פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
חֲמַת־מֶ֥לֶךְ מַלְאֲכֵי־מָ֑וֶת
  וְאִ֖ישׁ חָכָ֣ם יְכַפְּרֶֽנָּה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חמת מלך" - הוא כמלאכי מות כשלוחי מיתה

"ואיש חכם יכפרנה" - יפייסנה

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חמת מלך". הכעס שיכעס המלך הזה על מה שהפליג לחקור בו לפי העדות ושפט מפני זה בדבר מה נמצא אחר זה בחוש בלתי צודק מפני הכזב שיהיה בעדות הנה הוא כמו מלאכי מות להסיר האדם מדרך חיים אל דרך המות כי ידמה לו שהטורח בחכמה הוא לבטלה ואמנם איש חכם יסיר זאת החמה בשיפליג תחלה בדבר העדות להתבונן אם קצתו מסכים לקצתו אם ימצאוהו בלתי מסכים הנה יעמוד על מה שהיה מהם צודק מהדרכים רבים מהם שיתבונן באי זה מאלו הדרכים נכפל העדות יותר כי אשר נכפל בו העדות יותר ידמה היותו מסכים לאמת ומהם שיתבונן מצד המעידים ר"ל שכאשר יעיד בו איש יותר שלם ויותר חכם הוא יותר שיהיה צדק ומהם שיתבונן בו מצד הטעות שאפשר שיקרה בהרגש בו מהטעות יותר הוא יותר ראוי שיונח בלתי צודק והנה ג"כ אפשר שיסיר החכם זה הכעס והחמה בצד אחד והוא שאחר שהשיג בחוש הפך מה שיתחייב מהעדות ישוב להסיר מהעדות מה שחוייב ממנו זה הביטול ויחקר עם השאר ועם מה שהשיג בחוש כי בזה האופן יתיישר למצוא האמת והנה יסיר החכם זה הכעס בצד אחר יותר שלם והוא כי מדרכו שלא יעיר בדבר אם לא היה צודק ונקי מהטעות ואם היה אפשר שיהיה בהרגש טעות יגיד זה הענין בעדותו:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה", החמה היא טמונה בלב, והתגלותה להנקם נקרא אף, והנה חמת אדם הדיוט אינה מסוכנת כי א"י להנקם תיכף, אבל המלך כשיתעורר חמתו הוא המלאכים ששולח המות, כי בחמתו ישחית רבים, וצריך לבקש איש חכם אשר בחכמתו ידע לכפר עון ולהשיב חמה, ויש לה מליצה על חמת המלך העליון שעוררה מלאכי מות, ואיש חכם יכפרנה כמו פינחס השיב את חמתי וכו' ויכפר על בני ישראל, ויאמר להשמידם לולא משה בחירו וכו' להשיב חמתו מהשחית:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מלאכי מות" - החמה ההיא כאלו ישולח באדם מלאכי מות

"יכפרנה" - יעביר את החמה במתק אמרי פיו.

מצודת ציון

"יכפרנה" - ענין העברה וקנוח, ועל שם זה יקראו המזרקים (עזרא א): "כפורי זהב", כי הכהן מקנח ידיו מן הדם בשפת המזרק.

<< · מ"ג משלי · טז · יד · >>