מ"ג משלי יא ב

מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בא זדון ויבא קלון ואת צנועים חכמה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בָּֽא־זָ֭דוֹן וַיָּבֹ֣א קָל֑וֹן
  וְֽאֶת־צְנוּעִ֥ים חׇכְמָֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בא זדון ויבא קלון ואת צנועים חכמה" - תבוא חכמה

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בא זדון". הנה כשבא איש זדון והוא הרשע בדעות אשר יהרס לשפוט בדברי' בזולת עיון הנה בא אחריו קלון ובושת כי לא יסכים המציאות למה ששפטו אותו מזה ואמנם האנשים הצנועים שלא יהרסו לעלות לזאת המדרג' כי אם אחר ההצעות הראויות ובדברי' הראויים הנה תמצא אתם חכמה:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בא זדון", הזד הוא החולק על דרכי החכמה ועל האמת בטענות והיקשים ומזיד לעבור עליה בשאט נפש, והוא ההפך מן הצנוע שמסתיר פניו מעלות במעלות ויודע מך ערכו, כמו ויסתר משה פניו, "ועם הצנועים תבא חכמה", כי לא יקבעו דרכי החכמה רק בלב המאמין ומקבל ושומע לרבותיו ולא יזיד לחלוק עליהם, אבל "כשבא הזדון" בא עמו "קלון", שהוא הפך הכבוד, כי דרכיו שבוחר בהם הם נקלים והפך דרכי החכמה המכובדים:


ביאור המילות

"זדון". החולק על ה' ודרכי התורה במזיד ופרסום, כמ"ש והאיש אשר יעשה בזדון את ה' הוא מגדף, ואם נלוה עמו הגאוה היתירה הוא מתלוצץ על החכמה והחכמים, כמ"ש זד יהיר לץ שמו, וכן בא על הזד על רעהו שהוא המציא תחבולות להרע לו, וחז"ל בסנהדרין (דף ס"ט) שתפוהו עם שם נזיד מענין בישול הרעיונים שזה רק באיש לא בקטן:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בא זדון" - כאשר בא איש זדון, בא עמו קלון, כי יבזה את הבריות; ועם צנועים בא חכמה.

מצודת ציון

"קלון" - בזיון.

"צנועים" - המסתתרים עצמם מרוב ענותנותם.

<< · מ"ג משלי · יא · ב · >>