פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אוֹר־צַדִּיקִ֥ים יִשְׂמָ֑ח
  וְנֵ֖ר רְשָׁעִ֣ים יִדְעָֽךְ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי יג ט): "ידעך" - לשון קפיצה, שהשלהבת קופצת ונכרתת:

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי יג ט): "אור... ישמח" - דרך משל, כי כשזורח ידמה כאילו הוא שמח, כמו (תהלים יט ו): "ישיש כגבור".

ו"אור צדיקים" כאור העולם הבא, או אור תשועה, כענין (ישעיהו ט א): "אור נגה עליהם" ו(אסתר ח טז): "היתה אורה".

פירוש אחר:

יתכן להיות האור והנר רמז לנשמתם האצולה מאור השם, ודימה:

  • נפש הצדיק ל"אור" השמש הזורח,
  • ונפש הרשע ל"נר" שאין לו העמדה ויכלה;

ואמר:

  • "ישמח" - כענין (ישעיהו סא י): "תגל נפשי";
  • "ונר רשעים ידעך" - שתמות נפשם בלא עתם.
והוא נכון, כענין (משלי כ כז): "נר אלהים נשמת אדם":

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אור צדיקים" - אור לצדיקים ישמח תמיד במושגיו אשר נתעצב בהם, ושבשכל נקנה, ותכלית זאת השמחה תהיה אחר היפרד מהחומר.

ואמנם, לב הרשעים, שהוא לקחת בו התחבולות והערמות לעשות ממנו הרשע, הנה "הנר" ההוא נפסד "ונדעך".

רבנו יונה גירונדי (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי יג ט): "אור צדיקים ישמח" - נפש הצדיק דומה לאור, לפי שהיא קיימת לעולם כמו האור, ואין קיומה תלוי במקום אחר זולתי בה' יתברך; כאשר אור השמש אין הווייתו וזריחתו תלויים בסיבה אחרת זולתי בה' יתברך.

ונפש הצדיק תשמח לעולם, כי גם בעולם הזה תשמח במצוות, ואם יבואו על הגוף ייסורין, תשמח בייסורין; אף כי תשמח בעולם הבא שמחה שאין לה תכלית.

וכן השמש שמח לעשות לעולם רצון בוראו, כמו שנאמר (תהלים יט ו): "ישיש כגיבור לרוץ אורח". ואמרו רבותינו ז"ל: (גטין לו ב): "עושין מאהבה ושמחין בייסורין - עליהם הכתוב אומר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו"".

"ונר רשעים ידעך" - דימה נפשם לנר שידעך בסופו, שאורו תלוי בשמן או בשעוה, וככלותם ידעך; וכן נפש הרשע תלויה בקיום הגוף, כי עם הגוף היא שמחה ומצלחת לפעמים בעולם הזה, ובכלות הגוף תכלה שמחתה; גם היא באבדון הולכת.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(משלי יג ט): "אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך" - האור הוא עצם האור, כמו אור השמש המאיר תמיד ואינו צריך לשמן ופתילה; והנר הוא הנעשה במנורה על-ידי שמן ופתילה.

  • "הצדיקים", נשמתם תאיר ב"אור" תמידי, נצחי, ו(תהלים צז יא): "אור זרוע לצדיק", ואינם צריכים לנר שהוא הגוף, כי הנפש הרוחנית תהל לנצח באור הרוחני, וזה "ישמח" תמיד, כמו שנאמר (תהלים צז יא): "ולישרי לב שמחה", (תהלים לב יא): "שמחו בה'".
  • אבל הרשעים, אור הצלחתם הגשמי הוא רק בעולם הזה, כל זמן שהנר והפתילה קיים, רוצה לומר, כל חיי הגוף, ואחר כלות השמן והפתילה - ידעך הנר, ותאבד הצלחתם.

וזה מוסב גם כן למה שנאמר (משלי יג ח): "כופר נפש איש עושרו", שצריך להחיות הנפש, שהיא אור תמידי, לא את הגוף ונר הצלחתו אשר ידעך; והמתעשר הזה, הגופני, אין לו כל.


ביאור המילות

"אור, נר" - ע' למעלה (ו כג).

 

הגאון מווילנה (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי יג ט): "אור צדיקים ישמח" - היום נקרא "אור", כמו שנאמר (בראשית א ה): "ויקרא אלהים לאור יום", ועולם הבא דומה ליום, כמו שאמרו חכמינו ז"ל בריש מסכת פסחים.

ו(בבא מציעא פג ב): "עולם הזה דומה ללילה", ומה שמאיר בלילה הוא הנר.

וצדיקים, עיקרם האור, שהוא העולם הבא;

ורשעים, עיקרם עולם הזה, שהוא הנר.

וזהו:

  • "אור צדיקים ישמח" - שאורם יתחדש תמיד.
  • "ונר רשעים ידעך" - שהרשעים עיקרם העולם הזה שדומה ללילה, וכן הנר שהוא הגוף. אבל נרם ידעך, פירוש, אפילו העולם הזה שלהם ידעך, כי מרבים עבירות בגופם ואין להם אור, שהיא הנשמה, כלל.

ועוד:

  • "אור צדיקים ישמח" - כמו שאמרו (סוטה כא א): "עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה", לכן הצדיקים, שעוסקים בתורה תמיד, יתוסף אורם. ואף שלפעמים עשו עבירה, "אין עבירה מכבה תורה", ולכן "אור", שהיא התורה (משלי ו כג), של "צדיקים", "ישמח".
  • "ונר רשעים ידעך" - אבל הרשעים אינם עוסקים בתורה, ואף שלפעמים עושים מצוה, שהיא נקראת "נר", כמו שנאמר (משלי ו כג): "כי נר מצוה וגו'", "נר רשעים ידעך", כי עבירה מכבה מצוה, (משלי יב כא): "ורשעים מלאו רע", לכן ידעך נרם.

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אור" - נשמת הצדיק תשמח בגן עדן, אבל נשמת הרשע תהיה כבויה ולא תאיר.

מצודת ציון

"ידעך" - ענין ניתור וקפיצה, וזהו כבוי הנר, כי השלהבת קופצת מהפתילה; וכן (משלי כ כ): "ידעך נרו".

תולדות אהרן (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי יג ט): "אור צדיקים ישמח" -

  • (חגיגה יב א): "אמר רבי אלעזר: אור שברא הקב"ה ביום ראשון... עמד וגנזו מהן... לצדיקים לעתיד לבא... כיון שראה אור שגנזו לצדיקים - שמח שנאמר, אור צדיקים ישמח"
  • (עיקרים ב כט): "אור - הנחתו הראשונה על אור המוחש... ויושאל על הנפש: אור צדיקים ישמח נר רשעים ידעך".

<< · מ"ג משלי · יג · ט · >>