רשב"ם על בראשית מא

<< · רשב"ם על בראשית · מא · >>

פרשת מקץ

(א). ויהי מקץ שנתים ימים: שתי שנים שלימות, כדכתיב ימים תהיה גאולתו, ואם לא יגאל עד מלאות לו שנה תמימה, וכן ימים או עשור, וכן למועדה מימים ימימה בפסח מדבר שהיא משנה לשנה שלימה, אבל מקץ שנתים בלא ימים היה משמע מקץ שנה ויום, כדכתיב בן שנתו בתוך השנה קורהו בן שנה:

(ב). והנה מן היאר עולות: דרך ארץ לשתות הבהמות ביחד וחוזרות ועולות ורועות באחו:

באחו: מקום עשבים כדכתיב ישגא אחו בלי מים:

(ד). ויקץ פרעה: ויישן מיד ויחלום וגו': בין שינה מעט לשינה שנייה רגיל חלום להתחלף לעניין אחר, ועדיין אינו נותן לב להבין שזה חלום הוא, עד שנגמרה שינתו וניעור לגמרי, ואז וייקץ פרעה לבסוף והנה חלום אבל עד עתה לא ידע:

(ה). בקנה אחד: זהו סימן לשובע, לכל גרעין שבע שבלים:

(ז). והנה חלום: כמו והנה היא לאה, אבל עד עתה היה סבור שראה ממש ולא חלום:

(ח). ותפעם רוחו: נתחלפה דעתו, טרישפשא ב"ל, וחשב לבקר ולדעת הפתרון, וכן בדניאל, ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את החלום:

ואין פותר אותם: דברים המתיישבים לפרעה:

(י). פרעה קצף על עבדיו: כל פרעה בלשון מצרים מלך, וכן כל מלכי מצרים נקראים, ושל פלשתים אבימלך, אפילו בימי דוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך, ושל ירושלים מלכי צדק, ביהושע אדני צדק מלך שלם, ובימי דוד על דברתי אני מבטיח שתהיה מלכי צדק מלך ירושלים, ושל עמלק אגג, בימי משה וירום מאגג מלכו, ובימי שאול אגג מלך עמלק, אף כאן פרעה לשון מלכות, כי בשמו של מלך אין אומרין לפניו דוד קצף על עבדיו, אלא כך אומרין לפניו המלך קצף על עבדיו, וכן לפנינו אני פרעה , אני אהיה המלך לבדי, כדכתיב רק הכסא אגדל ממך, לכן נקרא יוסף אברך אב למלך, ובספר לקח טוב פירש כמותי:

(יב). איש כחלומו פתר: כמשמעות חלומו פתר, וגם כמו שפתר לנו כן היה ויהי כאשר פתר וגו':

(יג). אותי: השיב המלך על כני:

(טו). תשמע חלום: תבין חלום ויודע לפותרו:

(טז). בלעדי: אינו תלוי בי אלא הקב"ה יודיענו לפתור שלומך:

(כא). ולא נודע כי באו אל קרבנה: כך אמר פרעה עכשיו ליוסף, עתה אני זכור כי בשעת החלום נדמה כאילו לא באו אל קרבנה, אבל למעלה לא היה ראוי לכתוב אלא ראיית האכילות שראה שזו אוכלת זו, אבל מה שחשב פרעה בלבו על מה שהיה תמיה שמראיהן רע כבתחילה לא היה ראוי לכתוב:

(כה). וצנומות: פתרונו לפי עניינו, ואין לו חבר במקרא, ויש לומר כי לשון צונמא שבתלמוד הוא, קשים כאבן בלא ליחלוח:

(כח). אשר האלהים עושה: מה שעתיד לעשות הגיד לפרעה, כי על המלך תלויים תקנות המלכות:

(כט). שבע גדול: כולו קמץ כי טעמו למטה, ושם דבר הוא כמו דבר, בקר, רעב, ומהם יאמר דברך, בקרך וכו':

(ל). ונשכח כל השבע: דוגמת ולא נודע כי באו אל קרבנה:

(לב). ועל השנות החלום וגו': אבל חלומות של יוסף אע"פ שנשנו באלומות ובכוכבים אילו היו בלילה אחד כאלה, היו נמהרים:

(לד). ויפקד פקידים וגו' וחמש: שהממונים יגבו חומש כל התבואות לצורך המלך אשר משפטו בשאר שנים לעשר, כדכתיב בשמואל את שדותיכם יעשר, עתה יטול פי שנים, וכמו כן הנהיג יוסף לבסוף, על אדמת מצרים לפרעה לחומש:

(לה). ויצברו בר תחת יד ממונה פרעה: וכל זה היה בעל כרחם של מצריים, ולכך כתוב ויפקד פקידים וגו' ויצברו, שכן מצינו באחשורוש ויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו ויקבצו את כל נערה וגו' אל יד הגי וגו', ויקבצו היא הגבייה מבעלי השדות, ויצברו היא האסיפה אל יד שומרי האוצרות, וכן ביוסף תמצא ויקבוץ ויצבור:

אכל בערים: כי בכל עיר ועיר יוכלו למכור בשני הרעב:

(לח). אשר רוח אלהים בו: בפתרון חלומות וכל שכן לחכמת דרך ארץ:

(לט). נבון: מבין עתידות ורואה הנולד, חכם קיבץ חכמה ממה שראה ושמע:

(מ). ישק: יזדרזו בכלי קרב על מלחמה לצאת על האויבים, לשון עיר מבצר והנשק נושקי רומי קשת:

(מא). נתתי אותך: נותן אני אותך בשעת נתינת טבעת על יד יוסף אמר לו כך:

(מב). בגדי שש: של מצרים חשובים, כדכתיב שש ורקמה ממצרים:

רביד: לשון דבר הפרוש ופשוט על האדם, כמו מרבדים רבדתי ערשי:

(מג). במרכבת המשנה: סוס או פרדה המיוחדת לרכוב עליה איש משנה למלך, אשר לו:

אברך: הוא אב למלך כדאמרינן לא רכא ולא בר רכא, וזהו וישימני לאב לפרעה, כלומר אב למלך, כי פרעה לשון מלך כמו שפירשתי למעלה, אב שר לצורך המלך:

(מד). אני פרעה: אני מלך, וזהו רק הכסא אגדל ממך:

לא ירים איש את ידו: לעשות שררה כמו שכתוב בירבעם אשר הרים יד במלך, רמה ידו ושררתו על ידי המלך שלמה, כמו שכתוב שם ויפקידהו לכל סבל בית יוסף:

(מה). צפנת פענח: כתרגומו, ולשון מצרים הוא, וכן היה דרכם לקרוא לאדם בשעה שממנים אותו על בית שם הראוי, וכן ויקרא משה להושע בן נון יהושע כשנעשה משרתו, וכן ויקרא לדניאל בל טשצר, כדכתיב די שם שמיה בל טשצר בשם אלהיה:

פוטיפרע: אין זה פוטיפר לפי הפשט:

כהן און שר של אותה העיר כדכתיב ובני דוד כהנים היו, שלטונים:

(מו). בן שלשים וראוי לשררה:

(מז). ותעש הארץ: הוציאה הרבה תבואה, כמו ועשת את התבואה לשלוש השנים:

לקמצים: בקנה אחד מלא קומץ שבלים ולכך היה השבע גדול:

(נ). בטרם תבא שנת הרעב: לפי שבא יעקב בתחילת ימי הרעב בשנה השנייה, ולסוף שבע עשרה שנה בשעת מותו אמר ליוסף שני בניך הנולדים לך וגו' עד באי אליך וגו' לי הם, אבל מולדתך אשר הולדת אחריהם, אחרי באי אליך לך יהיו, לכך פירש כאן אפרים ומנשה נולדו לפני שנת הרעב, קודם שבא יעקב, אבל אחרי כן הוליד בנים ובני בנים שנקראו על שם אחיהם בנחלתם כמו שאמר יעקב:

(נא). נשני: מן נשש, כמו חנני אלהים מן חנן, הדגש תחת אות החסירה, ואילו היה מגזרת לא תנשני, נשיתי טובה שהוא מחטופי למ"ד פעל, היה לו לומר נשני כמו עבדי רמני והאיש אשר כלנו, רמני מן רימה את רעהו, כלנו מן כלה ה' את חמתו:

(נד). ובכל ארץ מצרים היה לחם: כי נתן יוסף אוכל בערים:

(נו). וישבר: לשון קניין מאכל ומשתה כדכתיב לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב:

(נז). וכל הארץ באו מצרימה אל יוסף לשבור: