רשב"ם על ויקרא ה

<< · רשב"ם על ויקרא · ה · >>

(ב). ונעלם ממנו והוא טמא ואשם: על ששכח שהוא טמא ונכנס למקדש או אכל קדש ששניהם במזיד בכרת:

(ג). והוא ידע ואשם: שנודע לו עכשיו שהוא טמא ויודע שהוא אשם:

(ח). ולא יבדיל: סימן אחד ימלק ולא שנים:

(ט). והזה מדם החטאת: אוחז בגוף ומזה מרחוק והנשאר ימצה, אבל עולת העוף אין בו הזייה אלא ונמצה:

(יג). מאחת מאלה: על אחת משלש עבירות אלה, ושמעה קול אלה, ושבועת ביטוי, וטומאת מקדש וקדשיו:

(טו). מקדשי ה': נהנה מן ההקדש וזהו אשם מעילות:

(טז). ונתן אותו לכהן: את איל אשם יתן לכהן לכפר בו:

(יז). ולא ידע ואשם: באשם תלוי מדבר כמו שנא' על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע, כשנתחלף לו חלב בשומן ואכלו ולא ידע שיש כאן חלב, אבל לבסוף כשהוא שמע שספק חלב ספק שומן אכל ואשם והביא איל תמים מן הצאן וגו' לאשם עד שיוודע שודאי חלב אכל ואז יביא חטאת:

(כא). וכחש בעמיתו וגו': אשם גזילות בפרשה זו:

(כד). ביום אשמתו: כשיתודה לשוב מחטאתו על אחד מכל האמורים למעלה פיקדון או גזל או עשק או אבידה: