פתיחת התפריט הראשי

מ"ג משלי יא ג

מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
תמת ישרים תנחם וסלף בוגדים ושדם [ישדם]

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם וְסֶלֶף בּוֹגְדִים ושדם [יְשָׁדֵּם].

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
תֻּמַּ֣ת יְשָׁרִ֣ים תַּנְחֵ֑ם
  וְסֶ֖לֶף בֹּגְדִ֣ים ושדם יְשָׁדֵּֽם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תומת ישרים תנחם" - תנהלם

"וסלף בוגדים ישדם" - ישדדם

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תומת ישרים". תום הישרים ינחה אותם אל מחוז חפצם להשיג מבוקשם ואולם עזות הבוגדים הוא ישחית' וישדם:

 

רבנו יונה גירונדי (כל הפרק)(כל הפסוק)

משלי יא ג: תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם וְסֶלֶף בּוֹגְדִים ושדם [יְשָׁדֵּם׃]

עתה פתח שלמה ע"ה להורות עניין מידת התום ומידת היושר. והם שני עניינים, וקרובים בדמיון זה לזה, על כן יחברם הכתוב במקומות הרבה, כמו שנאמר:

  • באיוב (איוב א א): "איש... תם וישר, וירא אלהים וסר מרע"; התום והיושר דומים בעניינם, וכן סור מרע בסיבת יראת האלהים.
  • וכן (תהלים כה כא): "תום ויושר יצרוני".
  • ונאמר (משלי כט י): "אנשי דמים ישנאו תם וישרים יבקשו נפשו", והמקראות ההם סדורים בעניין ההפכים, שהטבע שונא את הפכו ואוהב את דומהו, וכתוב למעלה לזה (משלי כט ט): "איש חכם נשפט את איש אויל, ורגז ושחק ואין נחת". והעניין, כי אין נחת לזה מזה, ועל זה אמר, שהישרים יבקשו נפש התם לאהבה וחברה, לפי שעניינם דומה.

ועתה אבאר עניין התם ועניין הישר.

דע, כי התום = שלמות ומידות הנפש, כמו שנאמר (תהלים קא ב): "אתהלך בתם לבבי". והנה תראה, כי:

  • הבהמה אשר אין בה מום, תיקרא תמימה - (ויקרא כב כא): "תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו", (במדבר יט ב): "פרה אדומה תמימה". כי שלמות הבהמה - בהעדר המום מבשרה, נקראת תמימה.
  • ומום האדם - רוע מידות נפשו, על כן ייקרא מי שאין לו מידה מגונה - תמים, וכן אמרו [רבותינו] ז"ל על עניין (בראשית ו ט): "צדיק תמים": (תלמוד בבלי עבודה זרה ו א): "תמים בדרכיו, צדיק במעשיו." פירוש תמים בדרכיו = במידותיו, וכן (תהלים קיט א): "אשרי תמימי דרך" = תמימי מידות והנהגות, וכן (ישעיהו סד ד): "בדרכיך יזכרוך", ורבים כהם.

ועניין תואר הישר - אוהב היושר, ובוחר הצדק והנכונה (ראו לקמן יט ב). ובכלל התואר הזה, שהוא מכיר היושר ונכון לבב באמת, כי לא ייקרא האדם אוהב ובוחר, מבלי שיכיר הנאהב והנבחר. וטבע הישר הנמצא בו, כולל שני אלה: שתכונתו נוטה אל היושר בכל דברי מחקריה, ותאוותו גם כן אל היושר נוטה ונכספה. והשלמות באיש - הכוח החכמה והכח המתאוה לדרך אחת, היא דרך היושר.

אבל לא ייתכן לכוח המתאווה מבלי היות תולדתו גם כן להתאוות לצרכי הגוף ולהנאות ההרגשות, זולתי אם האיש ההוא ייעדר ההרגשות. על כן צריך האיש זה לחזק, בהרגל ובהמשכה, את כוחו המתאווה בתולדתה אל היושר, ולהוסיף יום יום על תאוותה אל היושר, ולסלק נטותה אל שאר התאוות וההנאות. ויהיה סילוק שאר התאוות, במניעת המחשבה והפועל מהן, זולתי כדי צורך קיום הגוף והעמדת תולדת כוח איבריו על מזג תכונתם. וכן יהיה סילוק שאר התאוות, בחוזק התאווה אל החכמה ובהתמדת החשק והמחשבה בדרכי היושר, אז תשבות תאוות ההנאות והרצת את חפציה, ויתגבר חפץ החכמה ולא ישיגו אליו שאר החפצים, כאשר נודע כי כל החפצים לא ישוו בה. ויעזור את האיש הזה טבע היושר אשר בו, בכל מה שירצה להגביר כוח התאווה והחשק אל היושר.

והיושר - כולל כל המידות הטובות, כי המידות הטובות הם המידות הישרות.

ומן ההקדמה הזאת, תעמוד על ביאור הפסוקים האלה, השנויים והמשולשים בעניין התם ועניין היושר. והנה אשוב לבארם:

  • "תומת ישרים תנחם" - שלמות המידות המגעת אל הישרים מתולדת ישרם - כי ישרם יעזרם בכל אשר יגבירו תאוותם והרגל הנהגתם לקנות המידות הטובות - היא תנחם לשמרם מכל מכשול במעשיהם, כמו שכתוב (משלי ו כב): "בהתהלכך תנחה אותך".
  • פירוש אחר: "תומת ישרים תנחם" - אינם צריכים לטרוח להנחות תומתם, כעניין שנאמר (איוב לא יח): "ומבטן אמי אנחנה", אבל תומתם תנחה אותם, רצה לומר, כי התמימות נקל לישר בדרך; ונאמר (משלי יד ו): "ודעת לנבון נקל". וכי אהבת היושר והכרתו, תתקן את כל המידות כשהשגיח עליהן, והתמימות המגעת מן היושר תנחה את בעליה.
  • והסלף, שהוא היפך היושר, הנמצא בתולדת הבוגדים - ישדם ויכלם, כי לא ישיגו דרך מדרכי הנכוחה עד אשר יסירו הסלף מקרבם, וישלחו יד במידה ההיא למשאות אותה משרשיה.
  • ...
  • "וסלף בוגדים ישדם" - הבגידה היפך ליושר, כי היפך ליושר במידות - משלם רעה תחת טובה. וסלף בוגדים הוא העיקשות וחילוף המידות הטובות המגיע אליהם ממידת הבגידה, כי הם מתחזקים בכל יום בפועל מידת בגידתם, וכוח תאוותם להיפך היושר, ועל ידי כן קונין המידות הרעות; והסלף ההוא ישדם, שלא ימשלו לשוב אל הנכונה, מעניין שנאמר (משלי י כא): "ואוילים בחסר לב ימותו"
  • או לשון קללה, שמקלל אותם לעוצם גנות מידתם, על דרך (משלי י לא): "ולשון תהפוכות תיכרת".

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תמת ישרים תנחם", יש הבדל בין ישרים לצדיקים, שהישר הוא מי שלבו הולך בדרך ישר, בין באמונות ודעות ובעניני הבינה, שע"ז בא לרוב מלת ישר על הבינה, בין על המדות והמעשים ששרשם בחכמה, וכשבא על דרכי החכמה הוא נבדל מן הצדיק במה שהישר טבע לבו נוטה לטוב מצד היושר הנטוע בקרבו, והצדיק עושה כן מפני שלמד צדק והורגל בו, עד שהצדיק כובש יצרו ומרגיל א"ע הפך טבעו, והישר טבעו כן. גם שהישר אינו מביט על חקות הצדק רק על חקות יושר לבבו עד שיעשם לפנים משורת הדין, כמ"ש חז"ל על ועשית הישר והטוב, והנה לשילך בדרך הטוב צריך,

  • א) שיהיה דרכו ישר,
  • ב) שינחהו הדרך, כמ"ש ה' נחני בצדקתך הישר לפני דרכך, ומי שאינו ישר אין דרכו ישרה וצריך עזר ממרום להישיר דרכו, אבל גם הישר הגם שדרכו ישרה מצד מדת היושר שבו, עדיין צריך שינחנו הדרך כי צרכי גופו ועניניו ימנעהו לפעמים מדרכו אבל גדר התמימות הוא שיעמוד בקביעות על מצב השלימות בלי נטות ממנו, וכן שלא יהיה לו שום פניה וכונה אחרת, ותמימות הזה כשתמצא בלב ישרים תנחם הדרך, כי אז לא יעכבוהו המונעים המטרידים, "וסלף בוגדים ישדם", הבוגדים הם הפך ישרי לב, שהם ילכו הפך היושר, וסלף נקרא מה שמקלקל היושר והצדק, וזה ישוד אותם, שסלף הזה דומה כלסטים המצויים בדרך עקש וישימון, שיבוז הון הנפש ויפילה לבאר שחת:


ביאור המילות

(ג-ו) "תומת ישרים, צדקת תמים: צדקת ישרים". הישר מציין מי ששכלו ומדותיו ישרים בטבע, והוא גדול מהצדיק שהוא כובש כנ"ל (ב' ז'), והתום מציין המעשה הקבועה בלי שינוי ובלא פניה כנ"ל (שם ופסוק כ"א) וצדיק תמים היינו שעומד תמיד על מצב אחד בל ימוט בשום זמן ובכל ענין:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"תומת" - תמימות הישרים תנהיגם בדרך הטוב להם.

"וסלף" - עקמימות הבוגדים ישודד מהם נפשותם.

מצודת ציון

"וסלף" - ענין עקום, כמו (שמות כג): "ויסלף דברי צדיקים".

"ישדם" - מלשון שדידה וגזילה.

<< · מ"ג משלי · יא · ג · >>