מפרשי רש"י על שמות א ז


| מפרשי רש"י על שמותפרק א' • פסוק ז' | >>
א • ה • ז • ח • י • יא • יב • טו • טז • יז • יט • כ • כא • כב • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


שמות א', ז':

וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל פָּר֧וּ וַֽיִּשְׁרְצ֛וּ וַיִּרְבּ֥וּ וַיַּֽעַצְמ֖וּ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ אֹתָֽם׃


רש"י

"וישרצו" - שהיו יולדות ששה בכרס אחד


רש"י מנוקד ומעוצב

וַיִּשְׁרְצוּ – שֶׁהָיוּ יוֹלְדוֹת שִׁשָּׁה בְכֶרֶס אֶחָד (שמות רבה א,ח).

מפרשי רש"י

[ה] שהיו יולדות ששה בכרס אחד. פירוש דלמה כתב לשון "וישרצו", דאף על גב דכתיב (בראשית ט', ז') "שרצו בארץ", הך "שרצו בארץ" רוצה לומר על השריצה וההליכה בארץ, כי שריצה נאמר על הרחישה שהוא נע ונד הנה והנה, אבל "וישרצו" דהכא דמשמע על ההולדה - למה נאמר לשון שריצה, ותירץ 'שהיו יולדות ששה בכרס אחד', כמו השרצים שיולדות הרבה. ועוד הוי ליה לסמוך "וירבו" אצל "פרו", דכתיב בכל מקום "פרו ורבו", אלא לכך כתיב "פרו וישרצו" להודיע כי "פרו" שנזכר כאן - היו כמו השרצים שהם מולידים יותר מאחד, והשתא "וירבו" בא לתוספות, כי "וישרצו" אינו משמע רק שהיו מולידים דרך ריבוי, ושמא הם שנים בלבד, לכך קאי עליו "וירבו" להוסיף, וכן "ויעצמו". ואילו כתב 'פרו ורבו וישרצו' לא הוי משמע רק שהיו מתרבים, ולא שהיו מולידים הרבה ביחד. ומה שאמר 'ששה' למדו בב"ר "פרו" א', "וישרצו" ב', "וירבו" ג', "ויעצמו" ד', "במאד" ה', "מאד" ו'. ואם תאמר למה ילדו ששה בכרס אחד ולא פחות ולא יותר, שאם במקרה - אין ראוי שיהיה ששה תמיד בכל זמן, ויש מפרשים משום שז' חדרים הם ברחם האשה, שלשה מימין ושלשה משמאל, ואחד באמצע, אם תתעבר בימין יהיו זכרים, ואם בשמאל יהיו נקיבות, ואם באמצע יהיו טומטום או אנדרוגינוס. וכפי מספר החדרים אפשר להיות יולדת בכרס אחד. וכן היה ברכת ישראל, שהיו יולדות ששה בכרס אחד ביחד, ג' זכרים וג' נקיבות. ואנדרוגינוס קללה הוא - לא היתה מתעברת. אך בב"ר לא משמע הכי, דאיכא למאן דאמר שהיו יולדות י"ב בכרס אחד, ודריש "פרו" ב', "וישרצו" ב', "וירבו" ב' וכו'. ויש לומר שהכתוב אמר (פסוק יב) "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ", והם היו משעבדים בהם ו' ימים בלא הפסק, כי השבת היו מקיימים ומשמרים במצרים, כדאמרינן במדרש (ר' שמו"ר א, כח) 'ישמח משה במתנת חלקו' (תפלת שחרית דשבת) כשהיו במצרים אמר משה לפרעה איך אפשר שבני אדם יכולים להתקיים ולעשות מלאכה בלי הפסק, אמר להם פרעה לבקש להם יום אחד לנוח בו, ובקש משה ליתן לו יום השביעי למנוחה. כאשר נתן הקב"ה השבת על הר סיני (להלן כ, ז) היה משה שמח 'במתנת חלקו' למפרע מה שנתן לו פרעה את יום השבת, שקיימו אותו. ומפני שעשו ו' ימים מלאכה בלי הפסק, היו יולדות ששה בכרס אחד. ולמאן דאמר י"ב - סובר שגם בלילה עושה מלאכה מקרות הגבר כדלקמן (רש"י ב, יא), ואין דרך לעבוד אלא ביום, והיה עבודתם משנה שכר שכיר, שעבדו ביום ובלילה, לכן היו י"ב. ולמאן דאמר ו' - לא חשב רק היום לאחד. אף על גב שהיו מולידים ששה בכרס אחד קודם שנולד משה, אין זה קשיא, דכיון שאין עתידים לעמוד בזה השעבוד של שבת, ולא נגזר עליהם שעבוד של שבת, לכך לא נקרא שהיו עובדים רק ששה ימים. ואפילו אם היו עושים תמיד ביום השבת, כיון דלא נקרא "ימי המעשה" רק ו' ימים, לא נתן להם שכר שבת, לפיכך לא היה יום השבת בכלל "כאשר יענו" (פסוק יב) כמו שאמרנו. ויש מי שסובר שם (שמו"ר א, ח) שילדו ס' בכרס אחד, סבירא ליה כיון דכתיב "כאשר יענו כן ירבה" היה נגד כל יום ויום מן ימי המעשה י' בנים, שזה רבוי בנים, כי מספר עשרה הוא מספר של רבוי, והכתוב אמר "כאשר יענו כן ירבה וכן יפרוץ", כי אילו היו מענים יום אחד למעט תולדות - היה הקב"ה מרבה התולדות, דהיינו י' בנים, עכשיו היה ו' ימים - היה ס' בנים, כל יום היה בו רבוי של י' בנים. ועוד כיון דכתיב "כאשר יענו כן ירבה" אין שייך שיהיה נגד כל יום - בן אחד, שאם כן מה נתן להם נגד יום הראשון, דהא בלאו הכי כל אשה יולדת בן אחד, לכך כתיב "כאשר יענו כן ירבה", והרבוי הוא עשרה, ונגד כל יום היה להם עשרה בנים. אמנם אם יקשה לך איך אפשר שיהיו ס' בנים בכרס אחד, עיין בספר גבורות ה' (ס"פ יב), ושם הוא מבואר ענין זה. אמנם עיקר הפירוש שדור הזה היו מולידים ו' בכרס אחד - להשלים מספר שש מאות אלף של ישראל (להלן יב, לז), וכל אחת ואחת שהיה פרט - היתה יולדת פרט זה המספר - ששה בכרס האחד. כי מספר שש הוא ראוי לישראל, ודבר זה מבואר באריכות בספר גבורות ה' (פי"ב), והיתה יולדת ששה. ולמאן דאמר י"ב הוא כנגד הנקיבות גם כן, שהרי הזכרים בלבד היו שש מאות אלף (להלן יב, לז), וכנגד הנקיבות גם כן צריך. ולפיכך דרש "פרו" שנים, א' זכר ואחד נקיבה, וכלל הכתוב הכל בלשון אחד - דלא נקרא "פרו" אלא כשיש זוג שהם ראויים לפרות ולרבות. והכי קיימא לן דלא קיים פריה ורביה רק כשיש לו זכר ונקיבה. והבן זה היטב מאד כי ישראל מיוחדים במספר ששה, והרי תמצא כי כל זמן שהיו ארבעים שנה במדבר היה עומד זה המספר שש מאות אלף, שתראה כי מיוחדים הם בזה המספר. ובשביל להשלים זה המספר שמיוחדים בו ישראל כל אחת ואחת היתה יולדת ששה. ולמאן דאמר ששים - סבירא ליה שילדו ששים מפני כי מנין ישראל ששים רבוא, ומנין ישראל היה מיוסד על מספר ס'. וגם דבר זה מבואר באריכות בספר גבורות ה' (פי"ב), לכך היו יולדות ששים בכרס אחד. וראוי שיהיה הפרט דומה לכלל, כי כלל שלהם ס' רבוא ופרט שלהם ס'. ולמאן דאמר ששה היה הפרט דומה לכלל, הכלל שש מאות אלף, והפרט ששה: