ילקוט שמעוני על בראשית לג


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא. אמר ר' לוי: ארי כעס על הבהמה ועל החיה. אמרין: מאן אזיל ומפייס יתיה? אמר להון הדין תעלה: אתון [להכא], דאנא ידע תלת מאה מתלין ואנא מפייס יתיה. אמרין ליה: אגומין. הלך צבחר וקם ליה, אמרו ליה: מה את קאים? אמר לון: אנשית מאה. אמרו ליה: אית לך במאתן, ברכאן. הלך צבחר וקם ליה, אמרו ליה: מה את קאים? אמר לון: אנשית מאתן. אמרו ליה: אית לך במאה, ברכאן. כיון דמטא [תמן] אמר לון: אנשית כולהון, אלא כל חד וחד יפייס על נפשיה. כך יעקב אמר: יש בי כוח לסדר תפילה, יש בי כוח לערוך מלחמה. וכיון דמטא, ויחץ את הילדים, אמר לון: כל חד וחד זכותיה תקום ליה.

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה. הדא אמרה: אחרון אחרון חביב.

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

והוא עבר לפניהם. הדא הוא דכתיב: "כרחם אב על בנים", כרחמן שבאבות, זה יעקב. והוא עבר לפניהם, טב דיגע בי ולא בהן.

וישתחו ארצה שבע פעמים. למה שבע? על שם "כי שבע יפול צדיק וקם". דבר אחר, למה שבע? אמר ליה: הוי רואה את עצמך כאילו את נתון לפנים משבע קינקלין ויושב ודן, ואני נדון לפניך ואת מתמלא עלי רחמים.

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

וירץ עשו לקראתו וגו' וישקהו. נקוד עליו. אמר ר' שמעון בן אלעזר: כל מקום שאתה מוצא כתב רבה על הנקודה, אתה דורש את הכתב; הנקודה רבה על הכתב, אתה דורש את הנקודה. וכאן לא הכתב רבה על הנקודה ולא הנקודה רבה על הכתב, מלמד שלא נשקו בכל לבו. ר' ינאי אומר: מלמד שלא ביקש לנשקו אלא לנשכו, ונעשה צוארו של שיש וקהו שניו של אותו רשע. ומה תלמוד לומר ויבכו? זה בכה על צוארו, וזה בכה על שניו.

אמר עשו הרשע: איני הורג את יעקב בקשת ובחיצים, אלא בפי ובשני אני הורגו ומוצץ את דמו, שנאמר: וירץ עשו לקראתו, אל תקרי וישקהו אלא וישכהו, ונעשה צוארו של יעקב כשיש, ועליו הכתוב אומר: "צוארך כמגדל השן", וקהו שניו של עשו והתחיל כועס וחורק בשיניו, שנאמר: "רשע יראה וכעס" וגו':

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

וישא עיניו וירא את הנשים ואת הילדים. לפי שמצינו חנינה באחד עשר שבטים, ובשבט בנימין לא מצינו, והיכן מצינו? להלן, "אלהים יחנך בני".

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותגשן השפחות הנה וילדיהן, ותגש גם לאה וילדיה. וביוסף כתיב: ואחר נגש יוסף ורחל? אלא אמר יוסף: הרשע הזה, עינו רמה היא, שמא יתלה את עיניו ומביט באמא; וגבהה קומתו וכסה אותה. הוא דהוא אמר: "בן פורת יוסף", פרת – רבית יוסף. "בן פורת עלי עין", עלי לפרוע אותו עין.

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי. כל אותו הלילה נעשו מלאכי השרת כתות כתות חבורות חבורות, והיו מגיעין באלין דעשו, והוו אמרין להון: מן דמאן אתון? הוו אומרים: מן דעשו; אמרין: הכון לון! והכון. מן בריה דיצחק! הוו אמרין לון: הכון לון. מן בר בריה דאברהם! הוון אמרין: הכון לון. מן דאחוהי דיעקב! הוון אמרין: שבקון, דמן דידן אינון. בצפרא אמר ליה: מי לך כל המחנה וגו'? אמר ליה: אמרין לך כלום? אמר ליה: מכתת אנא גביהון! ויאמר למצוא חן בעיני אדוני:

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר עשו יש לי רב. בשביל שחלק כבוד ליעקב, בו בלשון חלקו ישראל כבוד לבני עשו: "רב לכם סב את ההר הזה". אמר לו הקב"ה יעקב: לא דייך שעשית את הקודש חול, אלא שאמרתי "ורב יעבוד צעיר", ואתה אמרת: "כה אמר עבדך יעקב"? חייך כדברך, הוא ימשול בך בעולם הזה, ואתה תמשול בו לעתיד לבוא:ויאמר עשו יש לי רב אחי יהי לך אשר לך. אמר ר' איבו: לפי שהיו הברכות מפוקפקות בידו; והיכן נתאוששו? כאן, דאמר לו: אחי יהי לך אשר לך.

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

אמר ר' שמעון: מותר להחניף לרשעים בעולם הזה, שנאמר: "ולא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע", מכלל דבעולם הזה שרי. ריש לקיש אמר מהכא: כראות פני אלהים ותרצני. ופליגא דר' לוי, דאמר ר' לוי: משל דיעקב ועשו למה הוא דומה? לאדם שזימן את חבירו, והכיר בו שמבקש להרגו. אמר לו: טעם תבשיל זה, שאני טועם כתבשיל שטעמתי בבית המלך. אמר: ידע ביה מלכא? מסתפי ולא קטלא ליה:

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

קח נא את ברכתי אשר הובאת לך. אמר לו: אני כמה יגע כמה צער היה לי עד שלא תבוא אצלי, עתה מאליה היא באה אצלך, שנאמר: אשר הובאת; "אשר הבאתי" אין כתיב כאן, אלא אשר הובאת לך.

ויפצר בו ויקח. מתחמי חזר וידיה פשוטה.

ריש לקיש אזל למשאל בשלמיה דרבינו, אמר ליה: צלי עלי, דהדין מלכותא בישא סגין. אמר ליה: לא תיסב מן בר נש כלום ולית את יהיב כלום. מן דיתיב, אתא חדא איתתא טעינא ליה דיסקרא חד וחדא סכינא בגווה. קם, נסיב סכינא, ואהדר לה דיסקרא. אתא בלדר ממלכותא, חמיתיה, חמדה ונסבה. בפתי רמשא סליק ריש לקיש למשאל בשלמיה, וחמיתא יתיב ושחיק. אמר ליה: ההוא סכינא דחמידית, אתא חד בלדר וחמדה ונסבה. אמר ליה, ולא כן אמרית לך: לא תיסב מבר נש כלום, ולא את יהיב כלום?

כל שנים עשר חודש שהיה אצלו, מכבדו בכל יום. אמר יעקב: "כי השחד יעור פקחים", קל וחומר לרשעים. דבר אחר: נכסי חוץ לארץ אין בהן ברכה, לכך היה מבזבז שם.

חד עם דארעא אמר ליה לר' אושעיא: אי אמרין לך חדא מילא טבא, את אמרת לה משמי בציבורא? אמר ליה: מה היא? אמר ליה: כל אותן הדורונות שנתן יעקב לעשו, עתידין אומות העולם להחזירן למלך המשיח; מאי טעמא? "מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו"; "יביאו" אין כתיב כאן אלא ישיבו. אמר ליה: חייך, מילא טבא אמרת, ומשמך אנא אמרה בציבורא:

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

רבי יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר. אחוי ליה ההוא מינאה: עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מניה. אחוי ליה איהו: ידו נטויה עלינו. אמר ליה קיסר לר' יהושע בן חנניה: מאי אחוי לך ומאי אחוית ליה? אמר ליה: אחוי ליה, עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מניה, ואחוית ליה ידו נטויה. אמר ליה קיסר למינאה: מאי אחוית ליה? אמר ליה: עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מניה. ומאי אחוי לך? אמר ליה: לא ידענא. אמר: גברא דלא ידע מאי קא מחוי ליה במחוג, מחוי קמי מלכא? אפקוהו לההוא מינאה וקטלוהו. כי נח נפשיה דר' יהושע בן חנניה, אמרו ליה רבנן: מה תהוי עלן ממינים? אמר להו: "אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם"; אבדה עצה מישראל, נסרחה חכמתם של אומות העולם. ואי תימא מהכא, ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך:

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר אליו אדוני יודע כי הילדים רכים. זה משה ואהרן; והצאן והבקר עלות עלי, אלו ישראל, "ואתן צאני צאן מרעיתי". אילולי רחמיו של הקב"ה, כבר מתו כל הצאן בימי אדריינוס. ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר: אדוני יודע כי הילדים רכים, זה דוד ושלמה; והצאן והבקר, אלו ישראל. אילולי רחמים של הקב"ה, כבר מתו כל הצאן בימי המן.

אדוני יודע כי הילדים רכים. אמר לו יעקב: אני רואה שיסורין עתידין לבוא מבניך על ילדי, אלא נהוג אתה בשררותך ושמש בכתרך עד שיעמוד משיח מחלצי ויקבל המלכות ממך, שנאמר: יעבר נא אדוני לפני עבדו עד אבוא אל אדוני שעירה, זה בית גוברין. דרש ר' אחא: עתידין כל אומות העולם לבגוד במלכות הרביעית ולפנותה מבינם, ואין מניחין לה לא כרך ולא מדינה, ודוחין אותה מאומה לאומה עד שמגעת לבית גוברין, ומוצאה שם מלך המשיח ומשלים לו המלכות, ומנהן הוא בורח לבצרה, ונגלה עליו הקב"ה להרגו. והוא אמר: ולא צוית, "ונס אל אחת הערים האל וחי"? והקב"ה משיב לו, לא קראת מה כתיב בצדו: "גואל הדם הוא ימית את הרוצח"? וכתיב: "בני בכורי ישראל", וכתיב "אחי ורעי", וכתיב: "לבני ישראל עם קרובו", וכתיב: "דודי צח ואדום", וכתיב: "או דודו או בן דודו יגאלנו". מיד הקב"ה תופס לשרו בציצת ראשו, ואליהו שוחטו ודמו נתז על בגדיו. בחזרתו משם אומר: "מי זה בא מאדום" וגו':

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

יעבר נא אדוני לפני עבדו. אמר לו: מבקש את שנהא שותף עמך בעולמך? אמר לו: יעבר נא אדוני לפני עבדו. אמר לו: ואת מתירא מאפרכי ומאסטרטליטין; אמר לו: ואני אתנהלה לאטי, להוני להוני אנא מהלך, כמה דאת אמר: "מי השלוח ההולכים לאט". דבר אחר: בפנים כרוכות אנא מהלך, כמה דאת אמר: "הנה היא לוטה בשמלה". דבר אחר: יעבר נא אדוני, אמר לו: עד עכשיו יש לפני לעשות מלאכת המשכן ומלאכת המקדש. לרגל הילדים. אמר לו: עד עכשיו יש לי להעמיד חנניה מישאל ועזריה, שנאמר בהן: "ילדים אשר אין בהם כל מום". דבר אחר: עד עכשיו יש לי להעמיד מלך המשיח, שכתוב בו "כי ילד יולד לנו":

עד אשר אבוא אל אדוני שעירה. אמר ר' אבהו: חזרנו על כל המקרא, ולא מצינו שהלך יעקב אצל עשו להר שעיר מימיו. אפשר יעקב אמתי היה מרמה ביה? אלא אימתי הוא בא אצלו? לעתיד לבוא; הדא הוא דכתיב: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו":

תנו רבנן: ישראל שנזדמן לו כותי בדרך, טופלו לימינו. ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר: בסייף, טופלו לימינו; במקל, טופלו לשמאלו. עולין במעלה או יורדין בירידה, לא יהא ישראל למטה וכותי למעלה, אלא ישראל למעלה וכותי למטה. ואל ישוח לפניו, שמא ירוץ גלגלתו. שאלו לאן אתה הולך, ירחיב לו את הדרך כדרך שהרחיב יעקב לעשו, דכתיב: עד אשר אבוא אל אדוני שעירה, וכתיב: "ויעקב נסע סכותה". ומעשה בתלמידי ר' עקיבא שהיו הולכין לכזיב. פגעו בהן לסטים, אמרו להם: לאן אתון הולכין? אמרו להון: לעכו. כיון שהגיעו לכזיב, פרשו. אמרו להן: תלמידי מי אתם? אמרו: תלמידי רבי עקיבא. אמרו: אשריך רבי עקיבא ותלמידיך, שלא פגע בהן אדם רע מעולם. ר' מנשיא הוה אזיל לבי תורתא, פגעו ביה גנבי. אמרו ליה: היכן קאזלית? אמר להו: לפומבדיתא. כי מטא לבי תורתא פירש. אמרו ליה: תלמידי דיהודה רמאה את! אמר להו: ידעיתו ליה? ניהוו הנך אינשי בשמתא. אזלו עבדו גניבותא עשרין ותרתי שנין ולא אצלחו. כולהו שרו שמתייהו. חד גרדנא דלא אתא שרא שמתיה, אכליה אריא. והיינו דאמרי אינשי: גרדנא דלא טייזן שמתא בצרא משניה. תא חזי מה בין גנבי דבבל ללסטין דארץ ישראל:

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר אציגה נא עמך מן העם אשר אתי. בקש ללוותו ולא קבל עליו. רבינו כד הוה סליק למלכותא, הוה מסתכל בהדא פרשתא ולא הוה נסיב עמיה רומאים. חד זמן לא איסתכל בה ונסיב עמיה רומאים, ולא הגיע לעכו עד שמכר פינס שלו.

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה. וארבע מאות איש היכן היו? שמטו אחד אחד בפני עצמו; אמרו: לא נכוה בגחלתן. אימתי פרע להן הקב"ה? להלן, "ולא נותר מהם איש כי אם ארבע מאות איש אשר רכבו על הגמלים".

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויעקב נסע סכותה. כמה שנים עשה אבינו יעקב בסוכות? ר' אבא בר כהנא אמר, שמונה עשרה חודש: סוכות ובית וסוכות. דרש רבי לוי: כל אותן שנים שעשה אבינו יעקב בבית אל, כיבד את עשו באותו דורון. ר' אבין בשם ר' הונא: תשע שנים היה מכבד את עשו באותו דורון. ר' פנחס בשם ר' אבין: כל אותן השנים שעשה יעקב אבינו בבית אל, לא מנע מלנסך נסכים. אמר ר' חנן: כל מי שהוא יודע לחשב כמה ניסוכין נסך אבינו יעקב בבית אל, יודע לחשב את מי טבריא:

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויבוא יעקב שלם. "בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע": אי שית אינון – קאימנא בהון, ואי שבע אינון – קאימנא בהון. ברעב פדך ממות, "כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ". ובמלחמה מידי חרב, "יש לאל ידי לעשות עמכם רע". בשוט לשון תחבא, קשה הלשון, שמי שבראו עשה לו מקום שיטמן בתוכה. לא תירא משוד כי יבוא, עשו ואלופיו. לשוד ולכפן תשחק, זה לבן, שהיה כפון על ממונו לשדדו. כי עם אבני השדה בריתך, ויקח מאבני המקום. וידעת כי שלום אהלך, מעשה ראובן ובלהה, מעשה יהודה ותמר. ופקדת נוך ולא תחטא, אבינו יעקב בן שמונים וארבעה שנים [היה] ולא ראה טיפת קרי מימיו. וידעת כי רב זרעך, לא נפטר אבינו יעקב מן העולם עד שראה שישים רבוא מבני בניו. תבוא בכלח אלי קבר, רבי יצחק אמר: תבוא בך לחלוחית. רבנן אמרי: תבוא בכלח, שאינו חסר כלום, שנאמר ויבוא יעקב.

"שיר המעלות רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל", אמר לו הקב"ה: ויכלו לך? אמר לו: "גם לא יכלו לי". ויבוא יעקב שלם. "רבות רעות", זה עשו ואלופיו. "צדיק", זה אבינו יעקב. "ומכולם יצילנו ה'," ויבוא יעקב שלם. "ה' ישמר צאתך", "ויצא יעקב מבאר שבע". "ובואך", ויבוא יעקב שלם. "הזורעים בדמעה", זה יעקב שזרע את הברכות בדמעה, "אולי ימושני אבי". ברנה יקצורו, "ויתן לך האלהים מטל השמים". הלוך ילך, "וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם". ובכה, "וישא את קולו ויבך". נושא משך הזרע, שמשך זרעו. בוא יבוא ברנה נושא אלומותיו, אתא טעין עולמין ועולמיתא:

ויבוא יעקב שלם. אמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, ושלם בתורתו. ויחן את פני העיר, אמר רב: מטבע תיקן להן. ר' יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להן. לפי שכתוב: "והוא צולע על ירכו", ברם הכא שלם בגופו. לפי שכתוב: "ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו", ברם הכא שלם בבניו. ואף על גב דאמר ר' אבא: תשע שנים היה מכבד את עשו באותו דורון, ברם הכא שלם בממונו. ר' יוחנן אמר: אף שלם בתורתו; אבל יוסף שכח, "כי נשני אלהים את כל עמלי". ויחן את פני העיר, חנן את הפנים שבעיר, התחיל משלח להן דורונות. דבר אחר: התחיל מעמיד אטליסין ומכר בזול, הדא אמרה שצריך האדם להחזיק טובה למי שיש לו הנאה ממנו.

רבי שמעון בן יוחאי הוי טמון במערה שלש עשרה שנה הוא ובנו, והיו אוכלין חרובין של גידורא, עד שהעלה גופן חלודה. בסופיה נפיק יתיב על פומא דמערתא, חמא חד צייד צד צפורין. כד הוה שמע ברת קלא אמרה מן שמיא: דמוס, דמוס פסגא, וכד הוה שמע ברת קלא אמרה: ספקולא, הות מתצדא. אמר: צפור מבלעדי שמיא לא מתצד, על אחת כמה וכמה נפש דבר נש. נפק וחמא מיליא משדכן ונתבטלה הגזירה. אתון ואסחון בהדא בני דבית מוקד דטבריא. אמר ליה בריה: אבא, כל הדא טבתא עבדא לן טבריא ולא אנן מדכיין לה מן קטוליא? מה עבד? נסב תורמוסא, והוה קצרן תורמוסא ושדי קצוצותיה ומקלק בשוק, וכל אתר דהוה קטילא סליק, ואינון מדכין ונפקין, עד זמן דדכי יתה מן קטיליא. כל מקום שלא היתה שם טומאה, תורמסא עומדת, והוה מציין איזה מקום טומאה ואיזה מקום טהרה. חמתיה חד כותי עם דארעא, אמר: לית אנא אזיל ומשחק בהדין סבא דיהודאי. אית דאמרי: מן הדא שוקא דגרגינא, ואית דאמרי: מן הדין שוקא דסקאי. נסב קטיל וטמריה בשוקא דהוו מדכי. בצפרא אזל אמר להון: אמריתון דדכי בן יוחאי טבריא? אתון וחמון הדין קטילא. צפה רבי שמעון ברוח הקודש שהוא נתנו שם, אמר: גוזר אני על העליון שירד ועל התחתון שיעלה, והוה כן וסליק ושבת בביתיה. ועבר בהדין מגדלא דצבעיא. שמע קל דנקאי ספרא, אמר: לא אמריתון דדכי בר יוחאי לטבריא? אמרין: אשכחון חד קטילא. אמר: יבוא עלי אם אין בידי הלכות כשער ראשי על טבריא [שהיא טהורה], חוץ מזה וזה, ואתה לא היית במניין עמנו שנטהרה? פרצת גדרן של חכמים, עליך נאמר: "ופורץ גדר ישכנו נחש". מיד נעשה גל של עצמות. עבר בהדא בקעתא דבית נטופא, חמא חד בר נש קאים ומלקט ספיחי שביעית. אמר ליה: ולא ספיחי שביעית הן? אמר ליה: ולא אתה הוא שהתרת? לא כך תנינן, ר' שמעון אומר: כל הספיחין אסורין חוץ מספיחי כרוב, שאין כיוצא בהן בירקות שדה? אמר ליה: והלא חברי חולקין עלי! פרצת גדרן של חכמים, ופורץ גדר ישכנו נחש, וכן הות ליה.

דבר אחר: ויחן את פני העיר, נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין לשבת מבעוד יום. הדא אמרה ששמר יעקב אבינו את השבת קודם שנתנה (לעיל ברמז ע"א):

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויקן את חלקת השדה. זה אחד משלושה מקומות שאין אומות העולם יכולות להונות את ישראל ולומר להן: גזולין הן בידן; ואלו הן: מערת המכפלה, וקבורתו של יוסף, ובית המקדש. מערת המכפלה, "וישקול אברהם לעפרון את הכסף". בית המקדש, "ויתן דוד לארנן במקום" וגו'. וקבורתו של יוסף, ויקן את חלקת השדה. במאה קשיטה, במאה אונקיאות, במאה טלאים, במאה סלעים. אמר רבי סימון: ק' קמיליא, ש' סלעים, ט' טריון, יו"ד ה"א מה עבדית הכא? אלו חליות ודייקניתא וזמרגדין, שדרכן להנתן בנזמים. ומי הוא כותב האוני? אמר ר' ברכיה: י"ה כותב האוני. ומי מעיד על האוני? י"ה מעיד; הדא הוא דכתיב: "ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל", י"ה מעיד עליהן שהן בני אבותיהם:

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל. אמר לו: אני אלוה בעליונים ואתה בתחתונים. אמר לו הקב"ה: אפילו חזן [הכנסת] אינו נוטל שררה, ואת נוטל שררה לעצמך? מחר בתך יוצאה ומתענה; הדא הוא דכתיב: "ותצא דינה בת לאה".