות הנני אליך צור והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו. ולא שבויים בלבד אלא אפילו עבדים ושפחות, שנאמר עד בכור השפחה.

וכל בכור בהמה וכי בהמה מה חטאת - אלא שלא יאמרו המצרים יראתנו הביאה עלינו זה הפורענות. קשה יראתנו שהביאה עלינו את הפורענות. קשה יראתנו שעמדה לעצמה. (קשה יראתנו שלא) שלטה בה פורענות.

<< · מ"ג שמות · יב · כט · >>