פתיחת התפריט הראשי

רבנו יונה על משלי יא


פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

משלי יא ג: תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם וְסֶלֶף בּוֹגְדִים ושדם [יְשָׁדֵּם׃]

עתה פתח שלמה ע"ה להורות עניין מידת התום ומידת היושר. והם שני עניינים, וקרובים בדמיון זה לזה, על כן יחברם הכתוב במקומות הרבה, כמו שנאמר:

  • באיוב (איוב א א): "איש... תם וישר, וירא אלהים וסר מרע"; התום והיושר דומים בעניינם, וכן סור מרע בסיבת יראת האלהים.
  • וכן (תהלים כה כא): "תום ויושר יצרוני".
  • ונאמר (משלי כט י): "אנשי דמים ישנאו תם וישרים יבקשו נפשו", והמקראות ההם סדורים בעניין ההפכים, שהטבע שונא את הפכו ואוהב את דומהו, וכתוב למעלה לזה (משלי כט ט): "איש חכם נשפט את איש אויל, ורגז ושחק ואין נחת". והעניין, כי אין נחת לזה מזה, ועל זה אמר, שהישרים יבקשו נפש התם לאהבה וחברה, לפי שעניינם דומה.

ועתה אבאר עניין התם ועניין הישר.

דע, כי התום = שלמות ומידות הנפש, כמו שנאמר (תהלים קא ב): "אתהלך בתם לבבי". והנה תראה, כי:

  • הבהמה אשר אין בה מום, תיקרא תמימה - (ויקרא כב כא): "תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו", (במדבר יט ב): "פרה אדומה תמימה". כי שלמות הבהמה - בהעדר המום מבשרה, נקראת תמימה.
  • ומום האדם - רוע מידות נפשו, על כן ייקרא מי שאין לו מידה מגונה - תמים, וכן אמרו [רבותינו] ז"ל על עניין (בראשית ו ט): "צדיק תמים": (תלמוד בבלי עבודה זרה ו א): "תמים בדרכיו, צדיק במעשיו." פירוש תמים בדרכיו = במידותיו, וכן (תהלים קיט א): "אשרי תמימי דרך" = תמימי מידות והנהגות, וכן (ישעיהו סד ד): "בדרכיך יזכרוך", ורבים כהם.

ועניין תואר הישר - אוהב היושר, ובוחר הצדק והנכונה (ראו לקמן יט ב). ובכלל התואר הזה, שהוא מכיר היושר ונכון לבב באמת, כי לא ייקרא האדם אוהב ובוחר, מבלי שיכיר הנאהב והנבחר. וטבע הישר הנמצא בו, כולל שני אלה: שתכונתו נוטה אל היושר בכל דברי מחקריה, ותאוותו גם כן אל היושר נוטה ונכספה. והשלמות באיש - הכוח החכמה והכח המתאוה לדרך אחת, היא דרך היושר.

אבל לא ייתכן לכוח המתאווה מבלי היות תולדתו גם כן להתאוות לצרכי הגוף ולהנאות ההרגשות, זולתי אם האיש ההוא ייעדר ההרגשות. על כן צריך האיש זה לחזק, בהרגל ובהמשכה, את כוחו המתאווה בתולדתה אל היושר, ולהוסיף יום יום על תאוותה אל היושר, ולסלק נטותה אל שאר התאוות וההנאות. ויהיה סילוק שאר התאוות, במניעת המחשבה והפועל מהן, זולתי כדי צורך קיום הגוף והעמדת תולדת כוח איבריו על מזג תכונתם. וכן יהיה סילוק שאר התאוות, בחוזק התאווה אל החכמה ובהתמדת החשק והמחשבה בדרכי היושר, אז תשבות תאוות ההנאות והרצת את חפציה, ויתגבר חפץ החכמה ולא ישיגו אליו שאר החפצים, כאשר נודע כי כל החפצים לא ישוו בה. ויעזור את האיש הזה טבע היושר אשר בו, בכל מה שירצה להגביר כוח התאווה והחשק אל היושר.

והיושר - כולל כל המידות הטובות, כי המידות הטובות הם המידות הישרות.

ומן ההקדמה הזאת, תעמוד על ביאור הפסוקים האלה, השנויים והמשולשים בעניין התם ועניין היושר. והנה אשוב לבארם:

  • "תומת ישרים תנחם" - שלמות המידות המגעת אל הישרים מתולדת ישרם - כי ישרם יעזרם בכל אשר יגבירו תאוותם והרגל הנהגתם לקנות המידות הטובות - היא תנחם לשמרם מכל מכשול במעשיהם, כמו שכתוב (משלי ו כב): "בהתהלכך תנחה אותך".
  • פירוש אחר: "תומת ישרים תנחם" - אינם צריכים לטרוח להנחות תומתם, כעניין שנאמר (איוב לא יח): "ומבטן אמי אנחנה", אבל תומתם תנחה אותם, רצה לומר, כי התמימות נקל לישר בדרך; ונאמר (משלי יד ו): "ודעת לנבון נקל". וכי אהבת היושר והכרתו, תתקן את כל המידות כשהשגיח עליהן, והתמימות המגעת מן היושר תנחה את בעליה.
  • והסלף, שהוא היפך היושר, הנמצא בתולדת הבוגדים - ישדם ויכלם, כי לא ישיגו דרך מדרכי הנכוחה עד אשר יסירו הסלף מקרבם, וישלחו יד במידה ההיא למשאות אותה משרשיה.
  • ...
  • "וסלף בוגדים ישדם" - הבגידה היפך ליושר, כי היפך ליושר במידות - משלם רעה תחת טובה. וסלף בוגדים הוא העיקשות וחילוף המידות הטובות המגיע אליהם ממידת הבגידה, כי הם מתחזקים בכל יום בפועל מידת בגידתם, וכוח תאוותם להיפך היושר, ועל ידי כן קונין המידות הרעות; והסלף ההוא ישדם, שלא ימשלו לשוב אל הנכונה, מעניין שנאמר (משלי י כא): "ואוילים בחסר לב ימותו"
  • או לשון קללה, שמקלל אותם לעוצם גנות מידתם, על דרך (משלי י לא): "ולשון תהפוכות תיכרת".

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תועבת ה' עקשי לב" - הם בעלי המידות הרעות, כי המידות מתייחסות אל הלב...

והודיענו, כי בעלי המידות הרעות נתעבים לפני השם יתברך, וכמו שכתוב (משלי טז ה): "תועבת ה' כל גבה לב".

"ורצונו תמימי דרך" - הם השלמים במידותם מן התולדת, או שהסבו מידותם להנחותם אחרי השכל, כאשר ביארנו למעלה - הוא רצון השם יתברך...

"תמימי דרך" - תמימי מידות, וכן רוב לשון 'דרך' הנזכר בספר הזה, כאשר ביארנו.

הערה: ראו רבנו יונה על משלי יז כ, שם פירש ש"עיקש לב הוא האיש שדעתו משובשת ולא יכיר האמת".

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי יא לא): "הן צדיק בארץ ישולם, אף כי רשע וחוטא" - אם תראה רשע וטוב לו בעולם הזה, אל תעבור עליך רוח ספק בעניין הפקודה והשילום באחריתו, כי באמת ישלמו לו כפעלו. כי הנה, הצדיק ישולם בעולם הזה על חטא אחד שיחטא, ואף על פי שהצדיק אהוב לאלהיו, אינו מוותר לו על חטאו - אף כי רשע וחוטא, כל שכן כי ימודו לו אל חיקו ולא יוותרו לו על חטאיו.

ואשר תראה שלוות הרשע, אולי יש בידו זכות אחת, והוא אינו ראוי לתגמול הנעימות בעולם הבא, על כן יאכילוהו זכותו בעולם הזה, על דרך (דברים ז י): "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו".

אף כי - לשון קל וחומר, וכן (שמואל א כג ג): "ואף כי נלך קעילה".

ואמרו הן צדיק בארץ - כי לא יפקדו חטא הצדיק בעולם הבא, זולתי בעולם הזה ישלמו לו חטאו, למען יינקה לעולם הבא.

ואמרו ז"ל בבראשית רבה: "אם לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה". והעניין: אם לעוברי רצונו יש שלוה גדולה בעולם הזה על זכות אחת - לעושי רצונו על אחת כמה וכמה שהם מתעתדים לנעימות. ועוד אמרו שם: "אם לעושי רצונו כך, לעוברי רצונו על אחת כמה וכמה", וזה כענין המקרא הזה, כי אם הצדיק נלכד בחטאו בעולם הזה, אף כי הרשע בעולם הבא תהי על עצמותיו עוונותיו.