פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות דברים


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֣י הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה בָא־שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ לֹ֣א כְאֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ הִ֔וא אֲשֶׁ֥ר יְצָאתֶ֖ם מִשָּׁ֑ם אֲשֶׁ֤ר תִּזְרַע֙ אֶֽת־זַרְעֲךָ֔ וְהִשְׁקִ֥יתָ בְרַגְלְךָ֖ כְּגַ֥ן הַיָּרָֽק׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
אֲרֵי אַרְעָא דְּאַתְּ עָלֵיל לְתַמָּן לְמֵירְתַהּ לָא כְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם הִיא דִּנְפַקְתּוּן מִתַּמָּן דְּתִזְרַע יָת זַרְעָךְ וּמַשְׁקֵית לֵיהּ בְּרַגְלָךְ כְּגִנַּת יַרְקָא׃
ירושלמי (יונתן):
אֲרוּם אַרְעָא דְאַנְתְּ עָלֵיל תַּמָּן לְמֵירְתָהּ לָא כְאַרְעָא דְמִצְרַיִם הִיא דִנְפַקְתּוּן מִתַּמָּן דְּתִזְרַע יַת זַרְעָךְ וּמַשְׁקְיַת לֵיהּ בְּגַרְמָךְ הֵי כְגִינַת יַרְקָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא כארץ מצרים היא" - אלא טובה הימנה ונאמרה הבטחה זו לישראל ביציאתם ממצרים שהיו אומרים שמא לא נבוא אל ארץ טובה ויפה כזו (ספרי) יכול בגנותה הכתוב מדבר וכך אמר להם לא כאמ"צ היא אלא רעה הימנה ת"ל (במדבר יג) וחברון שבע שנים נבנתה וגו' אדם א' בנאן וחם בנה צוען למצרים בנו וחברון לכנען דרך ארץ אדם בונה את הנאה ואח"כ בונה את הכעור (ס"א הגרוע) שפסולתו של ראשון הוא נותן בשני ובכל מקום החביב קודם הא למדת שחברון יפה מצוען ומצרים משובחת מכל הארצות שנאמר (בראשית יג) כגן ה' כארץ מצרים וצוען שבח מצרים היא שהיתה מקום מלכות שכן הוא אומר (ישעיהו ל) כי היו בצוען שריו וחברון פסולתה של ארץ ישראל לכך הקצוה לקבורת מתים ואע"פ כן היא יפה מצוען (ובכתובות דף קיב) דרשו בענין אחר אפשר אדם בונה בית לבנו הקטן ואח"כ לבנו הגדול אלא שמבונה על אחד משבעה בצוען

"אשר יצאתם משם" - אפילו ארץ רעמסס אשר ישבתם בה והיא במיטב ארץ מצרים שנאמר (בראשית מז) במיטב הארץ וגו' אף היא אינה כארץ ישראל

"והשקית ברגלך" - ארץ מצרים היתה צריכה להביא מים מנילוס ברגליך ולהשקותה וצריך אתה לנדד משנתך ולעמול והנמוך שותה ולא הגבוה ואתה מעלה המים מן הנמוך לגבוה אבל זו למטר השמים תשתה מים אתה ישן על מטתך והקב"ה משקה נמוך וגבוה גלוי ושאינו גלוי כאחת

"כגן הירק" - שאין די לו בגשמים ומשקין אותו ברגל ובכתף

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא כארץ מצרים היא" - אלא טובה הימנה ונאמרה הבטחה זו לישראל ביציאתם ממצרים שהיו אומרים שמא לא נבוא אל ארץ טובה ויפה כזאת יכול בגנותה הכתוב מדבר וכך אמר להם לא כארץ מצרים היא אלא רעה הימנה תלמוד לומר וחברון שבע שנים נבנתה (במדבר יג כב) אדם אחד בנאן דרך ארץ אדם בונה את הנאה ואחר כך את הגרוע וכו' לשון רש"י מספרי (עקב יא) ועוד הביא מה שדרשו בגמרא במסכת כתובות (קיב) בענין אחר אפשר אדם בונה בית לבנו קטן ואחר כך לבנו גדול אלא שמבונה אחד משבעה בצוען ופשוטו של מקרא בדרך האזהרות נאמר שאמר להם ושמרתם את כל המצוה וירשתם ארץ זבת חלב ודבש כי ה' יתן מטר ארצכם בעתו והארץ תתן יבולה אבל דעו לכם שאינה כארץ מצרים להשקות אותה ברגל מן היאורים ומן האגמים כגן הירק רק היא ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים לא בענין אחר וצריכה שידרוש ה' אותה תמיד במטר כי היא ארץ צמאה מאד וצריכה מטר כל השנה ואם תעברו על רצון ה' ולא ידרוש אותה בגשמי רצון הנה היא רעה מאד לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב בהריה ויחזור ויפרש כל זה בפרשה השניה (להלן פסוקים יג-יז) כי אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש תמיד ואם לא תשמעו ועצר את השמים וגו' ואבדתם מהרה ברעב מעל הארץ הטובה שלא תוכלו לחיות בה בלא מטר והנה הפרשה הזו תזהיר במנהגו של עולם וממנה נלמד כי אע"פ שהכל ברשותו ונקל בעיני ה' יתברך להאביד יושבי ארץ מצרים ולהוביש נהרותם ויאוריהם אבל ארץ כנען תאבד יותר מהרה שלא יתן בה מטרות עוזו החולה צריך זכות ותפלה שירפאהו השם יותר מן הבריא שלא בא עליו החולי וכך המדה בעני ובעשיר ומאיר עיני שניהם ה' ומפני שאמר (פסוק יב) ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה וראוי שיאמר ולמטר השמים תשתה מים כאשר ה' אלהיך ידרוש אותה יהיה מדרש רבותינו (ספרי עקב יב) נרמז בכתוב והלא כל הארצות הוא דורש שנאמר (איוב לח כו) להמטיר על ארץ לא איש כביכול אינו דורש אלא אותה ועל ידי אותה דרישה שדורש אותה דורש כל הארצות תמיד עיני ה' אלהיך בה לראות מה היא צריכה ולחדש בה גזרות עתים לטובה ועתים לרעה כו' כדאיתא במסכת ר"ה (יז) ויש בו סוד עמוק כי הארץ הזאת נדרשת בכל והיא הכל וכל הארצות מתפרנסות ממנה באמת

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה" (דברים יא, י).

הרי פרשה זו נאמרה לישראל בשעה שיצאו ישראל ממצרים, שהיו אומרים: "שמא לא נכנס לארץ יפה כזו". אמר להם הקדוש ברוך הוא: "כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" (דברים יא י) – מגיד הכתוב שארץ ישראל משובחת הימינה.

אתה אומר בשבח ארץ ישראל הכתוב מדבר, או אינו אלא בשבח ארץ מצרים? תלמוד לומר: "וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם" (במדבר יג כב). מפני מה? שהיתה מקום מלכות, שכך הוא אומר: "כי היו בצוען שריו" (ישעיהו יט יא-יג).

וחברון מה היתה? פסולת של ארץ ישראל, שנאמר: "קִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן" (בראשית כג ב). והרי דברים קל וחומר: אם חברון פסולת ארץ ישראל, הרי היא משובחת ממשובחת של ארץ מצרים, שהיא משובחת מכל הארצות; קל וחומר לשבח של ארץ ישראל.

ואם תאמר: מי שבנה זו לא בנה זו? תלמוד לומר: "וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן" (בראשית י ו). חם, לפי שבנה זו בנה זו. אפשר שבנה את הכעור, ואחר כך בנה הנאה? אלא בנה את הנאה ואחר כך בנה את הכיעור, שפסולתו של ראשון חביב (מכניס) בשני. הא לפי שחברון משובחת ממצרים, לפיכך נבנתה תחילה.

וכן אתה מוצא בדרכי המקום, שכל מי שהוא חביב הוא קודם את חבירו. תורה לפי שהיא חביבה מכל – נבראת קודם לכל, שנאמר: "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז" (משלי ח כב), ואומר "מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ", זה בית המקדש, לפי שהיה חביב מכל - נברא לפני כל, שנאמר ירמיה יז "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו". א"י, שהיתה חביבה מכל, נבראת קודם לכל, שנאמר משלי ח "עד לא עשה ארץ וחוצות". "ארץ" - אלו שאר ארצות. "וחוצות" אלו מדברות. ו"ראש עפרות תבל" - זו ארץ ישראל.

רבי שמעון בן יוחי אומר: "תבל" זו א"י, שנאמר "משחקת בתבל ארצו". למה נקרא תבל שמה? שהיא מתובלת בכל. שכל הארצות, יש בזו מה שאין בזו, ויש בזו מה שאין בזו. אבל א"י אינה חסירה כלום, שנאמר דברים ח ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה.

ד"א: "ארץ" - אלו שאר ארצות, "וחוצות" - אלו מדברות, "תבל" - זו א"י. ולמה נקרא שמה תבל? - ע"ש תבלין שבתוכה. איזהו תבלין שבתוכה? זו תורה, שנאמר איכה ב "בגוים אין תורה", מכאן שהתורה בא"י.

וכן אתה מוצא בסנחריב, כשבא לפתות את ישראל, מה אמר להם? - מלכים ב יח "עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם". אל ארץ יפה מארצכם אין כתוב, אלא אל ארץ כארצכם. והלא דברים ק"ו: אם משיבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנותו של א"י - ק"ו לשבחה של א"י.

ר' שמעון בן יוחי אומר: שוטה היה זה, שלא היה יודע לפתות! משל לאדם שהלך לישא אשה, אמר לה: אביך מלך - ואני מלך, אביך עשיר - ואני עשיר, אביך מאכילך בשר דגים ומשקך יין ישן - ואני מאכילך בשר ודגים ואשקך יין ישן, ואין זה פיתוי! כיצד פיתוי? אומר לה: אביך הדיוט - ואני מלך, אביך עני - ואני עשיר, אביך מאכילך ירק וקטנית - ואני מאכילך בשר ודגים, אביך מוליכך למרחץ ברגל - ואני מוליכך בגלגוטיקא.

ומה אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנותה של א"י - ק"ו לשבחה של א"י!

כיוצא בו אומר דברים ג "צידונים יקראו לחרמון שריון" ובמקום אחר הוא אומר דברים ד "עד הר שיאון הוא חרמון". נמצא קרוי ד' שמות. וכי מה צורך לבאי העולם בכך? אלא שהיו ד' מלכיות מתכתשות: זו אומרת יקרא על שמי, וזו אומרת יקרא על שמי. והלא דברים ק"ו: פסולת ארץ ישראל - ד' מלכיות מתכחשות עליה; ק"ו לשבחה של א"י!

כיוצא בדבר אתה אומר: "ודנה וקרית סנה הוא דביר" ובמקום אחר הוא אומר "ושם דביר לפנים קרית ספר". נמצאת קרויה ד' שמות. וכי מה צורך לבאי עולם בכך? אלא שהיו ד' מלכיות מתכתשות עליה: זו אומרת תקרא על שמי, וזו אומרת תקרא על שמי. והלא דברים ק"ו: ומה אם פסולת ערי ישראל - ד' מלכיות מתכתשות עליה, ק"ו לשבחה של א"י!

כיוצא בו אתה אומר דברים לב "עלה אל הר העברים הזה, הר נבו" ובמקום אחר הוא אומר דברים ג "עלה ראש הפסגה". נמצא קרוי שתי שמות. וכי מה צורך לבאי העולם בכך? אלא שהיו ג' מלכיות מתכחשות עליו, ק"ו לשבחה של א"י.

הרי הוא אומר ירמיה ג "ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים". ארץ חמדה - ארץ שעשויה חולאות חולאות למלכים ושולטונים, שכל מלך ושולטון שלא קנה בא"י חולאות - אומר לא עשיתי כלום.

ר' יהודה אומר: וכי אחד ושלשים מלך שהיו לשעבר, כולם חוץ בא"י? אלא כדרך שעושים ברומי עכשיו, שכל מלך ושולטון שלא קנה פלטיאות וחולאות ברומי - אומר לא עשיתי כלום, כל מלך ושולטון שלא קנה פלטורית וחויילאות בא"י - אומר לא עשיתי כלום.


נחלת צבי. מה צבי זה קל ברגליו מכל בהמה וחיה - כך פירות א"י קלים לבוא מכל פירות של שאר ארצות.

ד"א: מה צבי זה, כשאתה מפשיטו - אין עורו מחזיק את בשרו, כך א"י אינה מחזקת פירותיה בשעה שישראל עושים את התורה.

ומה צבי זה קל לאכל מכל בהמה וחיה - כך פירות א"י קלים לאכול מן הארצות. או קלים, לא יהיו שמנים? ת"ל שמות ג ארץ זבת חלב ודבש. שמנים כחלב ומתוקים כדבש. כך הוא אומר: ישעיה ה "אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו, כרם היה לידידי בקרן בן שמן". מה שור זה - אין בו גבוה מקרניו, כך ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות. או מה שור זה פסול מכל קרניו, כך א"י פסולה מכל הארצות? ת"ל "בקרן בן שמן", שמנה היא. א"י, לפי שגבוה מכל - משובחת מכל, שנאמר במדבר יג "עלה נעלה וירשנו אותה", "ויעלו ויתורו את הארץ". "ויעלו בנגב". בראשית מה "ויעלו ממצרים". בית המקדש, שגבוה מכל - משובח מכל, שנאמר דברים יז "וקמת ועלית". ישעיה ב "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר בית ה'". ואומר ירמיה לא "כי יש יום קראו נוצרים בהר אפרים, קומו נעלה ציון אל ה' אלהינו":


לא כארץ מצרים היא. ארץ מצרים שותה מן הנמוך, ארץ ישראל שותה מן הגבוה. ארץ ישראל שותה נמוך וגבוה, ארץ מצרים - נמוך שותה, גבוה - אינו שותה.

ארץ מצרים - גלוי שותה, שאין גלוי אין שותה, א"י - גלוי ושאין גלוי שותה.

ארץ מצרים שותה ואח"כ נזרעת, א"י שותה ונזרעת, נזרעת ושותה. שותה בכל יום א"י ונזרעת.

ארץ מצרים - אם אינו עמל בה בפסל ובקורדום, ונודד שנת עיניו עליה - אין לו בה כלום; אבל א"י אינה כן, אלא הם ישנים על מטותיהם והמקום מוריד להם גשמים. משל, למלך שהיה מהלך בדרך, ראה בן טובים אחד - מסר לו עבד אחד לשמשו. שוב ראה בן טובים אחד, מעודן ומפונק ועוסק בפעולה, ומכירים את אבותיו. אמר: גזירה, שאני עושה בידי ומאכילך! כך כל הארצות - נתנו להן שמשים לשמשן: מצרים שותה מן הנילוס, ובבל שותה מן הנהר יובל. א"י אינה כן, אלא הם ישנים על מטותיהם והקב"ה מוריד להם גשמים! וללמדך שלא כדרכי בשר ודם דרכי המקום: בשר ודם קונה לו עבדים, שיהיו זנים ומפרנסים אותו. אבל מי שאמר והיה העולם קונה לו עבדים שיהיה הוא זן ומפרנס אותם.

וכבר היה ר' אליעזר ור' יהושע ור' צדוק מסובים בבית משתה בנו של רבן גמליאל. מזג רבן גמליאל כוס לרבי אלעזר - ולא רצה לקבל. קיבלו ר' יהושע. אמר לו ר' אליעזר: מה זה, יהושע, שאנו מסובים ורבן גמליאל עומד ומשמש? אמר לו ר' יהושע: הנח לו וישמש! אברהם, גדול העולם, שימש מלאכי השרת וכסבור שהם ערביים עובדי ע"ז, שנאמר בראשית יח "וישא עיניו וירא", והלא דברים ק"ו: אברהם גדול העולם שימש למלאכי השרת, וכסבור שהם ערביים עובדי ע"ז, רבן גמליאל ברבי לא ישמשנו? אמר להם ר'צדוק: הנחתם כבוד המקום, ואתם עסוקים בכבוד בשר ודם! מי שאמר והיה העולם משיב רוחות, ומעלה נשיאים ועננים, ומוריד גשמים, ומגדל צמחים, ועורך שולחן לכל אחד ואחד; גמליאל ברבי לא ישמשנו?

אתה אומר: לכך הוא אומר, לפי שארץ מצרים פסולת כל הארצות - הקישה הכתוב לא"י? תלמוד לומר בראשית יג "כגן ה' כארץ מצרים". כגן ה' - לאילנות, כארץ מצרים לזרעים.

או אינו מקישה אלא למגונה ולמשובח שבה? תלמוד לומר ויקרא יח "אשר ישבתם בה" - מקום שישבתם בו, שנאמר בראשית מז "במיטב הארץ הושב את אביך"! או, אינו מקישה אלא לשעת גנותה? תלמוד לומר "אשר יצאתם משם". כשהייתם שם - היתה בשבילכם מתברכת, ולא עכשיו, שאין ברכה עליה כדרך שהייתם אתם שם.

וכן אתה מוצא: בכל מקום שהצדיקים הולכים - באה ברכה לרגלם. יצחק ירד לגרר - באה ברכה לגרר, שנאמר בראשית כו "ויזרע יצחק בארץ". ירד יעקב אצל לבן - ברכה ירדה לרגלו, שנאמר בראשית ל "נחשתי ויברכני ה' בגללך". ירד יוסף אצל פוטיפרע - ברכה באה לרגליו, שנאמר בראשית לט "ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף". ירד יעקב אצל פרעה, -ירדה ברכה לרגלו, שנאמר בראשית מז "ויברך יעקב את פרעה". במה ברכו? שנמנע ממנו שני רעב, שנאמר בראשית נ "ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם", ואומר בראשית מה "וכלכלתי אותך שם". מה כלכול האמור להלן, בשני רעבון הכתוב מדבר - אף כלכול האמור כאן, בשני רעבון הכתוב מדבר.

ר' שמעון בן יוחאי אומר: אין זה קידוש השם, שדברי צדיקים קיימים בחייהם ובטלים לאחר מיתתן. א"ר אלעזר בר' שמעון: רואה אני את דברי ר' יוסי מדבר אבא, שזה קידוש השם, שכל זמן שצדיקים בעולם - ברכה בעולם; נסתלקו צדיקים מן העולם - נסתלקה ברכה מן העולם! וכן אתה מוצא בארון האלהים, שירד לבית עובד אדום הגתי, ונתברך בשבילו, שנאמר שמואל ב ו "ויגד לדוד לאמר: ברך ה' את בית עובד אדום ואת כל אשר לו בעבור ארון האלהים". והלא דברים ק"ו: ומה ארון, שלא נעשה לא לשכר ולא להפסד, אלא לשברי לוחות שבו - נתברך בשבילו, ק"ו לצדיקים, שבעבורן נברא העולם!

אבותינו באו לארץ - באה ברכה לרגלם, שנאמר דברים ו "ובתים מלאים כל טוב, אשר לא מלאת, ובורות חצובים אשר לא חצבת. ר' שמעון בן יוחאי אומר: והרי "בורות חצובים אשר לא חצבת", והלא בור אשר לא חצבת, כרמים אשר לא נטעת, שעכשיו באת בארץ - מה תלמוד לומר "מלאת", "חצבת", "נטעת", זכותך היא שגרמה. וכן אתה מוצא שכל מ' שנה שהיו ישראל במדבר - היו אנשי ארץ ישראל בונים בתים וחופרים בורות ושיחים ומערות, נוטעים שדות וכרמים וכל עץ מאכל - כדי שיבואו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה. או לפי שברכה זו עליהם, יכול היו אוכלים ושבעים? ת"ל "ואכלת ושבעת". אתה אוכל ושובע - והם מונעים מעצמם מבניהם מנשיהם ומבנותיהם, כדי שיבואו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה! זו היא שאמרנו "אשר יצאתם משם": כשהייתם שם - היתה מתברכת בשבילכם, ולא כעכשיו, שאין ברכה עליה כדרך שהייתם אתם שם.

אתה אומר: לכך בא הכתוב, להקיש ביאתה של זו לביאתה של זו, מה ארץ מצרים - לא הייתם מונים עליה שמיטים ויובלות, יכול אף ביאת ארץ כנען כן? - תלמוד לומר "לרשתה". לרשת אותה באים, ולהיות מונים עליה שמיטים ויובלות! אלא הפריש בין ביאתה של זו לביאת של זו. ביאת ארץ מצרים רשות, ביאת א"י חובה. ארץ מצרים - בין עושים רצונו של מקום בין שאין עושים רצונו של מקום - הרי לכם ארץ מצרים. א"י אינו כן: אם אתם עושים רצונו של מקום - הרי לכם ארץ כנען, ואם לאו - הרי אתם גולים מעליה, וכן הוא אומר ויקרא יח "ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה":


<< · מ"ג דברים · יא · י · >>