פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
באור פני מלך חיים ורצונו כעב מלקוש

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בְּאוֹר־פְּנֵי־מֶ֥לֶךְ חַיִּ֑ים
  וּ֝רְצוֹנ֗וֹ כְּעָ֣ב מַלְקֽוֹשׁ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"באור פני מלך חיים" - מי שהקב"ה מסביר לו פנים חיים הוא לו לכך צריך אדם ליישר דרכו לפניו

"ורצונו כעב מלקוש" - מי שהוא מרוצה לו רצונו טוב לו כעב המביא את המטר

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"באור פני מלך חיים". הנה באור פני המלך הזה בהשגת המושכלות יושגו החיים הנצחיי' והרצוי שיהי' ממנו לשאר הכחות המשרתות אותו הוא במדרגת העב שיהיה ממנו המלקוש אשר יביא פרי הצמחי' ותכליתם וזה כי בזה האופן יתיישר לאדם השגת ההצלחה שהו' הפרי המכוון בו:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"באור פני מלך חיים", מוסב למעלה ואחר שאיש חכם כפר חמה, סרו מלאכי מות, ואז בהאיר "אור פני מלך" שזה סימן שסרה החמה, ימצא "חיים" שהוא הפך המות, ואם יוסיף להפיק "רצונו" דומה "כעב מלקוש". והנה לקמן (י"ט י"ב) נהם ככפיר זעף מלך וכטל על עשב רצונו, הזעף קטן מן החמה, כי הוא עצב פנימי שי"ל על איזה דבר, ואינו בחמה רק שאז מונע השפע והרצון, ואז אין לאדם לקרב אליו, כמו שאין לקרב אל הכפיר בעת נהמו, ובכ"ז אינו שולח מות חוץ מגבולו כי הכפיר לא יצא על טרפו חוץ למעונו, (שזה מעשה האריה לא הכפיר) רק במעונתו לא יקרב כל חי אליו, ואז אחר ששב רצונו ישוב להשפיע ולהאציל מטובו וכולם שבעים כטל הבא בתמידות על העשב ללחלחו, אבל חמת מלך תשלח מלאכי מות חוץ לגבולו וצריך איש חכם לכפר, ואם ישוב רצונו אחר שנעצר ימים רבים, והעשב היה צמא למטר טובו, דומה "רצונו כעב מלקוש", כאילו נעצר הגשם ימים רבים, ושב להשביע העשב הכמוש והעיף מבלי מים, וכן כשירצה להם ישוב להשפיע טובו וברכתו אחרי נעצר וימנעו רביבים ומטר הטוב והחסד:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"באור" - כשהמלך מאיר פניו למי, ומראה פנים צהובות ושוחקות, הוא לו לחיים, כי הרבה טובה ביד המלך.

"ורצונו" - רצון המלך הוא כעב המביא מלקוש, הוא המטר המאוחר היורד על הקשין ועל המלילות.

מצודת ציון

"מלקוש" - כן נקרא המטר המאוחר, כמו (דברים יא): "יורה ומלקוש".

<< · מ"ג משלי · טז · טו · >>