פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות ויקרא


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דברו אל בני ישראל לאמר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
דַּבְּר֛וּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֹ֤את הַֽחַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר תֹּאכְל֔וּ מִכׇּל־הַבְּהֵמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
מַלִּילוּ עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימַר דָּא חַיְתָא דְּתֵיכְלוּן מִכָּל בְּעִירָא דְּעַל אַרְעָא׃
ירושלמי (יונתן):
מַלִילוּ עִם בְּנֵי יִשְרָאֵל לְמֵימָר דָא חַיְתָא דְמִכַשְׁרָא לְמֵיכַלְהוֹן מִן כָּל בְּעִירָא דְעַל אַרְעָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"דברו אל בני ישראל" - את כולם השוה להיות שלוחים בדבור זה לפי שהושוו בדמימה וקבלו עליהם גזירת המקום באהבה

"זאת החיה" - ל' חיים לפי שישראל דבוקים במקום וראויין להיות חיים לפיכך הבדילם מן הטומאה וגזר עליהם מצות ולאומות העולם לא אסר כלום משל לרופא שנכנס לבקר את החולה וכו' כדאי' במדרש רבי תנחומא

"זאת החיה" - (ת"כ חולין כט) מלמד שהיה משה אוחז בחיה ומראה אותה לישראל זאת תאכלו וזאת לא תאכלו

"את זה תאכלו וגו'" - אף בשרצי המים אחז מכל מין ומין והראה להם וכן בעוף ואת אלה תשקצו מן העוף וכן בשרצים וזה לכם הטמא

"זאת החיה מכל הבהמה" - (חולין עא) מלמד שהבהמה בכלל חיה

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מכל הבהמה אשר על הארץ" - פשוטו מכל הבהמה אשר על פני כל הארץ כטעם מכל אשר בעולם ומדרשו (תו"כ פרשה ב ו) מפני שיש חיות בים ואין תורתן בסימנין הללו אלא כדגים לפיכך אמר אשר על הארץ להוציא מה שבים

מדרש ספרא (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ב]

  • (ויקרא יא, ב) "זאת החיה אשר תאכלו"-- מלמד שהיה משה אוחז החיה ומראה להם לישראל ואומר להם "זו תאכלו וזו לא תאכלו".
  • (שם, ט) "את זה תאכלו מכל אשר במים"-- "זה תאכלו וזה לא תאכלו".
  • (שם, יג) "את אלה תשקצו מן העוף"-- "את אלה תשקצו ואת אלו לא תשקצו"
  • (שם, כט) "זה לכם הטמא"-- "זה טמא וזה אינו טמא".


[ג] "זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה" -- משמע מוציא מיד משמע.

  • מכלל שנאמר (בראשית ט, ג) "כירק עשב נתתי לכם את כל" -- יכול הכל היה בכלל היתר?    תלמוד לומר (דברים יד, ד-ה) "זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור וכולי".

[ד] יכול תהיה כל הבהמה כולה מותרת?

  • תלמוד לומר (בראשית ט, ד) "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו" -- אסר אבן מן החי.
  • (בראשית לב, לג) "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה" -- אסר גיד הנשה.
  • (ויקרא ז, כג) "כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו" -- אסר את החלב.
  • (ויקרא, ז) "וכל דם לא תאכלו" -- אסר את הדם.

יכול יהיו מותרים בזביחה ושלא בזביחה?    תלמוד לומר (דברים יב, כא) "וזבחת...ואכלת".


[ה] אין לי אלא כבשים ועזים המיוחדים; מנין לרבות את הכלאים?    תלמוד לומר 'חיה ובהמה'.

אין לי אלא חיה ובהמה -- חיה-מין-חיה בהמה-מין-בהמה. מנין בהמה-מין-חיה וחיה-מין-בהמה?    תלמוד לומר "חיה" מכל מקום, "ובהמה" מכל מקום.

[ו] יכול אף חית ובהמת הים?    תלמוד לומר "על הארץ"-- להוציא את שבים.

[ז] או אינו אלא שעל הארץ תהיה מותרת בסימנים, ושבים בין בסימנים בין שלא בסימנים?...    תלמוד לומר "זאת..[תאכלו]..אשר על הארץ"-- אין לך אלא שעל הארץ.


[ח] "זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ"-- מלמד שבהמה בכלל חיה.
מנין שאף חיה בכלל בהמה?    תלמוד לומר (דברים יד, ד-ה) "זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור אקו ודישון ותאו וזמר".



<< · מ"ג ויקרא · יא · ב · >>