פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לב שמח ייטב פנים ובעצבת לב רוח נכאה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים וּבְעַצְּבַת לֵב רוּחַ נְכֵאָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֵ֣ב שָׂ֭מֵחַ יֵיטִ֣ב פָּנִ֑ים
  וּבְעַצְּבַת־לֵ֗֝ב ר֣וּחַ נְכֵאָֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לב שמח ייטיב פנים" - אם תשמח לבו של הקדוש ברוך הוא בלכתך בדרכיו ויטיב לך פניו לעשות כל רצונך ואם תעצבהו יראה לך רוח נכאה כד"א (בראשית ה') ויתעצב אל לבו ויאמר ה' אמחה את האדם וגו' רוח נכאה טלנ"ט רוח של זעף

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי טו יג): "לב", (משלי טו יד): "לב", (משלי טו טו): "כל" - שלושה דבקים.

"ייטיב" - מן (בראשית כד טו): "טובת מראה", ייפה הפנים.

"רוח נכאה" - ונשברת היא, על כן לא תלמוד הדעת.

אבל "לב נבון", שישמח ואין לו עוצב בעולם, הוא "יבקש" ללמוד "דעת".

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לב שמח". הנה הלב השמח ייטיב העיון ובכעס הלב ועצבונו תהיה הנפש נכאה ודואגת ולזה היתה השמחה משובחת באופן מהכעס ולזה תמצא כי אלישע אמר שיקחו לו מנגן לשמח לבו ואז היתה עליו יד ה' ונתבאר ג"כ שכל ימי כעס יעקב על בנו יוסף לא שרתה עליו רוח הקדש:

 

רבנו יונה גירונדי (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לב שמח ייטיב פנים..." - נתכוון שלמה עליו השלום, שנלמוד מזה, שלא יעלה על הדעת שאין תועלת והפסד על מחשבות הלב, כי אם בדברים ובפועל; ונתן מופת, כי יש ללב פועל בגוף - כי עיקר הנאת הגוף וצערו תלויים בלב, כי משמחת הלב יגיע עיקר תענוג הגוף (כי (משלי יז כב): "לב שמח ייטיב גהה"), ובעצבת ליבו ויגונו יגיע שבר רוח, ולא תימצא הנאה לגוף עם שבר רוח (וכמו שנאמר (משלי יח יד): "ורוח נכאה מי יישאנה").

עתה, ראה עונש הלב השמח בחטא ובאיוולת, (גם) כי עיקר הנאת הגוף ישים בחטא! שעיקר הנאתו תגיע מן השמחה, וגם ניכרת בו, כי "לב שמח ייטיב פנים".

גם, לעומת זה תשקול שכר לב השמח במצוות והמצטער על החטא.

והרשעים ישמחו בחטא וברשע, שנאמר (משלי טו כא): "איוולת - שמחה לחסר לב";

והצדיקים - שמחתם בעבודת ה' יתברך, שנאמר (תהלים קיט קסב): "שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב", ונאמר (תהלים לב יא): "שמחו בה' וגילו צדיקים".

והעניין הזה שכתבנו נכבד מאד, על כן סמך למקרא הזה (משלי טו יד): "לב נבון יבקש דעת", כי שמחתו בחכמה, כי השמחה שורש כל התענוגים, שגם בגוף ניכרת, וכאשר ביארנו.

גם, אמרו: החכם - תורתו יצהיל פנים, שנאמר (קהלת ח א): "חכמת אדם תאיר פניו".

ואפשר, על דרך רחוקה, שבא ללמד, כי תרגיש כאשר לא יאהב לץ התוכחת, באשר לא ייטיב ליבו את פניו בשמעו את דברי התוכחת.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לב שמח ייטיב פנים", שמחת הלב ועצבונו יהיה בכמה אופנים, ופה מדבר בלב השמח בעניני העולם, כמ"ש ולבי שמח מכל עמלי, והוא מי שאינו מתעצב על עונותיו ועל חסרון כשרונו בשלמות נפשו, כי לבו שמח בהצלחתו, והוא "רק ייטיב פנים", כי שמחת הלב ניכר על הפנים, אבל לא ייטיב בזה את הרוח, שהרוח כולל לכל כחות הנפש הפנימיים רוח חכמה ובינה רוח דעת ויראת ה', ולפעמים הלב שמח והרוח נכאה, שהרוח שפל ומורד ונכאה כי עוסק בתאות העוה"ז ובשמחתה לבד, אבל "בעצבת לב (ייטיב) רוח נכאה", על ידי שיתעצב על מעמדו הנפשי יתנשא רוחו ויגביהנו למעלה, וזה טוב יותר מהטבת פנים, ועי' פירושי על פסוק לב שמח ייטיב גהה:

ביאור המילות

"ייטב". נמשך לשתים, ורוח כולל הכחות הנפשיות כולם:

 

הגאון מווילנה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לב שמח" - מי שליבו שמח בעמלו, ייטב פנים שלו.

"ובעצבת לב רוח נכאה" - כי השתוקקות האדם למצוה לעשותה או לשאר דברים היא באה מהרוח השורה בו, כמו שפירשנו למעלה, אבל מי שליבו עצב - הרוח שלו נכאה, פירוש: שבורה, ונפשו קצה בכל דבר, ואינו עושה כלל.

וכן בתורה הם: פשט, רמז, דרש וסוד, ובכל אחד פנים בפני עצמו, כמו שאמרו (סופרים טז ב): "פנים אימות למקרא... פנים שוחקות לש"ס, פנים מסבירות לאגדה". וכן, (דברים ה ד): "פנים בפנים דיבר ה' עמכם", והיינו, לכל פנים שבתורה הסביר להם "פנים". וזהו: "לב שמח ייטיב פנים".

"ובעצבת לב רוח נכאה", כמו שנאמר, (ישעיהו נט כא): "רוחי אשר עליך...".

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לב שמח" - שמחת הלב תיטיב מאור הפנים וזהרו, ובעבור עצבת לב נשברה הרוח וישפל בעיני עצמו.

מצודת ציון

"נכאה" - נשברה, כמו (תהלים קט): "ונכאה לבב".

<< · מ"ג משלי · טו · יג · >>