מפרשי רש"י על בראשית מא א
| מפרשי רש"י על בראשית • פרק מ"א • פסוק א' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • יא • יג • יד • טז • יט • כג • כו • ל • לב • לח • לט • מג • מד • מה • מז • מט • נ • נה • נו • נז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם וְהִנֵּ֖ה עֹמֵ֥ד עַל־הַיְאֹֽר׃
רש"י
"ויהי מקץ" - כתרגומו מסוף וכל לשון קץ סוף הוא
"על היאור" - כל שאר נהרות אינם קרוים יאורים חוץ מנילוס מפני שכל הארץ עשויין יאורים יאורים בידי אדם ונילוס עולה בתוכם ומשקה אותם לפי שאין גשמים יורדין במצרים תדיר כשאר ארצות
רש"י מנוקד ומעוצב
וַיְהִי מִקֵּץ – כְּתַרְגּוּמוֹ "מִסּוֹף", וְכָל לְשׁוֹן "קֵץ" סוֹף הוּא.
עַל הַיְאוֹר – כָּל שְׁאָר נְהָרוֹת אֵינָם קְרוּיִין "יְאוֹרִים" חוּץ מִנִּילוּס, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הָאָרֶץ עֲשׂוּיָה יְאוֹרִים יְאוֹרִים בִּידֵי אָדָם, וְנִילוּס עוֹלָה בְּתוֹכָם וּמַשְׁקָה אוֹתָם, לְפִי שֶׁאֵין גְּשָׁמִים יוֹרְדִין בְּמִצְרַיִם תָּדִיר כִּשְׁאָר אֲרָצוֹת.
מפרשי רש"י
[א] מקץ כתרגומו מסוף. פירוש שאין "מקץ" לשון קצה - ואם היה לשון קצה היה נאמר בין על ההתחלה ובין על הסוף, שהרי התחלה הוא גם כן קצה, לכך אמר 'כתרגומו' שהוא לשון סוף ולא קצה. ומה שהוצרך להוסיף 'מסוף' ולא הספיק בזה שאמר 'כתרגומו', שרוצה לומר כי מה שתרגם המתרגם 'מסוף' הוא פירוש המלה, ואינו כוונת הענין שיהיה כוונת הענין 'מסוף', רק 'מסוף' פירושו 'וכל לשון קץ סוף הוא', כלומר שלא תמצא לשון 'קץ' רק על הסוף, וזה ראיה שאינו לשון 'קצה', שאם היה פירושו לשון קצה היה נמצא גם כן על ההתחלה. ומה שלא פירש על "מקץ עשר שנים לשבת אברהם" (ר' לעיל טז, ג) מפני ששם אין נפקותא אם יהיה הלשון לשון 'קצה' או יהיה לשון 'סוף', אבל כאן הוצרך לומר שהלשון הוא סוף, כי הסוף הוא שנשלם כל הב' שנים, אבל לשון 'קצה' יאמר על קצה ב' שנים - שלא נשלמו ב' שנים עדיין, כי לשון 'קצה' משמש על דבר שלא נשלם כמו "ועשה כרוב אחד מקצה מזה" (שמות כ"ה, י"ט), דהיינו בכפורת עצמו בקצהו, וגם כאן היה פירושו שהיה החלום הזה בסוף ב' שנים ולא נשלמו הב' שנים, וזה לא יתכן כאן, שרש"י פירש למעלה (מ, כג) כי נגזר על יוסף להיות עוד בבית הסוהר ב' שנים, וגזירת הקב"ה בלא גירעון יום אחד ושעה אחת: [ב] כל שאר נהרות וכו'. פירוש מה שכתוב כאן "היאור" בה"א הידיעה כאילו ידוע באיזה יאור מדבר - היינו ששאר נהרות אינן קרויים יאורים, רק נילוס, ולכך כתיב בה"א הידיעה. אף על גב דבספר דניאל נמי כתיב (ר' יב, ה) "אחד לשפת היאור" על נהר חדקל (קושית הרמב"ן), לא קשיא מידי, שכך פירושו - שאין לך שנקרא בסתם יאור רק הנילוס, אבל בספר דניאל מפרש הכתוב שם (י, ד) שהוא חדקל, ולא נקרא יאור סתם, אבל כאן כתיב יאור סתם בלא שום שם אחר. ומה שפירש רש"י שעשוי בידי אדם ולכך נקרא בשם 'יאור', וחדקל אינו עשוי בידי אדם ונקרא גם כן 'יאור', נראה שגוף החפירה שהמים בתוכו נקרא בכל הנהרות 'יאור', דסוף סוף חפירה היא בין שהיא נעשה בידי אדם ובין שנעשה בידי שמים, ו'נהר' יקרא מרוצות המים, מלשון "ונהרו אליו גוים רבים" (ר' ישעיה ב, ב), שהוא מלשון המשכה ומרוצה, ולעולם החפירה נקרא 'יאור', ולפיכך כתב בנהר חדקל "על שפת היאור" (ר' דניאל ב, ה), ורוצה לומר החפירה. אך כאן מפני שכתוב סתם "יאור" הוצרך לומר כי כל שאר הנהרות אינם קרוים 'יאור' סתם, שאין הנהר נקרא יאור סתם על שם החפירה, כי עיקר שם שלו בשם 'נהר' המיוחד להם - לא החפירה, אבל כאן יקרא בלשון סתם "יאור" לפי שהוא עשוי חפירות בידי אדם. ולפי זה כל נהר יקרא 'יאור' בשביל החפירה, אבל לא נקרא סתם 'יאור':
בד"ה מקץ כו' עוד שני שנים כו' נ"ב ול"נ דכוונת רש"י לקיים המדרש דסוף הפרשה דסיים מינה לפי שתלה יוסף בטחונו בשר המשקים הוזקק להיות אסור עוד שני שנים אלמא דשני שנים היה אסור וקר' מסייע אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו והוא לא עשה כראוי לו לצדיק לכך נענש שנה ולא עוד אלא ולא פנה אל רהבים והוא פנה לכך נענש עוד שנה דהיינו ב' שנים א"כ צריך לפרש מקץ שנתי' מסוף כתרגומו ולא תפרש מהתחלת ב' שנים דהיינו יום א' בשנה שנייה לאסירתו דא"כ לא יתקיים הא דלעיל ומ"ה פי' דאינו כן דכל לשון קץ סוף הוא ואפי' מה שנאמר מקץ שבע שנים וגו' אפי' אותו קץ לשון סוף הוא ואיירי בשמיעת כספים כמו שפי' הרב אבל לא שבא לפרש כל לשון קץ ולאפוקי קצה כמו שפי' הוא מהרש"ל. ונ"ב עוד יש מקשין למה לא ראה פרעה השנות הדבר כענין א' ב"פ פרו' או ב"פ שיבלים ונ"ל לפי שהשיבלי' היו מראין לו שע"י השיבולים אלו יתקיים החלום שלו שהיה ע"י השיבולים והנה מאלמין אלומין וגם הפרו' היו עולין מן היאו' לפי שהשובע התחיל רק במצרים לפי שלא תמצא שובע רק בארץ מצרים כמובן מן הפסוק כלומר מן הנילוס יעלה שובע לעולם ולא משום ענין אחר אבל השיבלים רמז לכל העולם דהיינו ותבלענה השבלים שיהיה בכל העולם הרע' ותדע שאם היה שובע בארץ כנען וכי לא היה יעקב מאסף ג"כ מרוב ריבוי השובע שדרך לבא רעב אחר רוב תגבורת השובע שלא בדרך העולם בפרט החכם עיניו בראשו אלא כדפירשי' ודוק מהרש"ל והנה מ"ש שהשובע לא היה רק בארץ מצרים לחוד יפה כתב שכן כתב בהדיא הרמב"ן בפר' זו אך מ"ש שהרעב היה בכל העולם זה אינו סברה כלל דא"כ היו מתים ברעב אותן שלא היו יכולין להגיע לארץ מצרים וכ"כ הרמב"ן בפרשת ויגש והביא ראייה מב"ר ע"ש כנ"ל:
בד"ה כל שאר כו' אבל נהר כו' נ"ב ואני שמעתי דק"ל מאחר דכתיב פה יאור וע"כ נילוס הוא דלא היה במצרים אלא זה ובבראשית קרא נהר פישון אלא צ"ל שהנהר קרוי יאור וממ"נ אם תאמר שכל נהר קרוי יאור א"כ היה לו לכתוב אצל הנהר מה אומר לא הייתי יודע אצל איזה נהר והכתוב לא בא לסתום אלא לפרש ביאור ג"כ לא תדע איזה יאור שהרי כל נהר קרוי יאור ע"כ פי' בודאי כשכתב הכתו' סתם יאור ע"כ נילוס הוא שראוי לקרותו מן הסתם יאור כמו שפי' שעשוי יאורים לאפוקי שאר נהרות אינם בכלל סתם יאור א"ל היכא שכתב להדיא ודוק מהרש"ל: