ספרא על ויקרא יא

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרשה ב (עריכה)

[א] "וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם" -- לאמר להם לבנים, לאלעזר ולאיתמר.

או לאמר להם לישראל?...
כשהוא אומר "דברו אל בני ישראל" -- זו דיבור האמור לישראל, הא מה אני מקיים "לאמר אליהם"-- לאמר לבנים לאלעזר ולאיתמר.

פסוק ב

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרשה ב (עריכה)

[ב]

(ויקרא יא, ב) "זאת החיה אשר תאכלו"-- מלמד שהיה משה אוחז החיה ומראה להם לישראל ואומר להם "זו תאכלו וזו לא תאכלו".
(שם, ט) "את זה תאכלו מכל אשר במים"-- "זה תאכלו וזה לא תאכלו".
(שם, יג) "את אלה תשקצו מן העוף"-- "את אלה תשקצו ואת אלו לא תשקצו"
(שם, כט) "זה לכם הטמא"-- "זה טמא וזה אינו טמא".

[ג] "זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה" -- משמע מוציא מיד משמע.

מכלל שנאמר (בראשית ט, ג) "כירק עשב נתתי לכם את כל" -- יכול הכל היה בכלל היתר? תלמוד לומר (דברים י"ד, ד'-ה') "זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור וכולי".

[ד] יכול תהיה כל הבהמה כולה מותרת?

תלמוד לומר (בראשית ט, ד) "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו" -- אסר אבן מן החי.
(בראשית לב, לג) "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה" -- אסר גיד הנשה.
(ויקרא ז, כג) "כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו" -- אסר את החלב.
(ויקרא ז, כו) "וכל דם לא תאכלו" -- אסר את הדם.

יכול יהיו מותרים בזביחה ושלא בזביחה? תלמוד לומר (דברים יב, כא) "וזבחת...ואכלת".

[ה] אין לי אלא כבשים ועזים המיוחדים; מנין לרבות את הכלאים? תלמוד לומר 'חיה ובהמה'.

אין לי אלא חיה ובהמה -- חיה-מין-חיה בהמה-מין-בהמה. מנין בהמה-מין-חיה וחיה-מין-בהמה? תלמוד לומר "חיה" מכל מקום, "ובהמה" מכל מקום.

[ו] יכול אף חית ובהמת הים? תלמוד לומר "על הארץ"-- להוציא את שבים.

[ז] או אינו אלא שעל הארץ תהיה מותרת בסימנים, ושבים בין בסימנים בין שלא בסימנים?... תלמוד לומר "זאת..[תאכלו]..אשר על הארץ"-- אין לך אלא שעל הארץ.

[ח] "זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ"-- מלמד שבהמה בכלל חיה.
מנין שאף חיה בכלל בהמה? תלמוד לומר (דברים י"ד, ד'-ה') "זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור אקו ודישון ותאו וזמר".

פסוק ג

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרשה ב (עריכה)

[ט] 'כל בהמה מפרסת פרסה ושסעת שסע פרסה מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו'^[1] (ויקרא יא, ג) (דברים יד, ו)-- לרבות את השליל.

הוציא העובר את ידו והחזירה -- מותר באכילה. יכול אפילו הוציא את ראשו והחזירו יהיה מותר? תלמוד לומר "אך". מה ראית לומר הוציא העובר את ידו והחזירה מותר באכילה -- מפני שאינו כילוד, ומה ראית לומר הוציא את ראשו והחזירו אסור באכילה -- מפני שהוא כילוד.

[י] אתה אומר לכך בא הכתוב לחלק בין איברים לאיברים או לא בא הכתוב אלא לחלק בין עוברים לעוברים, לומר איזה עובר יהיה מותר - שאילו נולד היה מותר. ואיזה? זה בן-תשעה וחי בחולין.

מנין בן-תשעה ומת, בן-שמונה חי או מת?
במוקדשים בן-תשעה ומת, בן-שמונה חי או מת?
ולד מעושרת בן-תשעה ומת, בן-שמונה חי או מת?
תלמוד לומר "כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלת גרה^[2] בבהמה אותה תאכלו" -- לרבות את השליא.

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק ג (עריכה)

[א] יכול אפילו יצאת מקצתה? תלמוד לומר (ויקרא יא, ג) "אותה תאכלו".

"אותה תאכלו" (דברים יד, ו)-- אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה.

[ב] אין לי אלא בעשה; בלא תעשה מנין? תלמוד לומר 'הגמל והארנבת והשפן והחזיר...מבשרם לא תאכלו'.

אין לי אלא אלו בלבד; שאר בהמה טמאה מנין?

ודין הוא! ומה אלו --שיש בהם סימני טהרה-- הרי זה בלא תעשה על אכילתן, שאין בהם סימני טהרה -- אינו דין שיהיה בלא תעשה על אכילתן?!
נמצאו הגמל והארנבת והשפן והחזיר מן הכתוב ושאר בהמה טמאה מקל וחומר. נמצא מצות עשה שלהם מן הכתוב ומצות לא תעשה שלהם מקל וחומר.

^ מילים אלו הם מעין שילוב של שני פסוקים שונים בתורה וכן ציינו ועי' במלבי"ם -- ויקיעורך
^ בשאר נוסחאות הספרא כאן מסתיים פרשה ב' של הספרא והמשך המילים משמשים כפתיח לפרק ג'. אולם לכאורה המלבי"ם כאן הגיה את כל הפסקא כציטוט אחד ודרשה אחת וכן הגהנו, עיי"ש -- ויקיעורך

פסוק ד

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק ג (עריכה)

[ג] "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה"-- יש לך במעלי גרה שאין אתה אוכל. ואיזה? זה טהור שנולד מן הטמא.

[ד] או אינו אלא טמא שנולד מן הטהור?...
תלמוד לומר 'גמל טמא הוא' -- זה טמא ואין זה טמא.

ר' שמעון אומר מה תלמוד לומר "גמל" "גמל" (ויקרא יא, ד) (דברים יד, ז) שני פעמים? אחד גמל שנולד מן הגמלה ואחד גמל שנולד מן הפרה.

[ה] "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה"-- יש לך במעלי הגרה ובמפריסי הפרסה שאי אתה אוכל, ואלו הן הטריפות:

נקובת הושט
ופסוקת הגרגרת ברובה
נשברה השדרה ונפסק החוט שלה
נקב קרום של מוח
נקב הלב לבית חללו
נטל הכבד ולא נשתייר הימנו כלום
הריאה שנקבה או שחסרה. ר' שמעון אומר עד שתנקב לבית הסמפונות.
נקבה הקיבה
נקבו הדקים.
ריב"י אומר אף נקבה המרה פסולה.
[ז] הכרס הפנימי שנקבה או שנקרע רוב החיצונה. ר' יהודה אומר בגדולה טפח ובקטנה רובה.
המסס ובית הכוסות שנקבו לחוץ.
נפלה מן הגג ונשתברו רוב צלעותיה
ודרוסת הזאב בדקה. ר"י אומר דרוסת הזאב בדקה, ודרוסת הארי בגסה, ודרוסת הנץ בעוף הדק, ודרוסת הנס בעוף הגס.

יכול אף נפחת הגלגולת ולא ניקב קרום של מוח? נקב הלב ולא לבית חללו? נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה? ניטל הכבד ונשתייר הימנו כזית? המסס ובית הכוסות שנקבו זה לתוך זה? [ט] נטלו הכליות, ניטל הטחול, ניטל לחי התחתון? נטלה האם שלה וחרותה(?) בידי שמים? תלמוד לומר 'נבילה וטריפה' -- מה נבלה שאין כמוה חיה אף טריפה שאין כמוה חיה, יצאת זו שכמוה חיה.

[י] יכול אפילו אכלה הרדופני או שאכלה צואת תרנגולים או ששתתה מים הרעים? תלמוד לומר 'נבילה וטריפה' -- מה נבלה שאינה בת חיים אף טריפה שאינה בת חיים.

הגלודה -- ר' מאיר מכשיר וחכמים אוסרים. ומודים שאם נשתייר עליה עור כסלע שהיא כשירה.

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק ד (עריכה)

[א] מנין לרבות חמש חטאות מתות? תלמוד לומר "ממעלי הגרה..טמא..."^[1]
מנין לרבות פסולי המוקדשים? תלמוד לומר "וממפריסי הפרסה..טמא..."^[2].
מנין לרבות חלב חמש חטאות מתות? תלמוד לומר "ממעלי הגרה..טמא".
מנין לרבות חלב פסולי המוקדשין? תלמוד לומר "וממפריסי הפרסה..טמא".

מנין לרבות חלב בהמה טמאה?

ודין הוא! אסר בהמה טמאה, אסר ענבים בנזיר. מה ענבים בנזיר -- עשה מה שיוצא מהם כמותם, אף בהמה טמאה -- נעשה את שיוצא מהם כמותם.
[ב] הין! אם עשה את היין כענבים -- שהוא כגופן! נעשה חלב בהמה כבהמה שאינה כגופה?!
רבן שמעון בן גמליאל אומר, אם עשה את היין כענבים בנזיר -- שאסור בפסולתם! נעשה חלב בהמה כבהמה שאין אסור בפסולתה?!
תרומה תוכיח! שאין אסור בפסולתה ועשה את שיוצא ממנה כמותה!
[ג] הין! אם החמיר בתרומה באיסור חמור נחמיר בבהמה באיסור קל?!
תלמוד לומר "גמל" "גמל" שני פעמים -- אם אינו ענין לבשרה תנהו ענין לחלבה.

[ד] יכול אף בשר מהלכי שתים וחלב מהלכי שתים יהא בלא תעשה על אכילתן?

ודין הוא! ומה אם בהמה -- שהקלת במגעה -- החמרת בחלבה, מהלכי שתים -- שהחמיר במגען -- אינו דין שנחמיר בחלבם?!
תלמוד לומר "זה" -- זה טמא ואין חלב מהלכי שתים טמא.
אוציא את החלב שאינו נוהג בכל ולא אוציא את הבשר שנוהג בכל?...
תלמוד לומר "זה טמא הוא" -- זה בלא תעשה על אכילתו ואין בשר מהלכי שתים וחלב מהלכי שתים בלא תעשה על אכילתן.

[ה] "את הגמל כי מעלה גרה הוא..ואת השפן כי מעלה גרה הוא..ואת הארנבת כי מעלה גרה היא" מה תלמוד לומר? אם לתיקון המקרא הרי כבר נאמר 'הגמל והארנבת והשפן כי מעלה גרה המה', ולמה באו? לרבות את הריבוי שאמרנו.

[ו] "את הגמל כי מעלה גרה הוא" מה תלמוד לומר? שיכול יתירנו סימן אחד.

ודין הוא! ומה אם חזיר -- שמפריס פרסה -- טמא, גמל -- שאין מפריס פרסה -- אינו דין שיהא טמא?!
אילו כן הייתי אומר מי אוסר את החזיר? גרה! היא תתיר גמל!
תלמוד לומר "את הגמל כי מעלה גרה היא"

יאמר בגמל וקל וחומר לחזיר? ומה גמל שמעלה גרה טמא, חזיר -- שאינו מעלה גרה -- אינו דין שיהא טמא?!
[ז] אילו כן הייתי אומר מי אוסר את הגמל? פרסה! והוא תתיר את החזיר!
תלמוד לומר "ואת החזיר כי מפריס פרסה ולא גרה טמא הוא".

^ עי' בפי' המלבי"ם שהכוונה אל חמשה מתוך ששה פעמים שכתוב בתורה את המילים "טמא הוא לכם"/ ולא הגהתי כך בתוך הספרא עצמו היות שגם המלבי"ם לא הגיה בטקסט הספרא שלו -- ויקיעורך
^ כהערה הנ"ל, עפ"פ המלבי"ם דריש כאן מפעם הששית שכתוב "טמא הוא לכם", עיי"ש -- ויקיעורך

פסוק ה

ראה ספרא על ויקרא יא ד

פסוק ו

ראה ספרא על ויקרא יא ד

פסוק ז

ראה ספרא על ויקרא יא ד

פסוק ח

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק ד (עריכה)

[ח] "מבשרם"-- ולא מן העצמות ולא מן הגידים ולא מן הטלפים שלהם.

"ובנבלתם לא תגעו" -- יכול יהיו ישראל מוזהרים על מגע נבילות?

תלמוד לומר "אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו"-- הכהנים אין מטמאים למתים, ישראל מטמאים למתים. [ט] קל וחומר! אם מטמאים למתים חמורים -- לא יטמא לנבלות הקלות?! הא מה אני מקיים "ובנבלתם לא תגעו"? ברגל.

[י] אחרים אומרים:

"ובנבלתם לא תגעו" -- יכול אם נוגע אדם בנבלה ילקה את הארבעים? תלמוד לומר (ויקרא יא, כד) "ולאלה תטמאו".
יכול אם ראה אדם את הנבלה ילך ויטמא בה? תלמוד לומר "ובנבלתם לא תגעו".
הא כיצד? הוי אומר רשות.

[יא] "טמאים"-- מלמד שמצטרפין זה עם זה; בשר ובשר, חלב וחלב, בשר וחלב - בין בחייהן בין במיתתם.

[יב] "טמאים"-- לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהם.

"הם"-- פרט לשאין בהם בנותן טעם.

"לכם"-- מותרים הם בהנאה.

פסוק ט

[א] ממשמע שנאמר 'אכול את שיש לו' שומע אני 'לא תאכל את שאין לו', וממה שנאמר 'אל תאכל את שאין לו' שומע אני 'אכול את שיש לו' -- למה נשנו? ליתן עליהם עשה וליתן עליהם לא תעשה.

"את זה תאכלו מכל אשר במים" מה תלמוד לומר?

שיכול הואיל והתיר במפורש התיר בסתום. מה מפורש -- לא התיר אלא בכלים, אף לא נתיר בסתום אלא בכלים.
מנין אפילו הם בבורות בשיחין ובמערות ששוחה ושותה ואינו נמנע?
תלמוד לומר "תאכלו מכל אשר במים".

[ב] "ימים" -- זה ים הגדול שנאמר (בראשית א, י) "ולמקוה המים קרא ימים". "ובנחלים" -- אלו הנהרות שנאמר (בראשית ב, י) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן".

אין לי אלא ימים ונחלים שמושכים בימות החמה ובימות הגשמים; מנין לרבות שאר ימים ושאר נחלים שמושכים בימות הגשמים ואין מושכים בימות החמה, עד שאתה מרבה מים שבבורות? תלמוד לומר "במים".

[ג] יכול לענין היתר עשה כל המים כימים וכנחלים; מנין אף לענין איסור נעשה כל המים כימים וכנחלים? תלמוד לומר "ימים..ימים" "נחלים..נחלים" לגזירה שוה. מה ימים ונחלים האמורים לענין היתר -- עשה את כל המים כימים וכנחלים, אף ימים ונחלים האמורים לענין איסור נעשה את כל המים כימים ונחלים.

[ד] אתה אומר לכך נאמר "בימים..בימים" - במים שהתרתי בהם הם מים שאסרתי, או אינו אומר אלא במין שהתרתי בו באותו המין אסרתי, ואיזה מין התרתי? בעל עצמות ופרה ורבה -- אף לא אסרתי אלא בעל עצמות ופרה ורבה. ומנין בעל עצמות ואין פרה ורבה, ואין בעל עצמות ופרה ורבה, עד שאתה מרבה הגלים והצפרדעים הגדלים בים והגדלים ביבשה? תלמוד לומר "כל אשר אין לו סנפיר וכולי".

[ה] אין לי אלא המרבה בקשקשים ובסנפרים כגון קיפונות; מנין אפילו אין לו אלא סנפיר אחד ואין לו אלא קשקשת אחת? תלמוד לומר "קשקשת".

ר' יהודה אומר אף שני קשקשים. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר שנאמר (ש"א יז, ה) "ושריון קשקשים הוא לבוש".

ר' יוסי בן דורמסקית אומר לויתן דג טהור הוא שנאמר (איוב מא, ז) "גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים" , (איוב מא, כב) "תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ". "גאוה אפיקי מגינים" -- אלו קשקשים, "תחתיו חדודי חרש" -- אלו סנפרים שלו.

[ו] ^[1]"תֹּאכֵלוּ"-- לרבות את הטהור שבמעי הטמא. יכול אף טמא שבמעי הטהור? תלמוד לומר (ויקרא יא, ט) "אֹתָם".

מה ראית לומר בבהמה -- שבמעי הטמא טמא, שבמעי הטהור טהור; ודגים -- שבמעי הטהור טמא, שבמעי הטמא טהור?
לפי שאין גדוליו.

"תֹּאכֵלוּ"^[2] (דברים יד, ט)-- לרבות את הטהור שנכבש עם הטמא.
יכול אף על פי שנמק? תלמוד לומר (ויקרא יא, ט) "אֹתָם".

^ עי' במלבי"ם שהדרשה נדרש מסיפה של הפסוק ולא הרישא -- ויקיעורך
^ גם כאן הדרשה נדרשת מסיפא דפסוק ולא הרישא, עי' במלבי"ם -- ויקיעורך

פסוק י

[ז] 'חיה' -- זו חית הים; 'הנפש' -- להביא את הסרנית^[1].

יכול תהיה מטמא באהל כדברי ר' חנינא? תלמוד לומר (במדבר יט, יד) "זאת...".

[ח]

"שקץ"-- לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן.
"הם"-- פרט לשאין בם נותן טעם.
"לכם"-- מותרים הם בהנאה.

^ כאן הגהנו לפי המלבי"ם, ובדפוס גריס "הסילונית", עיי"ש -- ויקיעורך

פסוק יא

[ט] "ושקץ יהיו לכם"-- לאסור את ערובן.

כמה^[1] יהא בו ויהא אסור? [עשר] זוז ביהודה שהן עשר סלעים בגליל בגרב שמחזיק סאתים.

דג טמא -- צירו אסור.

ר' יהודה אומר רביעית בסאתים.
ר' יוסי אומר אחד בששה עשר בו.

[י] "מבשרם"-- ולא מן העצמות ולא מן הסנפרנין שלהם.

"ואת נבלתם תשקצו"-- להביא את היבחושין שסננם.

^ לא ידעתי באמת איך לארגן ולעצב את המשפטים הבאים כאן. עיין במלבי"ם. וצריך יתר עריכה אולי -- ויקיעורך

פסוק יב

[יא] "כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים" מה תלמוד לומר? שיכול אין לי אלא המעלה סימני טהרה שלו ליבשה, השירו במים מנין? תלמוד לומר "במים".

"שקץ הוא לכם"-- שלא יעשה בהם סחורה.

פסוק יג

"תשקצו"-- לאסור צירם ורוטבן וקיפה שלהם ואת ביציהם ואת עורותיהם ואת עירוביהם.

'הם' ו'מן' -- הרי אלו מיעוטים; פרט לחרטום ולצפרנים ולכנפיים ולנוצה שלהם.

[א] "לא יאכלו"-- לחייב את המאכיל כאוכל.

או - "לא יאכלו" לאוסרם בהנאה?...
תלמוד לומר (דברים יד, יב) "לא תאכלו". הא כיצד? בהנאה מותרים, באכילה אסורים. הא מה אני מקיים "לא יאכלו" לחייב את המאכיל כאוכל.

[ב] "את הנשר ואת הפרס ואת העזניה" -- ר' ישמעאל אומר נאמר כן 'נשר' ונאמר להלן 'נשר'. מה נשר האמור כאן עשה את כל האמורים עם הנשר בל תאכיל כבל תאכל, אף נשר האמור להלן נעשה את כל האמורים עם הנשר בל תאכיל כבל תאכל.

פסוק יד

[ג] רבי עקיבא אומר נאמר כאן 'איה' ונאמר להלן 'איה'. מה איה האמור להלן עשה את הדאה מין איה, אף איה האמור כאן עשה את הדאה מין איה.

פסוק טו

[ד] "...עורב" -- זה עורב, "כל עורב"-- להביא עורב העמקי ועורב הבא בראשי יונים,
"למינו"-- להביא את הזרזורים, "למינו"-- להביא את הסנונית.

[ה] "נץ" -- זה הנץ, "למינהו" -- להביא בר חריא.

מה תלמוד לומר "למינה..למינו...למינהו...למינה" ארבעה פעמים?

שיכול אלו יהיו אסורים והשאר יהיו מותרים?
תלמוד לומר "למינהו למינהו" -- ריבה.
הא כיצד? הריני למד מן המפורש --
[ו] מה הנשר מפורש -- אין לו זפק, ואין לו אצבע יתירה, ואין קורקבנו נקלף, ודורס ואוכל -- אף כל כיוצא בו אסור.
מה תורים ובני יונה מיוחדים שיש להם זפק, ואצבע יתירה, וקרקבנו נקלף, ואין דורסים ואוכלים -- אף כל כיוצא בהם מותר.

[ז] "כל שרץ העוף ההולך על ארבע שקץ הוא לכם" --

יכול יהא הכל אסור? תלמוד לומר "אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף ההולך על ארבע".
יכול יהא הכל מותר? תלמוד לומר "ארבה וסלעם חרגל וחגב".
אין לי אלא אלו בלבד; מנין לרבות שאר המינים? תלמוד לומר "למינהו...למינהו" -- ריבה. הא כיצד? הריני למד מן המפורש --
[ח] מה ארבה מפורש יש לו ארבעה רגלים וארבע כנפים וקרסוליו וכנפיו חופים את רובו -- אף כל כיוצא בו מותר.
ר' יוסי אומר ושמו "חגב".

ר' אלעזר ברבי יוסי אומר "אשר לא כרעים"-- אף על פי שאין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן.

[ט] "ארבה" -- זה גובאי, "סלעה" -- זה חרשון, "חרגול" זה נפול, "חגב" זה נדיין (ס"א נדוין).

מה תלמוד לומר "למינהו..למינהו" ד' פעמים? להביא צפורת כרמים, ויוחנא ירושלמית, והצדיא, ואת הערצוביא, ואת הארזבונית.

[י] רבי אומר "וכל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים..שקץ הוא לכם"-- אם יש לו חמש הרי זה טהור.

"שקץ הוא"-- פרט לעירוביו. מכאן אמרו חכמים חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים -- לא פסלו את צירן. העיד ר' צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור.

פסוק טז

[ה] "נץ" -- זה הנץ, "למינהו" -- להביא בר חריא.

פסוק יט

מה תלמוד לומר "למינה..למינו...למינהו...למינה" ארבעה פעמים?

שיכול אלו יהיו אסורים והשאר יהיו מותרים?
תלמוד לומר "למינהו למינהו" -- ריבה.
הא כיצד? הריני למד מן המפורש --
[ו] מה הנשר מפורש -- אין לו זפק, ואין לו אצבע יתירה, ואין קורקבנו נקלף, ודורס ואוכל -- אף כל כיוצא בו אסור.
מה תורים ובני יונה מיוחדים שיש להם זפק, ואצבע יתירה, וקרקבנו נקלף, ואין דורסים ואוכלים -- אף כל כיוצא בהם מותר.

פסוק כ

[ז] "כל שרץ העוף ההולך על ארבע שקץ הוא לכם" --

יכול יהא הכל אסור? תלמוד לומר "אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף ההולך על ארבע".
יכול יהא הכל מותר? תלמוד לומר "ארבה וסלעם חרגל וחגב".
אין לי אלא אלו בלבד; מנין לרבות שאר המינים? תלמוד לומר "למינהו...למינהו" -- ריבה. הא כיצד? הריני למד מן המפורש --
[ח] מה ארבה מפורש יש לו ארבעה רגלים וארבע כנפים וקרסוליו וכנפיו חופים את רובו -- אף כל כיוצא בו מותר.
ר' יוסי אומר ושמו "חגב".

פסוק כא

ר' אלעזר ברבי יוסי אומר "אשר לא כרעים"-- אף על פי שאין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן.

פסוק כב

[ט] "ארבה" -- זה גובאי, "סלעה" -- זה חרשון, "חרגול" זה נפול, "חגב" זה נדיין (ס"א נדוין).

מה תלמוד לומר "למינהו..למינהו" ד' פעמים? להביא צפורת כרמים, ויוחנא ירושלמית, והצדיא, ואת הערצוביא, ואת הארזבונית.

פסוק כג

[י] רבי אומר "וכל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים..שקץ הוא לכם"-- אם יש לו חמש הרי זה טהור.

"שקץ הוא"-- פרט לעירוביו. מכאן אמרו חכמים חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים -- לא פסלו את צירן. העיד ר' צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור.

פסוק כד

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרשה ד (עריכה)

[א] "ולאלה תטמאו" -- יכול לכל האמור בענין, ומה אמור בענין -- בהמה וחיה ועופות ודגים וחגבים -- יכול יהא אבר מן החי מטמא בכולם? תלמוד לומר 'בהמה'.

אוציא את הדגים הגדלים בים שאין מקבלים טומאה ולא אוציא החגבים? תלמוד לומר "מפרסת".
אוציא את החגבים שאין למינם טומאה ולא אוציא את העופות שיש למינם טומאה? תלמוד לומר "פרסה".

אוציא את העוף הטמא ולא אוציא את העוף הטהור?

ודין הוא! ומה אם בהמה --שאינה מטמאה בגדים אבית הבליעה-- אבר מן החי ממנו מטמא, עוף --שמטמא בגדים אבית הבליעה-- אינו דין שיהא אבר מן החי מטמא?!
תלמוד לומר "ושסע".

אין לי אלא בהמה טהורה; בהמה טמאה מנין? תלמוד לומר "לכל הבהמה".
חיה טהורה מנין? תלמוד לומר "מפרסת".
חיה טמאה מנין? תלמוד לומר "פרסה".
לשסועים מנין? תלמוד לומר "ושסע".
לאין שסועים מנין? תלמוד לומר "איננה שוסעת".
מעלת גרה בבהמה מנין? תלמוד לומר 'מעלה גרה'.
שאין מעלה גרה מנין? תלמוד לומר "איננה מעלה".
והלא חזיר מפריס ומשוסע, יכול לא יהא אבר מן החי ממנו מטמא? תלמוד לומר 'גרה איננו מעלה טמא הוא'.

[ב] במה הכתוב מדבר?

אם במיתתן -- הרי מיתתן אמורה,
אם באבר מן המת -- הרי אבר מן המת אמור למטה,
הא במה זה מדבר? באבר מן החי.

[ג]

והלא דין הוא! טמא באדם וטמא בבהמה. מה אדם אבר מן החי מטמא הימנו, אף בהמה יהא אבר מן החי מטמא הימנה.
[ד] הין?! אם החמיר באדם בטומאה חמורה -- נחמיר בבהמה בטומאה קלה?!
אני אדיננו מן שרצים הקלים! טימא בבהמה טימא בשרץ. מה שרץ אבר מן החי ממנו מטמא אף בהמה יהא אבר מן החי ממנה מטמא!
[ה] הין?! אם החמיר בשרץ שעשה דמו כבשרו -- נחמיר בבהמה שלא עשה דמה כבשרה?!
אני אדיננו מן אבר מן המת! שאין איסורו נוהג בבני נח כישראל - הרי הוא מטמא, אבר מן החי --שאיסורו נוהג בבני נח כישראל-- אינו דין שיטמא!?
לא! אם אמרת באבר מן המת -- שהבשר הפורש ממנו טמא, תאמר באבר מן החי שהבשר הפורש ממנו טהור! והואיל והבשר הפורש ממנו טהור - לא יטמא!
תלמוד לומר 'כל הנוגע והנושא' -- לרבות אבר מן החי.

[ו] יכול אף בשר הפורש מן החי יטמא?

תלמוד לומר (ויקרא יא, לט) (שם, כד) 'נבלה'. מה נבלה שאין לה חלופין אף אבר מן החי שאין לו חלופים, דברי ר' יוסי הגלילי.
רבי עקיבא אומר מה נבלה גידים ועצמות אף אבר מן החי גידים ועצמות.
רבי אומר מה נבלה כברייתו -- בשר גידים ועצמות, אף אבר מן החי כברייתו -- בשר גידים ועצמות.

[ז] "הנוגע...יטמא עד הערב" ואין הנוגע מטמא בגדים.

והלא דין הוא! ומה אם משא --מועט-- הרי הוא מטמא בגדים, מגע --מרובה-- אינו דין שיטמא בגדים?!
תלמוד לומר "הנוגע...יטמא עד הערב" ואין הנוגע מטמא בגדים.

פסוק כה

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרשה ד (עריכה)

[ח] "הנושא...יכבס בגדיו" -- מלמד שהנושא מטמא בגדים.

והלא דין הוא! ומה אם מגע --מרובה-- אינו מטמא בגדים, משא --מועט-- אינו דין שלא יטמא?!
תלמוד לומר "הנושא...יכבס בגדיו"-- מלמד שהנושא מטמא בגדים.

[ט]

יכול אף הציפה? תלמוד לומר 'בגד'.
אי בגד, יכול בגד גדול לבן - מטמא בזב ומטמא בנגעים; ומנין גדול צבוע? קטן לבן? קטן צבוע? עד שאתה מרבה שביץ של סבכא והגלגלים? תלמוד לומר 'בגד' 'בגדיו' (ויקרא יא: כה, כח, מ, מ) -- ריבה.
מנין לעשות שאר כלים כבגדים? תלמוד לומר "וטמא".
יכול יטמא אדם וכלי חרס? תלמוד לומר 'בגד' -- בגד הוא מטמא ואינו מטמא אדם וכלי חרס.
מנין לרבות הציב היוצא ממנו ושערה שכנגדו? תלמוד לומר "וטמא".

פסוק כו

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק ו (עריכה)

[א] "לכל הבהמה"-- להביא את השליל שיהא אבר מן החי ממנו מטמא.

"טמאים"-- מלמד שמצטרפין זה עם זה.

יכול יצטרפו למתים? תלמוד לומר "הם".
יכול לא יצטרפו למתים החמורים אבל יצטרפו עם נבילות הקלות? תלמוד לומר "הם".

"כל הנוגע בהם יטמא"-- להביא את בהמה טמאה שלא תהיה שחיטתה מטהרתה.

[ב] והלא דין הוא! שרץ אסור באכילה ובהמה טמאה אסורה באכילה. מה שרץ אין שחיטתו מטהרתו אף בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה.
[ג] או כלך לדרך זו: טריפה אסורה באכילה ובהמה טמאה אסורה באכילה. מה טריפה שחיטתה מטהרתה אף בהמה טמאה תטהרנה שחיטתה.
[ד] נראה למי דומין. דנין דבר שאין למינו שחיטה מדבר שאין למינו שחיטה ואל תוכיח טריפה שיש למינה שחיטה.
או כלך לדרך זה: דנין דבר שמטמא במשא מדבר שמטמא במשא ואל יוכיח שרץ שאינו מטמא במשא.
תלמוד לומר "כל הנוגע בהם יטמא"-- להביא בהמה טמאה שלא תהא שחיטתה מטהרתה.

פסוק כז

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק ו (עריכה)

[ה] 'כל הולך על כפיו'-- זה הקוף.
'כל הולך'-- להביא את הקופד ואת חולדת הסנאים ואת אדני השדה ואת כלב הים.

זו חיה טהורה; חיה טמאה מנין? תלמוד לומר "ההולכת על ארבע".

"בכל החיה"-- להביא את הפיל.

[ו] אם נאמרו למעלה למה נאמרו למטה? אלא העליונים באבר מן החי והתחתונים באבר מן המת.

והלא דין הוא! ומה אבר מן החי --שהבשר הפורש ממנו טהור-- הרי הוא מטמא, אבר מן המת --שהבשר הפורש ממנו טמא-- אינו דין שיהא טמא?!
לא! אם אמרת באבר מן החי -- שאסורו נוהג בבן נח כישראל! תאמר באבר מן המת שאין איסורו נוהג בבן נח כישראל! והואיל ואין איסורו נוהג בבן נח כישראל לא יטמא!
תלמוד לומר "הנוגע..והנושא"-- לרבות אבר מן המת.

[ז] "והנוגע..יטמא עד הערב"-- ואין הנוגע מטמא בגדים.

והלא דין הוא! ומה אם במקום שלא נטמאו מחמת עצמם במשא -- נטמאו מחמת הנושא, מקום שיטמאו מחמת עצמם במגע -- אינו דין שיטמאו מחמת הנוגע?!
תלמוד לומר "והנוגע..יטמא עד הערב"-- ואין הנוגע מטמא בגדים.

פסוק כח

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק ו (עריכה)

[ח] "והנושא..יכבס בדגיו"-- מלמד שהנושא מטמא בגדים.

והלא דין הוא! ומה אם במקום שנטמאו מחמת עצמם במגע -- לא נטמאו מחמת הנוגע, מקום שלא נטמאו מחמת עצמם במשא -- אינו דין שלא יטמאו מחמת הנושא?!
תלמוד לומר "והנושא..יכבס בגדיו"-- מלמד שהנושא מטמא בגדים.

[ט] קל וחומר שלא יטמאו מחמת עצמם במגע! ומה אם במקום שנטמאו מחמת הנושא -- לא נטמאו מחמת עצמם, מקום שלא נטמאו מחמת הנוגע -- אינו דין שלא יטמאו מחמת עצמם במגע?!

תלמוד לומר "כל הנוגע בהם יטמא" -- בין אדם בין כלים.

[י] קל וחומר שיטמאו מחמת עצמם במשא! ומה אם במקום שלא נטמאו מחמת הנוגע -- נטמאו מחמת עצמם במגע, מקום שנטמאו מחמת הנושא -- אינו דין שיטמאו מחמת עצמם במשא?!

תלמוד לומר "לכם" -- לכם הם מטמאין ואין מטמאים לא אוכלים ולא משקים ולא כלים במשא.

"הנושא"-- ולא הנישא.

פסוק כט

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרשה ה (עריכה)

[א] "וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ החולד וכולי אלה הטמאים לכם בכל השרץ" (ויקרא י"א, כ"ט-ל"א) - מה תלמוד לומר?

לפי שנאמר (ויקרא יא, מ) "לא תטמאו...ונטמאתם בם", שומע אני טומאת הגויות וטומאת הקדושות... תלמוד לומר "החולד והעכבר והצב למינהו..טמאים".
יכול יהיו אלו מטמאים אדם וכלים ואלו יהיו מטמאים אדם ולא כלים או כלים ולא אדם?... תלמוד לומר "אלה"-- אין לך אלא אלו.
או אינו מוציא אלא אלו שלא היה בענין הפרט -- מה הפרט מפורש בעל עצמות ופרה ורבה, אף אינו מוציא אלא כל שהוא בעל עצמות ופרה ורבה; מנין בעל עצמות ואינו פרה ורבה? או אינו בעל עצמות ופרה ורבה? עד שאתה מרבה את בעלי עצמות ואינם פרים ורבים?
תלמוד לומר "אלה הטמאים לכם בכל השרץ"-- אין לך מטמא בשרץ אלא אלו בלבד.

[ב] "זה לכם הטמא"-- להביא את דמו שיטמא כבשרו.

והלא דין הוא! ומה אם בהמה --שהוא מטמאה במשא-- לא עשה דמה כבשרה, שרץ --שאינו מטמא במשא-- אינו דין שלא נעשה דמו כבשרו?!
תלמוד לומר "וזה..הטמא"-- להביא את דמו שיטמא כבשרו.

[ג] יכול יכשיר את הזרעים?

ודין הוא! ומה דם בהמה --שאינו מטמאה טומאה חמורה-- מכשיר את הזרעים, דם השרץ --שהיא מטמא טומאה חמורה-- אינו דין שיכשיר את הזרעים?!
תלמוד לומר "לכם"-- לכם הוא טמא ואינו מכשיר את הזרעים.

[ד] מתוך שנאמר עכבר יכול אף עכבר של ים יטמא?

והלא דין הוא! טימא בחולדה וטימא בעכבר. מה חולדה -- מין הגדל על הארץ, אף עכבר -- מין הגדל על הארץ!
או, מה חולדה כמשמעו אף עכבר כמשמעו אף אני אביא עכבר שבים ששמו עכבר!
תלמוד לומר "על הארץ"-- להוציא את שבים.

[ה] או אינו אומר "על הארץ" אלא -- על הארץ יטמא - ירד לים לא יטמא?... תלמוד לומר "השורץ"-- כל מקום שהוא שורץ יטמא.

[ו] או אינו אלא השורץ יטמא, עכבר שחציו בשר וחציו אדמה שאינו שורץ לא יטמא?...

ודין הוא! טימא חולדה וטימא עכבר. מה חולדה כמשמעו אף עכבר כמשמעו.
אי מה חולדה פרה ורבה אף עכבר פרה ורבה, יצא עכבר שחציו בשר וחציו אדמה שאין פרה ורבה!
תלמוד לומר "בשרץ"-- להביא את העכבר שחציו בשר וחציו אדמה.

הנוגע בבשר טמא ובאדמה טהור. ר' יהודה אומר אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר מאחוריו -- טמא.

[ז] 'צב' -- זה צב; "למינהו"-- לרבות מינים של צב, חברבר ובן הנפילים וסלמנדרא.

כשהיה רבי עקיבא מגיע לפסוק זה היה אומר "מה רבו מעשיך השם". יש בריות גדלות בים וגדלות ביבשה. גדלות בים, אם עלו ליבשה - מתו; והגדלות ביבשה, אם עלו לים - מתו. גדלות באור וגדלות באויר. גדלות באור, אם פירשו לאויר - מתו; גדלות באויר, אם פרשו לאור - מתו. מקום חיתו של זה מיתתו של זה ומקום חיותו של זה מיתתו של זה. ואומר (תהילים, קד) "מה רבו מעשיך השם כולם בחכמה וכולי".

פסוק לא

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק ז (עריכה)

[א] "הטמאים"-- לרבות עורותיהם. יכול עורות כולם? תלמוד לומר "אלה" -- אלה עורות הטמאים, עור האנקה הכח והלטאה והחומט. ר' יהודה אומר הלטאה כחולדה. ר' יוחנן בן נורי אמר שמונה שרצים יש להם עורות.

[ב] 'טמאים'-- לרבות ביצת השרץ וקליפת^[1] השרץ .

יכול אפילו שלא ריקמה? תלמוד לומר "בשרץ" -- מה שרץ משירקם אף ביצה משתרקם.
יכול אף על פי שהיא סתומה? תלמוד לומר "הנוגע יטמא" -- את שאפשר לו ליגע - טמא.

עד כמה תנקב? עד כשערה, שכן אפשר לו ליגע בשערה.

[ג] "הטמאים"-- מלמד שמצטרפין זה עם זה; דם בדם, בשר בבשר, דם בבשר ובשר בדם; בין במין אחד בין בשני מינים.

[ד] "כל הנוגע בהם יטמא"-- לרבות ידות הכלים.
או יכול שאני מרבה יתר משעורם? תלמוד לומר "לכם" -- כל שהוא לצרכיכם, דברי רבי עקיבא.

אמר לו ר' יוחנן בן נורי, הכתוב אומר במטמא ואתה אומר במיטמא?! אמר לו רבי עקיבא אף אני אומר "כל הנוגע בהם יטמא עד הערב" -- אין האוכל אוכלים טמאים ולא השותה משקים טמאים מטמאים טומאת ערב.

[ה] "כל הנוגע בהם" --

יכול בחייהם? תלמוד לומר "במותם".
אי "במותם" יכול לא בשחיטתם? תלמוד לומר "בהם"-- אף על פי שחוטין.
הא מה אני מקיים "בהם"? במותם ולא בחייהם.

[ו] "כל הנוגע בהם" --

יכול בכולם? תלמוד לומר (ויקרא יא, לב) "מהם".
אי "מהם" יכול במקצתם? תלמוד לומר "בהם".
הא כיצד? שנגע במקצתו שהוא ככולו. שיערו חכמים בכעדשה; שכן החומט תחלת ברייתו בכעדשה. ר' יוסי ברבי יהודה אומר כזנב הלטאה.

^ בגמ' גרסינן "קולית השרץ" - מלבי"ם

פסוק לב

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרשה ו (עריכה)

[א] "וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא" -- במי הוא מדבר? אם במיתתם -- הרי מיתתן אמור (ויקרא יא, לא), אם באבר מן המת -- הרי אבר מן המת אמור למטן (שם, לה). הא אינו מדבר אלא באבר מן החי.

הלא דין הוא! מה אם בהמה --שלא עשה דמה כבשרה-- אבר מן החי ממנה מטמא, שרץ --שעשה דמו כבשרו-- אינו דין שיהיה אבר מן החי ממנו מטמא?!
לא! אם אמרת בבהמה -- שהיא מטמאה במשא! תאמר בשרץ שאינו מטמא במשא! הואיל ואינו מטמא במשא -- לא יהא אבר מן החי ממנו מטמא!
תלמוד לומר "וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא"-- לרבות אבר מן החי.

[ב] יכול אפילו תלוי בו כשערה? תלמוד לומר "אשר יפול..." -- הא אינו מטמא אלא כשיפול.

[ג] יכול הבשר הפורש מן החי יטמא? תלמוד לומר "במותם" -- מה מיתה שאין לו חליפין אף אבר מן החי שאין לו חליפין, דברי ר' יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר מה מיתה גידים ועצמות אף אבר מן החי גידים ועצמות. רבי אומר מה השרץ בשר גידים ועצמות אף אבר מן החי בשר גידים ועצמות.

[ד]

'כלי עץ' -- יכול הסולם והקולב והנחותה והמנורה? תלמוד לומר 'מכלי עץ'-- ולא כל כלי עץ.
או יכול שאני מרבה השולחן והטבלא והדולפקי? תלמוד לומר 'כל כלי עץ' -- ריבה.
מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב מיעט.
תלמוד לומר 'שק'. מה שק מיוחד שהוא משמש את האדם ואת משמשי האדם -- אף אני מרבה השולחן והדולפקי שהם משמשים את האדם ואת משמשי האדם ומוציא אני את הסולם שהוא משמש את האדם ואינו משמש את משמשי האדם.

[ה]

'כלי עץ' -- יכול השדה תיבה ומגדל וכוורת קש וכוורת קנים ובור ספינה אלכסנדית שיש להם שולים והם מחזיקים מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש? תלמוד לומר 'מכלי עץ'-- ולא כל כלי עץ.
או יכול שאני מוציא דרוד עגלה וקסתות מלכים ועריבת העבדנים ובור ספינה קטנה והארון? תלמוד לומר 'כל כלי עץ'-- ריבה.
מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב מיעט.
תלמוד לומר 'שק'. מה שק מיוחד שהוא מטלטל במלואו -- אף אני ארבה דרדר עגלה וקסתות מלכים וערבת העבדנים ובור ספינה קטנה והארון שהם מטלטלים במלואם, ומוציא אני השידה התיבה והמגדול וכוורת קש וכוורת קנים ובור ספינה אלכסנדרית שיש להם שוליים והם מחזיקים מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש שאינם מטלטלים במלואם.

[ו] רבי מאיר אומר כל שמנו חכמים בטהרה - טהור, והשאר טמא. רבי יהודה אומר כל שמנו חכמים בטומאה - טמא, והשאר טהור. אין בין דברי רבי מאיר לדברי רבי יהודה אלא עריבת בעל הבית.

[ז] ר' נחמיה אומר קופות הגדולות וסאים גדולים יש להם שולים והם מחזיקים מ' בלח שהם כוריים ביבש, שאף על פי שאין מטלטלים במלואם, מטלטלים במה שנשתייר בהם.

[ח] ~~יכבס~~^[1] "או בגד" -- יכול אף הציפה? תלמוד לומר 'בגד'.

יכול בגד גדול לבן המטמא בזב ומטמא בנגעים; מנין גדול צבוע? קטן לבן? קטן צבוע? עד שאתה מרבה שביץ של סבכא וגנגלים מנין?
תלמוד לומר "או בגד" -- ריבה.^[2]

מנין לרבות את הלבדים? תלמוד לומר "או בגד".

[ט] "עור" -- יכול אף עורות שבים יהיו טמאים?

ודין הוא! טימא בנגעים וטימא בשרצים. מה נגעים -- פטר בהם עורות של ים, אף שרצים -- יפטר בהם עורות של ים!
[י] קל וחומר! מה אם נגעים --שטמא בהם שתי וערב-- פטר בהם עורות של ים, שרצים --שלא טימא בהם שתי וערב-- אינו דין שיפטר בהם עורות של ים?!
לא! אם אמרת בנגעים -- שלא טימא בהם צבועים! תאמר בשרצים שטימא בהם צבועים! הואיל וטימא בהם צבועים -- יטמא בהם עורות של ים!
תלמוד לומר 'בגד' -- מה בגד מן הגדל בארץ אף עור מן הגדל בארץ.
או יכול שאני מוציא את שחיבר לו מן הגדל בארץ כל שהוא, אפילו חוט, אפילו משיחה?
תלמוד לומר "או עור". ובלבד שיחברנו לו כדרך חבורו לטומאה.

[יא]

יכול אף עור המצה ועור האיפה שלא נעשה בהם מלאכה? תלמוד לומר "אשר יעשה מלאכה בהם"^[3].
אוציא עור המצה ועור האיפה שלא נעשה בהם מלאכה ולא אוציא עורות רצועות וסנדלים שנעשו בהם מלאכה? תלמוד לומר 'כלי' -- יצאו רצועות סנדלים שאינם כלי.
או יכול שאני מוציא עורות אהלים שאינם כלים? תלמוד לומר "אשר יעשה מלאכה בהם"-- לרבות עורות אהלים.

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק ח (עריכה)

[א] 'שק' -- אין לי אלא שק; מנין לרבות את הקלקלים ואת החבק? תלמוד לומר "או שק".
יכול יטמא חבלים ומשיחות? תלמוד לומר "שק"-- מה שק מיוחד -- טוו ואריג, אף אין לי אלא טוו וארוג.

[ב] והלא הוא אומר במת (במדבר לא, כ) "וכל מעשה עזים" -- יכול יטמא חבלים ומשיחות?

ודין הוא! טמא המת וטימא את השרץ. מה השרץ לא טמא בו אלא טוו וארוג, אף המת לא יטמא בו אלא טוו וארוג!
[ג] הין?! אם הקל בשרץ הקל -- נקל במת החמור?! אלא יטמא חבלים ומשיחות!
תלמוד לומר 'בגד..עור' 'בגד..עור' (ויקרא יא, לב) (במדבר לא, כ) לגזירה שוה. מה 'בגד ועור' אמורים בשרץ -- לא טמא בו אלא טוו וארוג, אף 'בגד ועור' אמורים במת -- לא יטמא בו אלא טוו וארוג!

ומה 'בגד ועור' האמור במת -- טמא כל מעשה עזים, אף 'בגד ועור' האמור בשרץ -- טמא כל מעשה עזים.

[ד] אין לי אלא שק העשוי מן העזים; העשוי מן החזיר ומזנבה של פרה מנין? תלמוד לומר "שק".

אין לי אלא השרץ; המת מנין?

ודין הוא! ומה אם שרץ הקל -- עשה בו מעשה חזיר כמעשה עזים, אף המת החמור נעשה בו^[4] מעשה חזיר כמעשה עזים.
[ה] הין?! אם ריבה טומאת הערב מרובה -- ארבה טומאת שבעה מעוטה?!
תלמוד לומר 'בגד ועור' 'בגד ועור' לגזירה שוה. מה 'בגד ועור' אמורים בשרץ -- עשה בו מעשה חזיר כמעשה עזים, אף 'בגד ועור' אמורים במת -- נעשה בו מעשה חזיר כמעשה עזים.

[ו] "כל כלי"-- לרבות הקלע והקמיע והתפלה.
או יכול שאני מרבה את העץ ואת העבות? תלמוד לומר "אשר יעשה מלאכה בהם"-- לא העושה מלאכה באחרים.
[ז] או יכול שאני מרבה חפויי כלים? תלמוד לומר "בהם"-- פרט לחפויי כלים.

[ח] "במים יובא"-- כולו כאחת.
יכול מקצתו? תלמוד לומר (ויקרא כב, ז) "ובא השמש וטהר". מה טהרה אמורה למטן -- ביאת שמש כולו כאחת, אף כאן -- ביאת כלי כולו כאחת.

[ט] "וטמא עד הערב" -- יכול לכל דבר? תלמוד לומר "וטהר".
אי "וטהר" יכול לכל דבר? תלמוד לומר "וטמא עד הערב".
הא כיצד? טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה משתחשך.

^ נמחק עפ"פ המלבי"ם
^ מחקנו מכאן על פי פירוש המלבי"ם קטע שהופיע בנוסחת הספרא של המלבי"ם ובפירושו כתב שראוי למוחקו. והנה הקטע המדובר: מנין לעשות שאר כלים כבגדים? תלמוד לומר טמא. יכול יטמא אדם וכלי חרס? תלמוד לומר 'בגד'-- בגד הוא מטמא ואין מטמא אדם וכלי חרס. עיין במלבי"ם -- ויקיעורך
^ כאן הגהתי בציטוט הפסוק. ובדפוס המלבי"ם כתוב בטקסט הספרא "בכל מלאכת עור" אולם לא משמע שכן גרס מתוך פירושו ולכן הגהתי -- ויקיעורך
^ יש ספרים דגרסי "לא נעשה בו" בתמיהה והכל עולה לכוונה אחת -- ויקיעורך

פסוק לג

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרשה ז (עריכה)

[א] 'כלי חרס' -- אין לי אלא כלי חרס; מנין לרבות כלי נתר? תלמוד לומר 'וכלי חרס'.

מנין לרבות את האהלים?

ודין הוא! ומה אם כלי עץ --שטימא פשוטים-- טיהר אהלים, כלי חרס --שטיהר פשוטים-- אינו דין שנטהר אהלים?!
תלמוד לומר "וכל כלי חרס"-- לרבות את האהלים.

מנין לרבות שברי כלי חרס? תלמוד לומר "וכל כלי חרס".

[ב] מכאן אמרו הדקין שבכלי חרס -- הם קרקרותיהם ודופנותיהם יושבים שלא מסומכין -- שיעורן בכדי סיכת קטן. ועד לוג. מלוג ועד סאה -- ברביעית. מסאה ועד סאתים -- בחצי לוג. מסאתים ועד שלש ועד חמש סאים -- בלוג. דברי ר' ישמעאל.

רבי עקיבא אומר: אני איני נותן בהן מידה. אלא הדקים שבכלי חרס -- הם קרקרותיהם ודופנותיהם יושבים שלא מסומכים -- שיעורן מכדי סיכת קטן. ועד קדירות דקות. מקדרות דקות ועד חביות לודיות -- ברביעית. מלודיות ועד לחמיות -- בחצי לוג. מלחמיות ועד חצבים גדולים -- בלוג.

נשתקע הדבר ולא נאמר עכשיו. רבי נחמיה ור' אליעזר בן יעקב אומרים חצבים גדולים שיעורן בשני לוגין.

הפכים הגלילין והחביונות שיעור קרקרותיהם כל שהן ואין להם דפנות.

[ג] "אשר יפֹל מהם"-- יש מהם לטמא ויש מהם שלא לטמא. פרט לתרנגול שבלע את השרץ ונפל לאויר התנור -- טהור. ואם מת -- טמא.

[ד] "אל תוכו"-- את שיש לו תוך - טמא, ואת שאין לו תוך - טהור. פרט למטה ולכסא ולספסל ולשולחן ולספינה ולמנורה של חרס.

זאת עדות העיד חזקיה אבי עקש לפני רבן גמליאל ביבנה: כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחוריים.

[ה] "אל תוכו"-- מתוכו הוא מטמא ואינו מטמא מאחוריו.

הלא דין הוא! ומה כלי שטף --שאינו מטמא מתוכו-- מטמא מאחוריו, כלי חרס --שמטמא מתוכו-- אינו דין שמטמא מאחוריו?!
תלמוד לומר "תוכו"-- מתוכו הוא מטמא ואינו מטמא מאחוריו.

[ו] קל וחומר לכלי שטף שיטמא מאוירו! ומה אם כלי חרס --שאינו מטמא מאחוריו-- נטמא^[1] מאוירו, כלי שטף --שמטמא מאחוריו-- אינו דין שמטמא מאוירו?! תלמוד לומר 'כלי חרס..אל תוכו' - [ואין כלי שטף אל תוכו]^[2].

[ז] "אל תוכו" כשיפול לתוכו טמא ולא כשיפול לתוך תוכו. כיצד? חבית שהיא נתונה בתנור ופיה למעלה מן התנור. השרץ בחבית -- אוכלים ומשקין שבתנור טהורים.

וכי איזה מדה מרובה, מדת לטמא או מדת ליטמא? מרובה מדת לטמא ממדת ליטמא שהוא מטמא את האחרים מאחוריו ואינו מיטמא מאחוריו. ומה מקום שמטמא מאחוריו -- לא יטמא את תוך תוכו, מקום שאין מטמא מאחוריו -- אינו דין שלא יטמא מתוך תוכו?!
או מרובה ליטמא מלטמא! שהוא מיטמא מתוך שאור ואינו מטמא את השאור -- אף הוא יטמא ממה שבתוך תוכו אף על פי שלא יטמא את תוך תוכו!
תלמוד לומר "אל תוכו"-- כשיפול לתוכו טמא, ולא כשיפול לתוך תוכו.

[ח] "כל אשר בתוכו יטמא"-- ולא מה שבתוך תוכו. כיצד? חבית שהיא נתונה בתנור ופיה למעלה מן התנור. השרץ בתנור -- אוכלים ומשקים שבחבית טהורים.

וכי איזה מדה מרובה, מדת לטמא או מדת ליטמא? מרובה מדת ליטמא מלטמא שהיא מיטמא מבית שאור ואינו מטמא את השאור! ומה אם במקום שנטמא מבית שאור -- לא נטמא מתוך תוכו, מקום שאין מטמא את השאור אינו דין שלא יטמא את תוך תוכו?!
או מרובה מדת לטמא מליטמא שהוא מטמא את אחרים מאחוריו ואינו מיטמא מאחוריו! אף היא יטמא את תוך תוכו אף על פי שלא יטמא מתוך תוכו!
תלמוד לומר "כל אשר בתוכו יטמא"-- ולא מה שבתוך תוכו.

[ט] יכול אף על פי שנקבה? תלמוד לומר "כל אשר בתוכו יטמא".

וכמה הוא שיעורו של נקב בכלי חרס? ככונס משקה. ובכלי שטף? כמוציא זיתים.

[י] מכאן אמרו כוורת פחותה ופקוקה בקש ומשולשלת לאויר התנור. השרץ בתוכה -- התנור טמא; השרץ בתנור -- אוכלים ומשקים שבתוכה טמאים. ר' אליעזר אומר מצלת.

אמר רבי אליעזר, אם הצילה במת החמור לא תציל בכלי חרס הקל?! אמרו לו אם הציל במת החמור -- מקום שמחיצה מצלת! תציל בכלי חרס הקל שאין מחיצה מצלת?!

[יא] אמר רבי יוחנן בן נורי אמרתי לו לר' אליעזר אם הצילו אהלים מיד אהלים במת החמור -- שכן חולקים אהלים! יצילו אהלים מיד אהלים בכלי חרס הקל שאין חולקין כלי חרס?!

אמר ר' יוסי אמרתי לו לר' יוחנן בן נורי תמה אני אם קבל ר' אליעזר ממך התשובה מפני שהוא הנידון. אלא זו תשובה לדבר: אם הצילו אהלים מיד אהלים במת החמור -- שכן העושה טפח על טפח על רום טפח בבית טהור! יצילו אהלים מיד אהלים בשרץ הקל שכן העושה טפח על טפח על רום טפח בכלי חרס טמא?! אמר לו הוא הנידון.

[יב] "כל אשר בתוכו יטמא". רבי עקיבא אומר אינו אומר "טמא" אלא "יטמא", לטמא אחרים, וללמד על ככר השני שיטמא השלישי. הא כיצד? התנור תחלה, והככר שני, והנוגע בככר שלישי.

אמר ר' יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבי יוחנן בן זכאי! שהיית אומר עתיד דור אחד לטהר הככר השלישי שאין לו מקרא מן התורה והרי עקיבא תלמידך הביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא שנאמר "כל אשר בתוכו יטמא".

[יג]

'אותו תשבורו' -- יכול ישברנו ודאי? והרי הוא אומר בזב (ויקרא טו, יב) "וכלי חרס אשר יגע בו הזב ישבר", יכול ישברנו ודאי? תלמוד לומר 'אותו תשבורו'-- אותו אתה שובר ואי אתה שובר כלי חרס של זב.
קל וחומר! ומה אם הנוגע בזב החמור -- אינו טעון שבירה, הנוגע בשרץ הקל אינו דין שלא יטעון שבירה?!
ואם כן למה נאמר 'אותו תשבורו'? מלמד שאין לו טהרה אלא שבירתו.

דבר אחר: "אותו" אתה שובר על טהרתו ואי אתה שובר אוכלים ומשקים לטהרתם.

^ אולי צ"ל מטמא כמו שנמצא בספרים אחרים -- ויקיעורך
^ הטקסט במרובעות מובא בס"א והוספתיו לכאן כי לכאורה מתאים אל פירושו של המלבי"ם, ויתכן שלא השמיטו בכוונה אלא כטעות הדפוס כמו שנמצא תמיד בטקטס הספרא שמופיע בפירושו של המלבי"ם -- ויקיעורך

פסוק לד

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק ט (עריכה)

[א] יכול אף הכלים מיטמאים באויר כלי חרס? תלמוד לומר 'אוכל' -- אוכלים מיטמאים באויר כלי חרס ואין כלים מיטמאים באויר כלי חרס.

יכול אף אוכלי בהמה יהיו מיטמאים באויר כלי חרס? תלמוד לומר "הָאֹכֶל" -- אוכלי אדם מיוחדים מיטמאים באויר כלי חרס ואין אוכלי בהמה מיטמאין באויר כלי חרס.

או יכול שאני מוציא את אוכלי בהמה שחישב עליהם למאכל אדם? תלמוד לומר 'כל אוכל יטמא'.

יכול כל אוכל? תלמוד לומר "אשר יֵאָכֵל"-- פרט לאוכל סרוח.

'אוכל יטמא'-- מלמד שהוא מיטמא בכל שהוא. יכול יטמא לאחרים בכל שהוא? תלמוד לומר "אשר יאכל" -- הא אינו מטמא אלא בכביצה.

[ב] יכול המוקף צמיד פתיל בכלי חרס ונתון לתוך התנור יהא טמא? תלמוד לומר "מכל האוכל"-- ולא כל האוכל, פרט למוקף צמיד פתיל בכלי חרס ונתון לתוך התנור.

יכול אף המוקף צמיד פתיל בכלי שטף ונתון לתוך התנור יהא טהור?

ודין הוא! ומה אם כלי חרס --שלא הציל את עצמו בלא צמיד פתיל באהל המת-- הציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת, כלי שטף --שהציל עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס-- אינו דין שיציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל?!
תלמוד לומר ~~"מכל האוכל"~~^[1] "כל אשר בתוכו יטמא"-- להביא את המוקף צמיד פתיל בכלי שטף ונתון לתוך התנור.

קל וחומר לכלי שטף שלא יציל את עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס!

ומה אם כלי חרס --שהציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת-- לא הציל את עצמו בלא צמיד פתיל באהל המת, כלי שטף --שלא הציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באויר כלי חרס-- אינו דין שלא יציל על עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרס?!
תלמוד לומר "מכל האוכל"-- אוכלים מיטמאים באויר כלי חרס ואין כלים מיטמאים באויר כלי חרס.

קל וחומר לכלי חרש שלא יציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת!

מה אם כלי שטף --שהציל על עצמו בלא צמיד פתיל באויר כלי חרש-- לא הציל על מה שבתוכו באויר כלי חרש בצמיד פתיל, כלי חרש --שלא הציל על עצמו בלא צמיד פתיל באהל המת-- אינו דין שלא יציל על מה שבתוכו בצמיד פתיל באהל המת?!
תלמוד לומר (במדבר יט, טו) "וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא" -- הא יש צמיד פתיל עליו, טהור.

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרשה ח (עריכה)

[א] יכול אף הדלעת שנפלה לאויר התנור ולא הוכשרה תהיה טמאה? תלמוד לומר "אשר יבא עליו מים".

אין לי אלא מים; מנין הטל והיין והשמן והדם והדבש והחלב? תלמוד לומר "וכל משקה". אי כל משקה יכול מי תותים או מי רמונים ושאר כל מיני פירות? תלמוד לומר "מים".
מה מים מיוחדים שאין להם שם לווי אף אני מרבה הטל והיין והשמן והדם והדבש והחלב שאין להם שם לווי, ומוציא מי תותים ומי רמונים ושאר כל מיני פירות שיש להם שם לווי.

[ב] יכול אפילו הן בבורות שיחין ומערות יהיו מכשירין? תלמוד לומר "אשר ישתה בכל כלי".

אין לי אלא שמלאן בכלי לשתות; מנין שמלאן לגבל בהם את הטיט ולכבס בהן את הכלים? תלמוד לומר "אשר יבא עליו מים".

אי "אשר יבא עליו מים" יכול אפילו בבורות שיחין ומערות? תלמוד לומר 'כלי'. מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע אף כל שהוא תלוש מן הקרקע.

[ג] יכול אפילו חשב עליהם שירדו בבורות שיחין ומערות יהיו מכשירין? תלמוד לומר "אשר ישתה".

אין לי אלא שמלאן לשתיה; מנין אפילו חשב עליהם להדיח בהם עצים ואבנים? תלמוד לומר "מים" -- מרבה אני שמלאן להדיח בהם עצים ואבנים שהם תלושים מן הקרקע, ומוציא אני חשב עליהם שירדו לבורות שיחין ומערות שאינם תלושים מן הקרקע.

[ד] "משקה"-- זה היין; "אשר ישתה"-- זה הדם, וכן הוא אומר (תהלים קי, ז) "מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש", דברי ר' יהודה.

ר' אליעזר אומר "אשר ישתה" פרט למשקה סרוח. אמרו לו אין משקים יוצאים לא לידי עופות ולא לידי פרה.

[ה] "וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא"-- מלמד שהמשקין מטמאים את הכלים, דברי רבי יהודה. ר' יוסי אומר אין טומאת המשקה לכלי מדברי תורה אלא מדברי סופרים.

אמר ר' יהושע בן קרחה אמרתי לו ליהודה מפני מה אין אנו רואים את דברי ר' יוסי ברבי שאמר שאין טומאת משקים לכלים מן התורה אלא מדברי סופרים? שאין טומאה מן התורה עולין ידי טומאתם בו ביום, וכלים שנטמאו במשקין עולים ידי טומאתן בו ביום!

רבי אומר תדע שאין טומאת משקין לכלים מן התורה אלא מדברי סופרים! שאין טומאה מן התורה מטמא כלי שטף מאחוריו שאין תוכו טמא, וכלים שנטמאו במשקים תוכו טהור! אם כן למה נאמר "משקה בכל כלי יטמא"? מלמד שהכלים מטמאים את המשקים.

ר' אליעזר אומר אין טומאה למשקין כל עיקר. תדע לך שהוא כן שהרי העיד יוסי בן צרידא על בי מטבחייא שהן דכן.

רבי עקיבא אומר השרץ מטמא את המשקין והמשקים מטמאין את הכלים והכלים מטמאין את האוכלים -- הא למדנו ששלשה טמאים בשרץ.

^ כן הגיה המלבי"ם

פסוק לה

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק י (עריכה)

[א] "וכל אשר יִפֹּל מנבלתם עליו יטמא" -- במי הוא מדבר?

אם במיתתם -- הרי מיתתן אמורה,
אם באבר מן החי -- הרי אבר מן החי אמור,
הא אינו מדבר אלא באבר מן המת.

[ב] "מנבלתם"-- לא מן העצמות, לא מן השיניים, לא מן הצפרנים, ולא מן השיער שלהם.

"תנור"-- אם שלם - טמא, אם חתכו - טהור.
מיכן אמרו תנור שנטמא כיצד מטהרין אותו? חולקו לשלשה וגורר את הטפילה עד שיהיה בארץ. ר' מאיר אומר אין צריך לגרר הטפילה ולא עד שיהיה בארץ, אלא ממעטו מבפנים ד' טפחים. ר' שמעון אומר צריך להסיעו.

[ג] חלקו לשנים -- אחד גדול ואחד קטן -- הגדול טמא והקטן טהור.
חלקו לשלש -- אחד גדול ושנים קטנים -- הגדול טמא ושנים הקטנים טהורים.
חלקו לשנים והם שוים -- טמאים, מפני שאי אפשר.

[ד] נטמא תנור, אם שלם - טמא, ואם חתכו - הרי הוא טהור.
מכאן אמרו תנור שבא מחותך מבית האומן -- עושה לו לימודים ונותנה עליו והוא טהור. נטמא -- סלק את הלימודים -- טהור. החזירה לו -- טהור. מרחו בטיט -- מקבל טומאה. אין צריך להסיקנו שכבר הוסק.

[ה] "תנור" -- שומעני בין חדש בין ישן...

ודין הוא! טימא כלי חרס וטימא תנור. מה כלי חרס -- משתגמר מלאכתו, אף תנור משתגמר מלאכתו, דברי ר' אליעזר.
אמר לו רבי עקיבא: דנים אפשר משאי אפשר?!
אמר לו ר' אליעזר אף על פי [שאפשר] [שאי אפשר] ראיה גדולה הוא!
[ו] חזר רבי עקיבא והחליף את הדין. טימא כלי חרס וטימא תנור. מה כלי חרס משתגמר מלאכתו באור, אף תנור משתגמר מלאכתו באור.
אי מה כלי חרס בשמו אף תנור בשמו! תנור קודם שהוסק תנור שמו!
תלמוד לומר "כירים".

מאימתי מקבל טומאה? משיסקנו כדי לאפות בו סופגנים. רבי יהודה אומר משיסיק את החדש כדי לאפות בישן סופגנים.

[ז] "יֻתָּץ טמאים"-- את שיש לו נתיצה יש לו טומאה, את שאין לו נתיצה אין לו טומאה; פרט לתנור של אבן ושל מתכות ולכירה של אבן ושל מתכת.

מיכן אמר תנור של אבן ושל מתכת - טהור; וטמא משום כלי מתכות. ניקב, נפגם, נסדק, עשה לו טפילה או מוסף של טיט -- טמא. וכמה יהיה בנקב? כדי שיצא בו האור. וכן בכירה.

[ח] כירה של אבן ושל מתכת -- טהורה; וטמאה משום כלי מתכות. ניקבה, נפגמה, נסדקה, עשה לה פטפוטים -- טמאה. מרחה בטיט -- בין מבפנים בין מבחוץ -- טהורה. ר' יהודה אומר מבפנים טמאה, מבחוץ טהורה.

[ט] "יֻתָּץ טמאים"-- את שיש לו נתיצה יש לו טומאה, את שאין לו נתיצה אין לו טומאה.

מיכן אמרו: האבן שהיה שופת עליה ועל התנור, עליה ועל הכירה, עליה ועל הכופח -- טמאה מפני שיש לו נתיצה.
עליה ועל האבן, עליה ועל הסלע, עליה ועל הכותל -- טהורה מפני שאין לו נתיצה.
עליה ועל הזיז -- רואין שאם ינטל הכותל והוא עומד בפני עצמו -- טמא, ואם לאו -- טהור.

[י] "יֻתָּץ" -- יכול יתצם ודאי? תלמוד לומר "וטמאים יהיו"-- מקיימים אותם בטומאתם.

"יהיו לכם"-- כל שהוא לצרכיכם, לרבות ידות הכלים.

מכאן אמרו: האבן היוצאת מן התנור טפח, ומן הכירה ג' אצבעות -- חיבור.
היוצא מן הכופח -- עשאו לאפיה -- שיעורו כתנור; עשאו לבישול -- שיעורו ככירה.

אמר ר' יהודה והלא אמרו האבן היוצא מן התנור כל שהוא טמאה! לא אמרו טפח אלא בין התנור לכותל. היו שני תנורים סמוכים זה לזה -- נותן לזה טפח ולזה טפח והשאר טהור.

או יכול שאני מרבה יתר מכשיעור? תלמוד לומר "הם".

פסוק לו

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרשה ט (עריכה)

[א] אילו אמר "מקוה מים יהיה טהור" -- יכול אפילו מלא בכתפו ועשה מקוה בתחלה יהא טהור -- תלמוד לומר "מעין"; מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים.

אי מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם אף מקוה שאין בו תפיסת ידי אדם, יצא המניח קנקנים בראש הגג לנגבם ונתמלאו מים... תלמוד לומר 'בור'.

אי בור יכול אפילו בור שבספינה יהיה טהור?... תלמוד לומר "מעין"-- מה מעין שעיקרו בקרקע אף מקוה שעיקרו בקרקע.

אי מה מעין מטהר בכל שהוא אף מקוה מטהר בכל שהוא! תלמוד לומר "אך מעין"-- המעין מטהר בכל שהוא והמקוה במ"ם סאה.

[ב] מנין אם טמא יטהרנו? תלמוד לומר 'מקוה ומעין יהיה טהור'.

אין לי אלא מעין את המקוה; מנין מקוה את המקוה? מקוה את הבור? בור את הבור? בור את המקוה מנין?
תלמוד לומר 'מעין יהיה טהור', 'בור יהיה טהור', 'מקוה מים יהיה טהור'.

[ג] אי מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין... תלמוד לומר "אך מעין" -- המעין מטהר בזוחלין והמקוה באשבורן^[1].

[ד] "מקוה מים"-- לא מקוה כל משקים כולם; פרט לשנפל לתוכו מי כבשים ומי צבעים ושינו את מראיו, דברי רבי מאיר. שהיה רבי מאיר אומר כל הפוסלו בשלשה לוגין פוסלין אותו בשינוי מראה. מי כבשים ומי צבעים פוסלין אותו בשלשת לוגין ופוסלין אותו בשינוי מראה.
רבי יוסי אומר כל הפוסל בשלשה לוגין אין פוסלין אותו בשינוי מראה.

[ה] "ונוגע בנבלתם יטמא" -- הלל אומר אפילו הם בתוך המים. שהייתי אומר הואיל והארץ מעלה את הטמאים מטומאתן והמקוה מעלה את הטמאים מטומאתן -- מה הארץ מצלת את הטהורים מליטמא אף המקוה יציל את הטהורים מליטמא... תלמוד לומר "ונוגע בנבלתם יטמא"-- אפילו הם בתוך המים.

[ו] ר' יוסי הגלילי אומר "ונוגע בנבלתם יטמא"-- במגע הם מטמאים ואין מטמאים במשא.

והלא דין הוא! ומה אם בהמה --שלא עשה דמה כבשרה-- מטמאה במשא, שרץ --שעשה דמו כבשרו-- אינו דין שיטמא במשא?!
תלמוד לומר "ונוגע בנבלתם יטמא" -- במגע הם מטמאים ואין מטמא במשא.

[ז] רבי עקיבא אומר "ונוגע בנבלתם יטמא"-- לרבות כלי עצם.

הלא דין הוא! מה אם העץ --שאביו טהור-- כלים הנעשים ממנו טמאים^[2], העצם --שאביו טמא-- אינו דין שיהיו כלים הנעשים ממנו מקבלים טומאה?!
לא! אם אמרת בעץ -- שהוא מכשיר בבית המנוגע! תאמר בעצם שאינו מכשיר בבית המנוגע?! הואיל ואינו מכשיר בבית המנוגע -- לא יהיו כלים הנעשים ממנו מקבלים טומאה!
תלמוד לומר "והנוגע בנבלתם יטמא"-- לרבות כלי עצם.

ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר: הרי הוא אומר (במדבר לא, כ) "וכל מעשה עזים"-- לרבות דבר הבא מן העזים, אפילו מן הקרנים ומן הטלפים. ושאר בהמה וחיה מנין? תלמוד לומר "וכל מעשה". אם כן למה נאמר עזים? פרט לעופות.

^ קטע זו ראוי להיות בסוף משנה א' כגירסת הילקוט (המלבי"ם)
^ בס"א מקבלים טומאה -- ויקיעורך

פסוק לז

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק יא (עריכה)

[א] "וכי יִפֹּל מנבלתם"-- יש מנבלתם מטמא ויש מנבלתם שאינה מטמא; פרט ליבשה שאינה יכול להשרות.

[ב] מנין לזרעים טמאים שזרען - טהרו? תלמוד לומר "אשר יזרע טהור".
או יכול אף על פי שלא השרישו?... תלמוד לומר "הוא".

פסוק לח

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק יא (עריכה)

[ג] "וכי יִפֹּל מבנלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא.. וכי יֻתַּן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא" -- יש לי בענין זה זרעים טמאים וזרעים טהורים. מחוברים לקרקע ותלושים מן הקרקע. מתן בידי אדם ומתן בידי שמים. אוכלי אדם ואוכלי בהמה.

יש לך חילוק!

אם אומר אתה: מחוברים טמאים ותלושים טהורים -- טמאת את הכל! וכשאתה אומר מחוברים טהורים ותלושים טמאים -- טמאת מקצת וטהרת מקצת!
[ד] אם אתה אומר: בידי שמים טמאים ובידי אדם טהורים -- טמאת הכל! וכשאתה אומר: בידי שמים טהורים ובידי אדם טמאים -- טמאת מקצת.
ואם אומר אתה: אוכלי בהמה טמאים אוכלי אדם טהורים -- טמאת את הכל! וכשאתה אומר אוכלי אדם טמאים ואוכלי בהמה טהורים -- טמאת מקצת וטהרת מקצת!

[ה] "וכי יֻתַּן מים על זרע" -- הרי זה בא ללמד על השרץ שלא יטמא את הזרעים אלא לאחר הכשר.

הלא דין הוא! טמא כלי חרס וטמא בשרץ. מה כלי חרס אינו מטמא את הזרעים אלא לאחר הכשר -- אף השרץ לא יטמא את הזרעים אלא לאחר הכשר!
הין?! אם הקל בכל חרס הקל נקל בשרץ החמור?! אלא יטמא בהכשר ושלא בהכשר!
תלמוד לומר "וכי יֻתַּן מים..טמא" -- הרי זה בא ללמד על השרץ שלא יטמא את הזרעים אלא לאחר הכשר.

[ו] ואין לי אלא לאחר הכשר מים; מנין לרבות לעשות שאר משקים כמים?

ודין הוא! ומה אם כלי חרס הקל -- עשה בו שאר משקים כמים, שרץ החמור -- אינו דין שנעשה בו שאר משקים כמים?!
או כלך לדרך זו! חמור כלי חרס שהוא מטמא מאוירו!
תלמוד לומר (ויקרא י"א, ל"ד-ל"ח) "מים...מים". מים אמורים למעלה ומים אמורים למטה. מה מים אמורים למעלה -- עשה בהם שאר משקים כמים, אף מים האמורים למטה -- עשה בו שאר משקים כמים.

[ז] דין אחר: ומה מים --שהן חוזרין לידי אביהן לטהר-- מכשירין את הזרעים, משקין --שאין חוזרים לידי אביהן לטהר-- אינו דין שמכשירין את הזרעים?!
לא! אם אמרת במים -- שנעשים אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים! תאמר במשקין שאין נעשים אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים?! הואיל ואין נעשים אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים -- לא יכשירו את הזרעים!
תלמוד לומר "מים...מים". נאמר מים למעלה ומים אמורים למטה. מה מים אמורים למעלה -- עשה בו שאר משקין כמים, אף מים אמורים למטה -- עשה בו שאר משקין כמים.

[ח] מנין לעשות את המחשבה כמתנה?

ודין הוא! ומה אם כלי חרס הקל -- עשה בה את המחשבה כמתנה, השרץ החמור -- אינו דין שנעשה המחשבה כמתנה?!
או כלך לדרך זו: חמור כלי חרס שהוא מטמא מאוירו!
תלמוד לומר "מים...מים". מים אמורים למעלה ומים אמורים למטה. מה מים אמורים למעלה -- עשה בהם מחשבה כמתנה, אף מים אמורים למטה -- עשה בהם מחשבה כמתנה.

אין לי אלא בזמן שניתן מים על גבי זרע; נתן זרע על גבי מים מנין? תלמוד לומר "טמא".

"טמא הוא לכם"-- כל שהוא לצרכיכם ידות האוכלים.
מכאן אמרו:

יד הפרכיל טפח מכאן וטפח מכאן.
יד האשכול -- כל שהוא.
וזנב של אשכול שריקנו ויד המכבד של תמרה -- ארבעה טפחים.
וקנה של שבולת שועל -- שלשה טפחים.
ויד כל הנקצרים -- שלשה.
ושאין דרכן להקצר -- כל שהן. וסלעין של שבולים.

יכול אף על פי שבססן בגורן? תלמוד לומר "הוא".

פסוק לט

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרשה י (עריכה)

[א] "וכי ימות מן הבהמה" -- הרי מיתה ודאי.

"מן הבהמה"-- יש מן הבהמה מטמא ויש מן הבהמה שאינה מטמאה; פרט לטריפה ששחטה.

והלא דין הוא! אם מצינו בבהמה טמאה -- שלא השם-פוסלה-מן-האכילה מביאה לידי טומאתה אלא מיתתה, אף טריפה -- לא השם-פוסלה-מן-האכילה מביאה לידי טומאתה אלא מיתתה.
או כלך לדרך הזו: בהמה טמאה אסורה קודם למיתתה וטריפה אסורה קודם למיתתה. מה בהמה טמאה -- אין שחיטתה מטהרתה, אף טריפה -- לא תטהרנה שחיטתה!
תלמוד לומר "מן הבהמה"-- יש מן הבהמה [מ]טמאה ויש מן הבהמה שאינה [מ]טמאה; פרט לטריפה ששחטה.

[ב] דין אחר: בהמה טמאה אסורה באכילה וטריפה אסורה באכילה. מה בהמה טמאה - אין שחיטתה מטהרתה, אף טריפה -- לא תטהרנה שחיטתה.

[ג] לא! אם אמרת בבהמה טמאה - שלא היה לה שעת הכושר! תאמר בטריפה שהיתה לה שעת הכושר?!
טול לך מה שהבאת! טריפה מן הבטן מנין?
לא! אם אמרת בבהמה טמאה - שאין למינה שחיטה, תאמר בטריפה שיש למינה שחיטה?!
בן שמונה יוכיח - שיש למינו שחיטה ואין שחיטה מטהרתו! אף אתה אל תתמה על הטריפה -- שאף על פי שיש למינה שחיטה -- לא תטהרנה שחיטתה!
תלמוד לומר "מן הבהמה"-- יש בהמה שאינה מטמאה ויש בהמה שמטמאה; פרט לטריפה ששחטה.

"אשר היא"-- היא מטמאה במשא ואין השרץ מטמא במשא.

הלא דין הוא! ומה אם בהמה --שלא עשה דמה כבשרה-- מטמא במשא, השרץ --שעשה דמו כבשרו-- אינו דין שיטמא במשא?!
תלמוד לומר "אשר היא"-- היא מטמא במשא ואין השרץ מטמא במשא.

[ד] "לכם"-- להביא בהמה טמאה שתטמא במשא.

והלא דין הוא! מה אם בהמה טהורה --ששחיטתה מטהרתה-- מטמא במשא, בהמה טמאה --שאין שחיטתה מטהרתה-- אינו דין שתטמא במשא?!
השרץ יוכיח! שאין שחיטה מטהרתו ואינו מטמא במשא! אף אתה על תתמה על בהמה טמאה -- שאף על פי שאין שחיטתה מטהרתה -- לא תטמא במשא!
תלמוד לומר "לכם"-- להביא בהמה טמאה שתטמא במשא.

[ה] "לאכלה"-- להביא את בן שמונה שלא תהא שחיטתו מטהרתו. ר' יוסי ברבי יהודה ור' אלעזר ב"ר שמעון אומרים בן שמונה שחיטתו מטהרתו.

"בנבלתה"-- לא בעצמות ולא בגידים ולא בקרנים ולא בטלפים. או יכול אפילו בשעת חיבורן? תלמוד לומר "יטמא".

"בנבלתה"-- ולא בקולית סתומה. או יכול אפילו נקובה? תלמוד לומר "יטמא".

[ו] "בנבלתה"-- ולא באלל המפוזר. או יכול אף על פי שהוא מכונס? תלמוד לומר "טמא", דברי רבי יהודה.

"בנבלתה"-- ולא בעור; מפשיט לשטיח כדי אחיזה ולחמת עד שיוציא כל החזה. או יכול שאני מוציא פחות מכשיעור? תלמוד לומר "טמא".

"בנבלתה"-- ולא בעור שאין עליו כזית בשר. או יכול שאני מוציא את הנוגע בעור שכנגד הבשר מאחוריו? תלמוד לומר "יטמא".

"בנבלתה" -- ולא בשני חצאי זיתים שעל גבי העור. יכול לא יטמא במשא? תלמוד לומר "והנושא" דברי רבי ישמעאל.
רבי עקיבא אומר "והנוגע..והנושא"-- את שבא לכלל מגע בא לכלל משא, לא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא. ומודה רבי עקיבא בנושא חצאי זיתים שתחבן בקיסם או שהסיטן שהוא טמא. מפני מה רבי עקיבא מטהר? מפני שהעור מבטלו.

פסוק מ

מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרשה י (עריכה)

[ז] יכול תהיה נבלת בהמה מטמאה בגדים בבית הבליעה? תלמוד לומר (ויקרא כב, ח) "נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה"-- את שאין לו טומאה אלא באכילתה, יצאה נבלת בהמה שהיא מטמאה עד שלא יאכלנה.

יכול נבלת עוף תטמא מן הכתוב ונבלת בהמה מקל וחומר? תלמוד לומר "בה"-- בה אתה מטמא בבית הבליעה ואי אתה מטמא נבלת בהמה בבית הבליעה.

אם כן למה נאמר האוכל? ליתן שיעור לנוגע ולנושא. מה האוכל כזית אף הנוגע כזית.

[ח]

"יכבס" -- יכול אף הציפה? תלמוד לומר "בגד".
[אי בגד]^[1] יכול בגד גדול לבן המטמא בזב והמטמא בנגעים; מנין גדול צבוע? קטן לבן? קטן צבוע? עד שאתה מרבה להביא שביס של סבכה וגנגילון? תלמוד לומר 'בגד - בגדים' -- ריבה.
מנין לעשות שאר כלים כבגדים? תלמוד לומר "טמא".
יכול יטמא אדם וכלי חרס? תלמוד לומר "בגד"-- בגד הוא מטמא ולא אדם ולא כלי חרס.

^ הוספתי כפי שמופיע בשאר נוסחאות הספרא -- ויקיעורך

פסוק מא

[א] "וכל השרץ הַשֹּׁרֵץ על הארץ"-- להוציא את היתושין שבכליסין ואת הזיזים שבעדשים ואת התולעים שבתמרים ושבגרוגרות.

"לא יֵאָכֵל"-- לחייב את המאכילן כאוכל.

או "לא יאכל" לאסר בהנאה?
תלמוד לומר "לא תאכלום". הא כיצד? באכילה הם אסורים, בהנאה הם מותרים.
הא מה אני מקיים "לא יֵאָכֵל"? לחייב את המאכיל כאוכל.

פסוק מב

[ב] "..הולך על גחון" -- זה נחש; "כל הולך על גחון"-- להביא את השלשולים ואת הדומה לדומה.

"..הולך על ארבע" -- זה עקרב; "וכל הולך.."-- להביא את החפושית ואת הדומה לדומה.

"..מרבה רגלים" -- זה נדל; "עד כל מרבה.."-- להביא את הדומה ואת הדומה לדומה.

"לכל השרץ הַשֹּׁרֵץ"-- להביא את התולעים שבעיקרי זיתים ושבעיקרי תאנים.

"לא תאכלום" -- יכול יאכילום לקטנים? תלמוד לומר (שם, מא) "לא יֵאָכֵל".

פסוק מג

[ג] "אל תשקצו את נפשֹׁתֵיכם בכל השרץ הַשֹּׁרֵץ [על הארץ]"-- להביא שפרשו לארץ וחזרו.

יכול יטמאו טומאה חמורה? תלמוד לומר "ולא תטמאו בהם".
יכול לא יהיו פוסלים את הגוף? תלמוד לומר "וְנִטְמֵתֶם בם".
יכול אף דמה וחלבם כיוצא בם? תלמוד לומר "בם"-- בם אתה מיטמא ואי אתה מיטמא בדמם וחלבם.

"ולא תטמאו בהם וְנִטְמֵתֶם בם" -- אם מטמאים אתם בהם סופכם ליטמא בם.

פסוק מד

"כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני" -- כשם שאני קדוש כך אתם קדושים; כשם שאני פרוש כך אתם היו פרושים.

[ד] "ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הָרֹמֵשׂ על הארץ" -- אף על פי שאין פרה ורבה.

פסוק מה

"כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים" -- על מנת כן העליתי אתכם מארץ מצרים על תנאי שתקבלו עליכם עול מצות. שכל המודה בעול מצות - מודה ביציאת מצרים וכל הכופר בעול מצות - כופר ביציאת מצרים.

"להיות לכם לאלהים"-- בעל כרחכם.

"והייתם קדושים כי קדוש" -- כשם שאני קדוש כך אתם קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם כמו כן פרושים.

פסוק מו

[ה] "זאת תורת הבהמה והעוף" --

באיזה תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה?! בהמה מטמא במגע ובמשא והעוף אינו מטמא במגע ובמשא! העוף מטמא בגדים אבית הבליעה והבהמה אינה מטמאה בגדים אבית הבליעה! באיזה תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה?!
אלא לומר לך מה בהמה בשחיטה אף עוף בשחיטה.
אי מה בהמה בשנים אף עוף בשנים וברוב שנים?...
תלמוד לומר "זאת".

ר' אלעזר אומר באיזה תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה? אלא לומר לך העוף הכשירו מן הצואר ובהמה הכשירו מן הצואר.

אי מה עוף ממול עורף אף בהמה ממול עורף?...
תלמוד לומר (ויקרא ה, ח) "ראשו.." -- ראשו של עוף ממול ערפו ואין ראשה של בהמה ממול עורפו.

[ו] "וכל נפש החיה הָרֹמֶשֶׂת במים"-- להביא את הדגים. "ולכל נפש הַשֹּׁרֶצֶת על הארץ"-- להביא את החגבים.
ולמה בא "להבדיל"? לא בלבד השונה אלא היודע איזה טהור ואיזה טמא.

פסוק מז