מ"ג ויקרא ה ב
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
או נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו והוא טמא ואשם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל דָּבָר טָמֵא אוֹ בְנִבְלַת חַיָּה טְמֵאָה אוֹ בְּנִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה אוֹ בְּנִבְלַת שֶׁרֶץ טָמֵא וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא וְאָשֵׁם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
א֣וֹ נֶ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֣ר תִּגַּע֮ בְּכׇל־דָּבָ֣ר טָמֵא֒ אוֹ֩ בְנִבְלַ֨ת חַיָּ֜ה טְמֵאָ֗ה א֚וֹ בְּנִבְלַת֙ בְּהֵמָ֣ה טְמֵאָ֔ה א֕וֹ בְּנִבְלַ֖ת שֶׁ֣רֶץ טָמֵ֑א וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְה֥וּא טָמֵ֖א וְאָשֵֽׁם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אוֹ אֲנָשׁ דְּיִקְרַב בְּכָל מִדָּעַם מְסָאַב אוֹ בְנִבְלַת חַיְתָא מְסָאַבְתָּא אוֹ בְנִבְלַת בְּעִירָא מְסָאֲבָא אוֹ בְּנִבְלַת רְחֵישׁ מְסָאַב וִיהֵי מְכוּסַּא מִנֵּיהּ וְהוּא מְסָאַב וְחָב׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אוֹ בַר נַשׁ דִי יִקְרַב בְּכָל מִדַעַם דִמְסָאֵיב אוֹ בְּנִיבְלַת חֵיוָא מְסָאַבְתָּא אוֹ בְּנִיבְלַת בְּעִירָא מְסָאַבְתָּא אוֹ בְּנִיבְלַת רְחֵישׁ מְסָאַב וְיִתְכַסֵי מִנֵּיהּ וְהוּא מְסָאֵב וְיִקְרַב בְּכָל קוּדְשַׁיָא וְיִתְחַיֵיב: |
רש"י
"ונעלם ממנו" - הטומאה
"ואשם" - באכילת קדש או בביאת מקדש
מפרשי רש"י
והקשה הרא"ם, דלמה צריך לרש"י לומר 'שהוא דבר שזדונו כרת', כיון דקרא מחייב הני תרתי דוקא, יהיה כרת או לא יהיה כרת,ונראה לי, שהוקשה (לרש"י) שמא בכל דבר חייב, אף אם אכל תרומה. ואין להקשות דלמה כתב אכילת קדשים ונכנס למקדש, דאי לא כתב חדא, הווה אמינא שאפילו אם לא נכנס למקדש ואכל קדשים, רק במגע טומאה בלבד - חייב קרבן עולה ויורד מגזירת הכתוב, ולכך הוצרך למכתב, והוא הדין נמי בשאר דברים חייב גם כן. ואין לומר דלכתוב אכילת קדשים ולא יכתוב ביאה למקדש, דאין ללמוד טומאת ביאת מקדש מאכילת קדשים, ואין ללמוד אכילת קדשים מביאת מקדש, דודאי יש בזה מה שאין בזה, ויש בזה מה שאין בזה, ומכל מקום במה הצד יש לנו ללמוד מאכילת קדשים בטומאה ומביאת מקדש לכל דבר, ולפיכך אמר שזה אינו, כיון דיש באלו שנים כרת, אין ללמוד מהם בעלמא:
[ג] ונעלם ממנו הטומאה. מדכתיב "והוא טמא" מוכח שהטומאה נעלם ממנו, דאם לא כן, "והוא טמא" למה לי, אלא פירושו ונעלם ממנו שהוא טמא:
[ד] באכילת קדשים וכו'. אבל מה שנגע בטומאה אין זה אשם, שלא הוזהר שלא ליגע בטומאה אלא כהן על מת:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ – הַטֻּמְאָה (ספרא שם, פרק יב,ז; שבועות י"ד ע"ב).
וְאָשֵׁם – בַּאֲכִילַת קֹדֶשׁ אוֹ בְּבִיאַת מִקְדָּשׁ.
רשב"ם
רמב"ן
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[א] "או נפש אשר תגע בכל דבר טמא". הזקנים הראשונים היו אומרים, יכול אפילו נגע אדם במגע טומאות יהא חייב? תלמוד לומר 'בנבלת חיה..בנבלת בהמה..בנבלת שרץ"-- מה אלו מיוחדים שהן אבות הטומאה, יצא דבר שאין אב הטומאה.
[ב] ר' עקיבא אומר יכול אפילו נגע באוכלין במשקין ובכלי חרס יהא חייב? תלמוד לומר 'בהמה'-- מה בהמה מיוחדת שהיא אב הטומאה, יצאו אלו שאינם אבות הטומאה.
- [ג] או דבר שאתה למדו בדרך אחד אתה למדו בכל דרכים שיש בו! מה בהמה טמאה מיוחדת שחילק מגעה ממשאה, ומשאה אב הטומאה לטמא-אדם-לטמא-בגדים -- אף איני מרבה אלא את כיוצא בה! ואת מה אני מרבה? --את רוב מי חטאת והמרכב; שחילק מגען ממשאם ומשאם אב הטומאה לטמא-אדם-לטמא-בגדים.
- כשהוא אומר "בכל דבר טמא"-- לרבות את מיעוט מי חטאת והמשכב והמושב; ששוה מגען למשאן ועשאן אב הטומאה לטמא-אדם-ולטמא-בגדים.
- כשהוא אומר "בכל דבר טמא"-- לרבות השורף הפרה ופרים והמשלח את השעיר; שאין מטמאין לא במגע ולא במשא.
- וכשהוא אומר "בכל דבר טמא"-- לרבות הסככות והפרעות והקירוי, דברי ר' יהודה.
[ד] "בנבלת חיה..." - מה תלמוד לומר "טמאה"? שיכול, אין לי אלא כולה; כזית מנין? תלמוד לומר "טמאה".
[ה] "בנבלת בהמה..." - מה תלמוד לומר "טמאה"? שיכול, אין לי אלא נבלה עצמה; קרנה, שערה, חבורה מנין? תלמוד לומר "טמאה".
[ו] "בנבלת שרץ..." - מה תלמוד לומר "טמא"? שיכול, אין לי אלא בשרו; דמו, צרופו, ערובו מנין? תלמוד לומר "טמא".
[ז] "ונעלם ממנו"-- ונעלמה ממנו טומאה.
- או יכול ונעלם ממנו מקדש?... תלמוד לומר "ונעלם ממנו והוא טמא.."-- על העלם טומאה הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש, דברי רבי עקיבא.
ר' אליעזר אומר, "השרץ..ונעלם ממנו"-- על העלם שרץ הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש.
ר' ישמעאל אומר, "ונעלם ממנו..ונעלם ממנו" שתי פעמים לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש.