ספרי על דברים/עקב/פיסקא לז
פיסקא קודמת - ספרי על דברים - פיסקא לז - פיסקא הבאה
"והיה עקב תשמעון את המשפטים..." "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה" (דברים יא, י).
הרי פרשה זו נאמרה לישראל בשעה שיצאו ישראל ממצרים, שהיו אומרים: "שמא לא נכנס לארץ יפה כזו". אמר להם הקדוש ברוך הוא: "כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" (דברים יא י) – מגיד הכתוב שארץ ישראל משובחת הימינה.
אתה אומר בשבח ארץ ישראל הכתוב מדבר, או אינו אלא בשבח ארץ מצרים? תלמוד לומר: "וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם" (במדבר יג כב). מפני מה? שהיתה מקום מלכות, שכך הוא אומר: "כי היו בצוען שריו" (ישעיהו יט יא-יג).
וחברון מה היתה? פסולת של ארץ ישראל, שנאמר: "קִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן" (בראשית כג ב). והרי דברים קל וחומר: אם חברון פסולת ארץ ישראל, הרי היא משובחת ממשובחת של ארץ מצרים, שהיא משובחת מכל הארצות; קל וחומר לשבח של ארץ ישראל.
ואם תאמר: מי שבנה זו לא בנה זו? תלמוד לומר: "וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן" (בראשית י ו). חם, לפי שבנה זו בנה זו. אפשר שבנה את הכעור, ואחר כך בנה הנאה? אלא בנה את הנאה ואחר כך בנה את הכיעור, שפסולתו של ראשון חביב (מכניס) בשני. הא לפי שחברון משובחת ממצרים, לפיכך נבנתה תחילה.
וכן אתה מוצא בדרכי המקום, שכל מי שהוא חביב הוא קודם את חבירו. תורה לפי שהיא חביבה מכל – נבראת קודם לכל, שנאמר: "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז" (משלי ח כב), ואומר "מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ", זה בית המקדש, לפי שהיה חביב מכל - נברא לפני כל, שנאמר ירמיה יז "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו". א"י, שהיתה חביבה מכל, נבראת קודם לכל, שנאמר משלי ח "עד לא עשה ארץ וחוצות". "ארץ" - אלו שאר ארצות. "וחוצות" אלו מדברות. ו"ראש עפרות תבל" - זו ארץ ישראל.
רבי שמעון בן יוחי אומר: "תבל" זו א"י, שנאמר "משחקת בתבל ארצו". למה נקרא תבל שמה? שהיא מתובלת בכל. שכל הארצות, יש בזו מה שאין בזו, ויש בזו מה שאין בזו. אבל א"י אינה חסירה כלום, שנאמר דברים ח ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה.
ד"א: "ארץ" - אלו שאר ארצות, "וחוצות" - אלו מדברות, "תבל" - זו א"י. ולמה נקרא שמה תבל? - ע"ש תבלין שבתוכה. איזהו תבלין שבתוכה? זו תורה, שנאמר איכה ב "בגוים אין תורה", מכאן שהתורה בא"י.
וכן אתה מוצא בסנחריב, כשבא לפתות את ישראל, מה אמר להם? - מלכים ב יח "עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם". אל ארץ יפה מארצכם אין כתוב, אלא אל ארץ כארצכם. והלא דברים ק"ו: אם משיבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנותו של א"י - ק"ו לשבחה של א"י.
ר' שמעון בן יוחי אומר: שוטה היה זה, שלא היה יודע לפתות! משל לאדם שהלך לישא אשה, אמר לה: אביך מלך - ואני מלך, אביך עשיר - ואני עשיר, אביך מאכילך בשר דגים ומשקך יין ישן - ואני מאכילך בשר ודגים ואשקך יין ישן, ואין זה פיתוי! כיצד פיתוי? אומר לה: אביך הדיוט - ואני מלך, אביך עני - ואני עשיר, אביך מאכילך ירק וקטנית - ואני מאכילך בשר ודגים, אביך מוליכך למרחץ ברגל - ואני מוליכך בגלגוטיקא.
ומה אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנותה של א"י - ק"ו לשבחה של א"י!
כיוצא בו אומר דברים ג "צידונים יקראו לחרמון שריון" ובמקום אחר הוא אומר דברים ד "עד הר שיאון הוא חרמון". נמצא קרוי ד' שמות. וכי מה צורך לבאי העולם בכך? אלא שהיו ד' מלכיות מתכתשות: זו אומרת יקרא על שמי, וזו אומרת יקרא על שמי. והלא דברים ק"ו: פסולת ארץ ישראל - ד' מלכיות מתכחשות עליה; ק"ו לשבחה של א"י!
כיוצא בדבר אתה אומר: "ודנה וקרית סנה הוא דביר" ובמקום אחר הוא אומר "ושם דביר לפנים קרית ספר". נמצאת קרויה ד' שמות. וכי מה צורך לבאי עולם בכך? אלא שהיו ד' מלכיות מתכתשות עליה: זו אומרת תקרא על שמי, וזו אומרת תקרא על שמי. והלא דברים ק"ו: ומה אם פסולת ערי ישראל - ד' מלכיות מתכתשות עליה, ק"ו לשבחה של א"י!
כיוצא בו אתה אומר דברים לב "עלה אל הר העברים הזה, הר נבו" ובמקום אחר הוא אומר דברים ג "עלה ראש הפסגה". נמצא קרוי שתי שמות. וכי מה צורך לבאי העולם בכך? אלא שהיו ג' מלכיות מתכחשות עליו, ק"ו לשבחה של א"י.
הרי הוא אומר ירמיה ג "ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים". ארץ חמדה - ארץ שעשויה חולאות חולאות למלכים ושולטונים, שכל מלך ושולטון שלא קנה בא"י חולאות - אומר לא עשיתי כלום.
ר' יהודה אומר: וכי אחד ושלשים מלך שהיו לשעבר, כולם חוץ בא"י? אלא כדרך שעושים ברומי עכשיו, שכל מלך ושולטון שלא קנה פלטיאות וחולאות ברומי - אומר לא עשיתי כלום, כל מלך ושולטון שלא קנה פלטורית וחויילאות בא"י - אומר לא עשיתי כלום.
נחלת צבי. מה צבי זה קל ברגליו מכל בהמה וחיה - כך פירות א"י קלים לבוא מכל פירות של שאר ארצות.
ד"א: מה צבי זה, כשאתה מפשיטו - אין עורו מחזיק את בשרו, כך א"י אינה מחזקת פירותיה בשעה שישראל עושים את התורה.
ומה צבי זה קל לאכל מכל בהמה וחיה - כך פירות א"י קלים לאכול מן הארצות. או קלים, לא יהיו שמנים? ת"ל שמות ג ארץ זבת חלב ודבש. שמנים כחלב ומתוקים כדבש. כך הוא אומר: ישעיה ה "אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו, כרם היה לידידי בקרן בן שמן". מה שור זה - אין בו גבוה מקרניו, כך ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות. או מה שור זה פסול מכל קרניו, כך א"י פסולה מכל הארצות? ת"ל "בקרן בן שמן", שמנה היא. א"י, לפי שגבוה מכל - משובחת מכל, שנאמר במדבר יג "עלה נעלה וירשנו אותה", "ויעלו ויתורו את הארץ". "ויעלו בנגב". בראשית מה "ויעלו ממצרים". בית המקדש, שגבוה מכל - משובח מכל, שנאמר דברים יז "וקמת ועלית". ישעיה ב "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר בית ה'". ואומר ירמיה לא "כי יש יום קראו נוצרים בהר אפרים, קומו נעלה ציון אל ה' אלהינו":