רש"י על ויקרא יא
<< · רש"י על ויקרא · יא · >>
פסוק א (כל הפסוק)
"אל משה ואל אהרן כז" - למשה אמר שיאמר לאהרן
"לאמר אליהם" - אמר שיאמר לאלעזר ולאיתמר או אינו אלא לאמר לישראל כשהוא אומר דברו אל בני ישראל הרי דבור אמור לישראל הא מה אני מקיים לאמר אליהם לבניו לאלעזר ולאיתמרפסוק ב (כל הפסוק)
"דברו אל בני ישראל" - את כולם השוה להיות שלוחים בדבור זה לפי שהושוו בדמימה וקבלו עליהם גזירת המקום באהבה
"זאת החיה" - ל' חיים לפי שישראל דבוקים במקום וראויין להיות חיים לפיכך הבדילם מן הטומאה וגזר עליהם מצות ולאומות העולם לא אסר כלום משל לרופא שנכנס לבקר את החולה וכו' כדאי' במדרש רבי תנחומא
"זאת החיה" - (ת"כ חולין כט) מלמד שהיה משה אוחז בחיה ומראה אותה לישראל זאת תאכלו וזאת לא תאכלו
"את זה תאכלו וגו'" - אף בשרצי המים אחז מכל מין ומין והראה להם וכן בעוף ואת אלה תשקצו מן העוף וכן בשרצים וזה לכם הטמא
"זאת החיה מכל הבהמה" - (חולין עא) מלמד שהבהמה בכלל חיהפסוק ג (כל הפסוק)
"מפרסת" - כתרגומו סדיקא
"פרסה" - פלאנט"ה בלע"ז
"ושסעת שסע" - שמובדלת מלמעלה ומלמטה בשתי צפרנין כתרגומו ומטלפא טלפין שיש שפרסותיו סדוקות מלמעלה ואינן שסועות ומובדלות לגמרי שמלמטה מחוברות (חולין עא)
"מעלת גרה" - מעלה ומקיאה האוכל ממעיה ומחזרת אותו לתוך פיה לכתשו ולטחנו הדק
"גרה" - כך שמו ויתכן להיות מגזרת מים הנגרים (ש"ב יד) שהוא נגרר אחר הפה ותרגומו פשרא שע"י הגרה האוכל נפשר ונמוח
"בבהמה" - תיבה זו יתירה היא לדרשה להתיר את השליל הנמצא במעי אמו (ת"כ שם פד)
"אותה תאכלו" - ולא בהמה טמאה והלא באזהרה היא אלא לעבור עליה בעשה ולא תעשה (זבחים לד)פסוק ח (כל הפסוק)
"מבשרם לא תאכלו" - אין לי אלא אלו שאר בהמה טמאה שאין לה שום סימן טהרה מנין אמרת קל וחומר ומה אלו שיש בהן קצת סימני טהרה אסורות וכו' (כל הענין בת"כ)
"מבשרם" - על בשרם באזהרה ולא על עצמות וגידין וקרנים וטלפים
"ובנבלתם לא תגעו" - יכול יהו ישראל מוזהרים על מגע נבלה תלמוד לומר אמור אל הכהנים וגו' (ויקרא כא) כהנים מוזהרין ואין ישראל מוזהרין קל וחומר מעתה ומה טומאת המת חמורה לא הזהיר בה אלא כהנים טומאת נבלה קלה לא כ"ש ומה ת"ל לא תגעו ברגל (ר"ה יז) זהו שאמרו חייב אדם לטהר עצמו ברגלפסוק ט (כל הפסוק)
"סנפיר" - אלו ששט בהם
"קשקשת" - אלו קליפים הקבועים בו כמו שנא' (ש"א יז) ושריון קשקשים הוא לבושפסוק י (כל הפסוק)
פסוק יא (כל הפסוק)
"ושקץ יהיו" - לאסור את עירוביהן אם יש בו בנותן טעם (חולין צט)
"מבשרם" - אינו מוזהר על הסנפירים ועל העצמות
"ואת נבלתם תשקצו" - (שם סו) לרבות יבחושין שסיננן יבחושין מושיילונ"ש בלע"זפסוק יב (כל הפסוק)
פסוק יג (כל הפסוק)
פסוק טז (כל הפסוק)
פסוק יז (כל הפסוק)
"השלך" - פירשו רבותינו (חולין סה) זה השולה (פי' מגביה) דגים מן הים וזהו שתרגם אונקלוס ושלינונא
"כוס וינשוף" - הם צואיטי"ש הצועקים בלילה ויש להם לסתות כאדם ועוד אחר דומה לו שקורין ייב"ןפסוק יח (כל הפסוק)
פסוק יט (כל הפסוק)
"החסידה" - זו דיה לבנה ציגוני"ה ולמה נקרא שמה חסידה שעושה חסידות עם חברותיה במזונות
"האנפה" - היא דיה רגזנית ונראה לי שהיא שקורין לה היירו"ן
"הדוכיפת" - תרנגול הבר וכרבלתו כפולה ובלע"ז הרופ"א ולמה נקרא שמו דוכיפת שהודו כפות וזו היא כרבלתו ונגר טורא נקרא על שם מעשיו כמו שפירשו רבותינו במס' גיטין בפרק מי שאחזו (דף סג)פסוק כ (כל הפסוק)
פסוק כא (כל הפסוק)
"על ארבע" - על ד' רגלים
"ממעל לרגליו" - סמוך לצוארו יש לו כמין שתי רגלים לבד ד' רגליו וכשרוצה לעוף ולקפוץ מן הארץ מתחזק באותן שתי כרעים ופורח ויש מהן הרבה כאותן שקורין לנגושט"א אבל אין אנו בקיאין בהן שארבעה סימני טהרה נאמרו בהם ארבע רגלים וד' כנפים וקרסולין אלו כרעים הכתובים כאן וכנפיו חופין את רובו וכל סימנים הללו מצויין באותן שבינותינו אבל יש שראשן ארוך ויש שאין להם זנב וצריך שיהא שמו חגב ובזה אין אנו יודעים להבדיל ביניהםפסוק כג (כל הפסוק)
פסוק כד (כל הפסוק)
"ולאלה" - (ת"כ) העתידין להאמר למטה בענין
"תטמאו" - כלומר בנגיעתם יש טומאהפסוק כה (כל הפסוק)
פסוק כו (כל הפסוק)
פסוק כז (כל הפסוק)
"על כפיו" - כגון כלב ודוב וחתול
"טמאים הם לכם" - למגעפסוק כט (כל הפסוק)
"וזה לכם הטמא" - כל טומאות הללו אינן לאיסור אכילה אלא לטומאה ממש להיות טמא במגען ונאסר לאכול תרומה וקדשים וליכנס למקדש
"החלד" - מושטיל"ה
"והצב" - פויי"ט שדומה לצפרדעפסוק ל (כל הפסוק)
"אנקה" - הריצו"ן
"הלטאה" - לישרד"ה
"החמט" - לימצ"ה
"תנשמת" - טלפ"אפסוק לב (כל הפסוק)
"במים יובא" - (יבמות עה) ואף לאחר טבילתו טמא הוא לתרומה
"עד הערב" - ואחר כך
"וטהר" - בהערב שמשפסוק לג (כל הפסוק)
"אל תוכו" - אין כלי חרס מיטמא אלא מאוירו (חולין כד)
"כל אשר בתוכו יטמא" - הכלי חוזר ומטמא מה שבאוירו (ס"א צ"ל בתוכו)
"ואתו תשבורו" - (ת"כ) למד שאין לו טהרה במקוהפסוק לד (כל הפסוק)
פסוק לה (כל הפסוק)
"תנור וכירים" - (כלים יא) כלים המטלטלין הם והם של חרס ויש להן תוך ושופת את הקדרה על נקב החלל ושניהם פיהם למעלה
"יתץ" - שאין לכלי חרס טהרה בטבילה
"וטמאים יהיו לכם" - שלא תאמר מצווה אני לנותצם ת"ל וטמאים יהיו לכם אם רצה לקיימן בטומאתן רשאיפסוק לו (כל הפסוק)
"אך מעין ובור מקוה מים" - המחוברים לקרקע אין מקבלין טומאה. ועוד יש לך ללמוד "יהיה טהור" הטובל בהם מטומאתו.
"ונוגע בנבלתם יטמא" - אפילו הוא בתוך מעין ובור ונוגע בנבלתם יטמא (ת"כ). שלא תאמר ק"ו, אם מטהר את הטמאים מטומאתם, ק"ו שיציל את הטהור מליטמא? לכך נאמר "ונוגע בנבלתם יטמא".פסוק לז (כל הפסוק)
"זרע זרוע" - זריעה של מיני זרעונין זרוע שם דבר הוא כמו (דנייאל א) ויתנו לנו מן הזרועים
"טהור הוא" - למדך הכתוב שלא הוכשר ונתקן לקרותמה אוכל לקבל טומאה עד שיבואו עליו מיםפסוק לח (כל הפסוק)
"וכי יותן מים על זרע" - בין מים בין שאר משקין בין הם על הזרע בין הזרע נפל לתוכן הכל נדרש בתורת כהנים
"ונפל מנבלתם עליו" - אף משנגב מן המים שלא הקפידה תורה אלא להיות עליו שם אוכל ומשירד עליו הכשר קבלת טומאה פעם אחת שוב אינו נעקר הימנופסוק לט (כל הפסוק)
פסוק מ (כל הפסוק)
"והנושא את נבלתה" - חמורה טומאת משא מטומאת מגע שהנושא מטמא בגדים והנוגע אין בגדיו טמאין שלא נאמר בו יכבס בגדיו
"והאוכל מנבלתה" - יכול תטמאנו אכילתו כשהוא או' בנבלת עוף טהור (ויקרא כב) נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אותה מטמאה בגדים באכילתה ואין נבלת בהמה מטמאה בגדים באכילתה בלא משא כגון אם תחבה לו חבירו בבית הבליעה א"כ מה ת"ל האוכל ליתן שיעור לנושא ולנוגע כדי אכילה והוא כזית (נדה מב)
"וטמא עד הערב" - אע"פ שטבל צריך הערב שמשפסוק מא (כל הפסוק)
"השורץ על הארץ" - (חולין סז) להוציא את היתושין שבכליסין ושבפולין ואת הזיזין שבעדשים שהרי לא שרצו על הארץ אלא בתוך האוכל אבל משיצאו לאויר ושרצו הרי נאסרו
"לא יאכל" - לחייב על המאכיל כאוכל ואין קרוי שרץ אלא דבר נמוך קצר רגלים שאין נראה אלא כרוחש ונדפסוק מב (כל הפסוק)
"הולך על גחון" - זה נחש ולשון גחון שחייה שהולך שח ונופל על מעיו
"כל הולך" - להביא השלשולין ואת הדומה לדומה
"הולך על ארבע" - זה עקרב
"כל" - להביא את החפושית אשקרבו"ט בלע"ז ואת הדומה לדומה
"מרבה רגלים" - זה נדל שרץ שיש לו רגלים מראשו ועד זנבו לכאן ולכאן וקורין צינטפיד"שפסוק מג (כל הפסוק)
"אל תשקצו" - באכילתן שהרי כתיב נפשותיכם ואין שיקוץ נפש במגע וכן ולא תטמאו באכילתן
"ונטמתם בם" - אם אתם מטמאין בהם בארץ אף אני מטמא אתכם בעולם הבא ובישיבת מעלהפסוק מד (כל הפסוק)
"כי אני ה' אלהיכם" - כשם שאני קדוש שאני ה' אלהיכם כך והתקדשתם קדשו את עצמכם למטה
"והייתם קדושים" - לפי שאני אקדש אתכם למעלה ולעולם הבא
"ולא תטמאו וגו'" - לעבור עליהם בלאוין הרבה וכל לאו מלקות וזהו שאמרו בגמ' אכל פוטיתא לוקה ארבע נמלה לוקה חמש צרעה לוקה ששפסוק מה (כל הפסוק)
פסוק מז (כל הפסוק)
"להבדיל" - לא בלבד השונה אלא שתהא יודע ומכיר ובקי בהן
"בין הטמא ובין הטהור" - צ"ל בין חמור לפרה והלא כבר מפורשים הם אלא בין טמאה לך לטהורה לך בין נשחט חציו של קנה לנשחט רובו
"ובין החיה הנאכלת" - צ"ל בין צבי לערוד והלא כבר מפורשים הם אלא בין שנולדו בה סימני טרפה כשרה לנולדו בה סימני טרפה פסולה חסלת פרשת שמיני
<< · רש"י על ויקרא · יא · >>