מ"ג דברים טו יב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ובשנה השביעת תשלחנו חפשי מעמך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־יִמָּכֵ֨ר לְךָ֜ אָחִ֣יךָ הָֽעִבְרִ֗י א֚וֹ הָֽעִבְרִיָּ֔ה וַעֲבָֽדְךָ֖ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וּבַשָּׁנָה֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תְּשַׁלְּחֶ֥נּוּ חׇפְשִׁ֖י מֵעִמָּֽךְ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אֲרֵי יִזְדַּבַּן לָךְ אֲחוּךְ בַּר יִשְׂרָאֵל אוֹ בַּת יִשְׂרָאֵל וְיִפְלְחִנָּךְ שֵׁית שְׁנִין וּבְשַׁתָּא שְׁבִיעֵיתָא תִּפְטְרִנֵּיהּ בַּר חוֹרִין מֵעִמָּךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אֲרוּם יִזְדַּבֵּן לְכוֹן אֲחוּכוֹן בַּר יִשְרָאֵל אוֹ בַת יִשְרָאֵל וְיִפְלִיחַנְכוֹן שִׁית שְׁנִין וּבְמַעֲלֵי שְׁבִיעֲתָא תִפְטְרוּנֵיהּ לְבַר חוֹרִין מִגַּבֵּיכוֹן: |
רש"י
[ח] בשביל ב' דברים. הקשה הרא"ם, דלמה לא אמרו גם כן בשביל ללמדך שלא יצא בראשי איברים, דילפינן (מכילתא שמות כא, יז) מהיקש דהוקש עברי לעבריה, מה עבריה אינה יוצאת בראש איברים, דכתיב (שמות כ"א, ז') "לא תצא כצאת העבדים", אף עבד אינו יוצא בראשי איברים. ואין זה קשיא, דלא אמרינן דנשנית בשביל חדוש (סוטה דף ג.) - רק היכי דהחדוש הוא בעצמו, דאי לא כתב כאן הענקה, אי נמי לצאת העבריה בשש, לא היה לנו לומר מדעתנו דבר זה. אבל שלא לצאת בראשי איברים, אין זה חדוש, דאדרבה, מנין לנו לצאת, אלא דהוי ילפינן בקל וחומר מעבד כנעני שיוצא בשש, והשתא כתב לך שלא יצא. ולא נקרא זה 'חדוש' של תורה, דחדוש של תורה בכל מקום דין חדוש דלא ידעינן מכח סברא, ודבר זה הוא איפכא, שלמדנו שאין לה דין ראשי איברים, ופשוט הוא:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
או העברייה: שמכרה אביה בקטנותה לאמה והגיעו שש שנים לשמיטה קודם הבאת סימנים:
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
[מנין כשמוכר עצמו, לא ימכר אלא לך? ת"ל ונמכר לך].
מנין כשב"ד מוכרים אותו, אינו נמכר אלא לך? ת"ל כי ימכר לך אחיך.
אחיך העברי או העבריה . (קדושין יח) יש בעבד עברי מה שאין בעבריה, ובעבריה מה שאין בעברי. עבד עברי יוצא בשנים וביובל ובגרעון כסף, מה שאין כן בעבריה. עבריה יוצאת בסימנים, ואינה נמכרת ונשנית, ופודה אותה בעל כרחו; מה שאין כן בעברי.
הא לפי מה שיש בעברי מה שאין בעבריה, ויש בעבריה מה שאין בעברי, הוצרך הכתוב לומר "עברי" והוצרך לומר "עבריה".
ועבדך (שש שנים (שם יז) . אף את הבן. יכול אף היורש?) [ולא יורש. יכול אף לא את הבן?] תלמוד לומר שש שנים (תעבוד) [יעבוד].
ומה ראית להביא את הבן ולהוציא את היורש? מביא אני את הבן, שכן קם תחת אביו ליעידה ולשדה אחוזה; ומוציא אני את היורש, שכן אינו קם תחתיו ליעידה ולשדה אחוזה.
(קדושין יז ע"ב) ברח וחזר, מנין שמשלים לו שניו? תלמוד לומר שש שנים יעבוד.
חלה ונתרפא יכול יחזיר לו שכר בטלנותו? ת"ל ובשביעית יצא לחפשי חנם.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קמג.
כי ימכר לך אחיך . ואמר בספרא ( בהר עט ), שלכן אמר (פה ושם) במוכר עצמו, שם " אחיך ". ובפ' משפטים אמר כי תקנה עבד עברי , לומר שמצד המכר הוא אחיך, וצריך אתה להתנהג בו באחוה. ומצד הקנין שי"ל (=שיש לו) בו הוא עבד, וצריך הוא להתנהג בעבדותו.
והספרי חידש עוד, שגם מצד הקנין לא הזכיר שם "עבד" סתם רק " עבד עברי ". וז"ש במכלתא משפטים יד , “יכול תקראנו עבד לשם בזיון, ת"ל כי תקנה עבד עברי", ר"ל שאינו סתם עבד. וזש"ש (=וזהו שאמר שם) התורה קראתו "עבד" בעל כרחו. ר"ל שבמה שהוסיף שם " עברי " מורה ששם זה (=עבד)הוא בעל כרחו, בלתי מתעצם עמו, כי באמת הוא אחיך.
וז"ש כשאתה קונה לא תהיה קונה אלא עבד עברי. ר"ל לא עבד סתם שהוא שם בזיון, כי אחיך הוא.
וממ"ש ונמכר לך , למד שלא ימכור את עצמו ולא ימכרהו ב"ד רק לך, וכמ"ש בספרא ( בהר עט ).
קמד.
אחיך העברי או העבריה . הוצרך לומר זה, מפני שהם משונים בדיני יציאתם לחירות.
ובקדושין יח יש בעברי מה שאין בעבריה - שיוצא בשנים וביובל ובמיתת האדון. מקשה, הלא גם העבריה יוצאת באלה? אמר רב ששת כגון שיעדה. ר"ל שהעבד עברי יוצא תמיד בשש וביובל, והעבריה יש ביד האדון ליעדה, ואז אינה יוצאת בשש וביובל. ויש בעבריה מה שאין בעברי, שאם לא יעדה יוצאה בסימנים וכו', חוץ ממה שיוצאת בשש וביובל כמו העברי.
והנה הגמ' תפס מיתת האדון, והספרי חשב במקומו גרעון כסף. כי מ"ש מיתת האדון, יפלא לכאורה, שהלא גם אחר היעוד תצא במיתת הבעל! וכן גם העבד אינו יוצא במיתת האדון, שצריך לעבוד את הבן, ובזה אמה עודפת עליו שאינה עובדת את הבן!
וע"כ ר"ל שאם ימות האדון בלא בנים וי"ל אחים, שאז העבד יוצא במיתת האדון, והאמה המיועדת אינה יוצאת כי נופלת ליבום.
ובזה תבין החילוק בין הספרי והגמ'. שבגמ' אמר שם: פשיטא יעדה, גיטא בעיא?! מהו דתימא - לא ליבטלה הלכתא מינה, קמ"ל! וא"כ עיקר יצא לאשמעינן, שגם שאחר היעוד בטלו ממנה הלכות עבדות, ואינה יוצאת רק בגט ולא בשש וביובל. ובזה לא הוצרך להשמיע שאינה יוצאת בגרעון כסף, שבזה א"א לטעות כלל, שמקרא מלא כתיב אשר לא יעדה והפדה , הא אם יעדה אינו פודה.
משא"כ הספרי, שאינו משקיף ללמד שבטלו ממנה הלכות עבדות, רק מודיע ההבדל שיש בין עברי לעבריה. שבעבריה יש בידו ליעדה, שעי"ז זה לא תצא בשש ויובל וגרעון כסף, שפיר חשב גרעון כסף. ואינו חושב מיתת האדון, שזה לא יצויר רק במת בלא בנים, והניח אח שנופלת לפניו ליבום.
קמה.
ועבדך . משמע לך ולא ליורש.
ובפ' משפטים - שש שנים יעבוד , משמע אף ליורש, שהיל"ל “יעבדך"! ופי', שיעבוד את הבן שקם תחת אביו ליעידה ולשדה אחוזה. וכ"ה בקדושין יז ע"ב, ועמ"ש בהתו"ה משפטים יב ומשפטים מו .
קמו.
מ"ש "ברח וחזר" כ"ה גם במכלתא משפטים יח , ושם בארתי.
והגר"א גרס פה "ברח וחזר וכו' ת"ל ועבדך שש שנים . יכול אפי' חלה ונתרפא ישלים וכו', תלמוד לומר ובשנה השביעית תשלחנו חפשי מעמך ". וגרסתנו טובה יותר, וכן בקדושין טז ע"ב.